עשירית האיפה חלק א סז

[לח] הא דאיתא לעיל (סעיף לד) דאם נתרמה התרומה וקרבה הבהמה מעל, ומקשה בירושלמי דילמא נפל שקלו לשיריים ולא נקרב הבהמה ממנו וכי יש מעילה בשיריים ומתרץ או במסויים כלומר שעשה סימן בשקלו ונודע שנקרב ממנה הבהמה או שעשה כמו משל בית ר"ג שהי' מתכוון ודוחפו לתוך הקופה, והקשה בשיירי קרבן דמשמע שאינו חייב במעילה אלא בשני אופנים הללו וקשה על הרע"ב והרמב"ם, והוא ז"ל כתב בפשיטות להיפך וז"ל והוא נתכוון שהוא ממעות כל מי ששקל בתרומת הלשכה כאלו קנה בהמה באותן מעות של הקרש והניח בצ"ע

[לט] בשני אופנים משכחת לה שהשקל לא הוקדש, המפריש שקלו וסבור שהוא חייב בו, ונמצא שאינו חייב לא קידש, המפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד אם בזה אחר זה האחרון לא קידש, אבל אם בבת אחת האחד שקלים והשני מותר שקלים, הפריש שקלו ומת יפול לנדבה, רמב"ם (פ"ז ה"ב) בשם הירושלמי

[מ] בשני אופנים משכחת לה שהמכניס מעות לשקלו ונמצא יותר שהוא חולין, בין שאמר הרי אלו לשקלי, או שאביא מהן לשקלי דהמותר אינה הקדש דהו"ל כאומר בפירוש אם אכניס יותר משקל יהא המותר חולין כגון שכונס מעט מעט פרוטה אחר פרוטה לשקלו, ואח"כ כשבא לחשוב מה שכנס מצא שהותיר על שקלו המותר חולין

[מא] אבל המכניס מעות כה"ג לחטאת יש שני אופנים אמר אלו לחטאת המותר נדבה לקיץ המזבח, אבל שאביא מהן לחטאת המותר חולין, וטעם הדבר דשקלים יש להן קצבה הלכך בודאי לא נתכוון אלא לשקל, אבל חטאת אין לו קצבה אם ירצה יביא חטאת במעה כסף, ואם ירצה מביא בדמים מרובים הלכך נתפסו הדמים ומותרן נדבה

[מב] שני מיני מותר קרבנות הן (א) שמותר שלהן יביא דוקא אותו קרבן שהפריש אותם כגון מותר עולה לעולה, מותר מנחה למנחה, מותר שלמים לשלמים, (ב) אבל מותר פסח לשלמים דלמדין מדכתיב וזבחת פסח וגו' צאן ובקר וכי פסח מן הבקר ? אלא מותר פסח לדבר שהוא בא מן הבקר והיינו שלמים (שם משנה ה')

[מג] שני מיני מותר עשירית האיפה נינהו, מותר עשירית איפה של מנחת חוטא שמקריב בדלי דלות מותרו לקיץ המזבח דבמקום חטאת קאי, אבל מותר עשירית האיפה של כ"ג שמקריב בכל יום לא מיקרי חטאת לענין זה שיהא מותרו נדבה (ירושלמי שם) ופסק הרמב"ם שירקבו

[מד] שני מיני מותרי הקרבנות הן. אותן שנשנו למעלה מותריהן לאותו קרבן, אבל מותרי קיני זבין וזבות וקיני יולדות וחטא ת ואשמות מותריהן נדבה, והחילוק ביניהן דאותן שבאין לשם חטא ולשם אשם [שם במשנה] קייל"ן דמותר חטאת נדבה לקיץ המזבח

[מה] שני אופנים יש ג"כ לענין צדקות אם גבו והותירו, אם גבו לעניים סתם או לשבויים, או למתים סתם, או לנזירים מותריהן לעניים, או לשבוים או לנזירים. או למתים אחרים, אבל הכל לאותה מצוה בעצמה, ואין משנין מצדקה לצדקה, אבל אם פירשו לאותו עני ולאותו שבוי הנותר דוקא לאותו עני ולאותו שבוי ולאותו מת והנשאר ליורשיו, אבל הגבאים מותרין לצורך שעה לשנות מצדקה לצדקה וכשיגמרו הצדקה אחרת ישלמו לראשונה, והיכא דאיכא ז' טובי העיר או חבר העיר שכל עסקי צבור נחתכין על פיו ונראה בעיניו לשנות מותר שבוים או מותר עניים או מותר מתים, למה שיראה בעיניו יכול לשנות ולהוציא במה שרואה שהוא צורך שעה ואין מוחין בידו וכן מורין תמיד הלכה למעשה עכ"ל הרע"ב (פ"ב מ"ה דשקלים)

[מו] שני מיני קרבנות נזיר הן. קרבנות נזירות טהרה, וקרבנות נזיר טמא, ובשניהן אם פירש בעצמו מותרן נדבה, כן פירש בלחם שמים, דנזיר טהור ג"כ חוטא מיקרי ודין קרבן על חטא היא, ומפורש בירושלמי אפי' קרבו שלמים בסוף דאינו עוד מותר חטאת אלא מותר שלמים, מ"מ הלכה הוא בנזיר שתהא מותרה נדבה

[מז] שני מותרות משכחת לה עוד בנזיר, מותר לחמו של נזיר והדין דירקב, ומותר נסכים דהן קדשי קדשים יפלו לנדבה, (ירושלמי שם)

[מח] אם גבו לצורך מת בטעות שדימה שאין לו והי' לו, הרע"ב פסק שיתנו בחזרה להנותנים, אבל במרה"פ מוכיח מכל הפוסקים שלא חילקו ונותנים אותם ליורשים עכ"ל

[מט] אין עושין נפשות לצדיקים שדבריהם הן הן זכרונן, ועל זה אמר דוד אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לאדם שיגור בשני עולמים אלא אזכה שיהא דברי נשמעין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והו"ל כאילו חי עוד, ואיתא שם עוד ששפתותיהם של צדיקים אם אומרים דבר הלכה בשמם מרחשות בקבר, ומסיים שם שאמר הקב"ה לדוד אתה עושה שתי מצות, צדקה, ומשפט, ושני הדברים אלו חביב עלי יותר מן הקרבנות שנאמר עשות צדקה ומשפט נבחר לד' מזבח

[נ] ובתוספתא מביא עוד מותרות, מותר יין ליין, מותר שמן לשמן, מותר מלח למלח, מותר עצים לעצים, ומותר לבונה ללבונה, מותר בזיכין לבזיכין, מותר מצורעים למצורעים, מותר מצורע זה, מותרותו נדבה

סליק פרק ב'

פרק שלישי

ד"ס למספר

שלשה

[נא] מה הוא תרומת הלשכה, ומאי הוא שיירי הלשכה ? כל המעות שבא לביהמ"ק מכל ערי ישראל היו מניחין אותן בלשכה אחת מן הלשכות במקדש וסוגרין כל דלתותיה במפתחות וחותמין עלי' חותמות וממלאין מכל השקלים שיקבצו שם שלש קופות גדולות שיעור כל קופה כדי שתכיל תשעה סאין והשאר מניחין אותו בלשכה, וזה שבתוך הקופות הוא הנקרא תרומת הלשכה, וזה שישאר שם יתר על מה שבקופות הוא הנקרא שיירי הלשכה לשון הרמב"ם (פ"ב ה"ד):