עשירית האיפה חלק א סד

להכהנים חלק בהם אלא אמרינן מצד הסברא דא"א בענין אחר, אף כאן נאמר ג"כ כן כיון דהתורה תסה על הנשים שיהי' להן כפרה פשיטא שרחמנא ג"כ הפקיר לנשים שיהי' להן חלק בקרבנות ציבור וברור

ובזה נדחה מה שאיתא בתשובת רעק"א זצ"ל בשם ספר בשמים ראש דהנשים פטורות מתפלת מוסף כיון דנשים לא היו שוקלות אין להם חלק בקרבנות צבור. דליתא דודאי יש להן חלק ומתכפרין בשעירי הרגלים על טומאת מקדש וקדשיו ובשעיר המשתלח על כל עונות, ופשיטא שחייבין להתפלל כל המוספין ואין ענין לזה ממה דאמרינן שתורמין על העתיד דשם אמרינן אם הזיד ולא הביא בודאי אין לו חלק בקרבנות ציבור. אבל אם הוא עתיד לגבות אח"כ ולשלם תורמין בשבילו, אבל בשביל הנשים אין צריך להתנות כי רחמנא נתן להם חלק דומיא דהכהנים. למ"ד שאינם שוקלין פשיטא דנתכפרו בכל הקרבנות משום הטעם הזה בעצמן, כדאמרינן ביומא אצל וידוי כ"ג על שעיר המשתלח דאינו מתודה בפירוש על אחיו הכהנים, ואמרינן אטו הכהנים לאו בכלל עמך ישראל הן, הרי בפירוש דלכ"ע יש להן חלק בשעיר המשתלח וה"ה בכל קרבנות ציבור, ועוד יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, ואפשר לתת הטעם למ"ד דהכהנים פטורין ממחצית השקל דחס רחמנא על הכהנים משום דכל עבודתן שלהן שכר עבודתן נתן להם הקב"ה שיהי' כל הקרבנות מהשקלים ג"כ נכנס בכלל זה, וכן הנשים כיון דרוב נשים שבעולם אין להם מעות דכל מה שקנתה אשה קנה בעלה ואין ביכולתם להביא ממעותיהם. לכן גם שאר הנשים אפי' שיש להם ג"כ חס רחמנא עליהם כנ"ל

והרע"ב והתוי"ט פליגי בענין הקטנים דהרע"ב ס"ל דדוקא בן כ' שנים חייב בשקל, ופחות אפי' הביא ב' שערות פטור מן התורה, והרמב"ם והרמב"ן והתוי"ט ס"ל וכן נראה מהירושלמי כמו שמפרש התוי"ט דבריהם דס"ל דקרא קמא מיירי בקרבנות ואותן שנמנו הי' בני כ' שנים לכן פטורים קודם הזמן. והתוי"ט הקשה על זה מהירושלמי דמשמע דלמדין מקרא בתרא, ולי נראה לפרש דעת הרע"ב משום דתנן אע"פ שאין ממשכנין הקטנים מ"מ אם שקלו מקבלין מידם, ולפירוש הרע"ב ניחא דקטנים דכאן מיירי שיש להם שתי שערות דממכרן ממכר ומתנתן מתנה מן התורה נוכל להביא קרבנות משקליהן. אבל אם נאמר דקטנים דלמעלה הן בני י"ג שנים א"כ דקטנים הם פחות מי"ג שנים והיאך יביא מהן קרבנות צבור, ובהגהות רעק"א דחק לתרץ כיון דקיי"ל דפעוטות ממכרן ממכר מדרבנן מהני ג"כ לקנין פורה דומיא דכתב הקצה"ח במעמד שלשתן דתקנתן דרבנן יש לו קדושין מן התורה, ובתפא"י פירש משום דהפקר ב"ד הפקר, אבל הרע"ב נראה לי דלא ניחא לי' בתירוץ זה דבשלמא במעמד שלשתן דקניא האשה המעות יהיה מאיזה טעם שיהי' נתקדשה שפיר מן התורה, אבל כאן בפעוטות עשו דוקא משום חייהם. אבל לא שיקדשום לגבוה על זה לא היתה התקנה וא"כ איך מביאין קרבן צבור משקליהן, ונראה לי ראיה לוה דלא לכל מילי אמרינן בפעוטות דיוכלו להקנות. הלא ביו"ט ראשון של סוכות אסור ליתן להם לולב לצאת מפני שאינן יכולין להקנות אפי' בפעוטות אמאי לא נאמר דהקנין של קטן מדרבנן מועיל ג"כ להקנות מד"ת אלא ודאי לא לכל אמרו כן ואתי שפיר, ואף דהר"ן כתב באמת כן דבהגיע לעונת הפעוטות נוכל לתת להן לולב לצאת. מ"מ כיון דהרמב"ם והרי"ף והרא"ש לא חילקו י"ל דהרע"ב ס"ל כותייהו, ובזה מתורץ מה שמקשין על השו"ע דבלולב מביא שני הדעות ובמעמד שלשתן סתם שמועיל, די"ל דמעמד שלשתן עדיף כמו שכתבתי, אחר שכתבתי זאת מצאתי בשעה"מ (בהלכות שקלים) שמתרץ על הקושיא איך מביאין קטנים שקלים דהכא שאני דמה"ת אפי' בלא מסירה לצבור מהני ואין כאן חשש דנמצא ק"צ קרב משל יחיד משום דכיון דרובן של שקלים באין מבני חיובא בטלים הם ברוב, אלא משום דמטבע חשוב ולא בטל מש"ה בעינן שימסרם לצבור וכבר ידוע מ"ש הרשב"א בתה"א דכל הדברים שאין להם ביטול הם דוקא מדרבנן דמה"ת הכל בטל ברוב חוץ מאיסור הניכר, ומ"ש התוס' בסיף מעילה דמטבע חשוב ואינו בטל מדאורייתא, הם דברים תמוהים וכבר עמד בזה הרב משל"מ, וכיון דאין אסור אלא מדרבנן אמרינן בהו דמהני מסירה לצבור אע"ג דאין הקנאתו אלא מדרבנן דאתי תקנתא דרבנן ומפיק איסור דרבנן, משא"כ בההיא דלולב רלא אתי תקנתא דרבנן ומפיק דאורייתא כנ"ל נכון וברור עכ"ל, ובאבני מלואים הקשה הא מה"ת לא בטל דקיי"ל ממון בעלים אינו בטל מגמרא דביצה הרי שנתערב כו' וצ"ע, ובספר לחם שמים כתב בפשיטות ששקל קטן אינו כלום כדתנן קידם לזמן הבדיקה אע"פ שאמרו יודעין אנו לשם מי הקדשנו אין הקדשן הקדש, והיאך אפשר לקבל מידם שקלים להביא בה ק"צ ואפי' בהגיע לעונת נדרים כיון שעדיין פטור מכל המצות דומיא דמי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים עכ"ל, ובודאי דלא ניחא לי' תירוץ שעה"מ כיון דתנן מקבלין מהן הו"ל כמערב איסור לכתחלה ואינו בטל, ולכה"פ אין נכון לעשות כן, ומסיק להלכה בלחם שמים דג' חלוקות בדבר הן, עד י"ג שנים בודאי אין מקבלין מהן, ואפשר דאפי' בסמוך לאיש ג"כ אין מקבלין, בן י"ג שנים אע"פ שהביא ב' שערות מקבלין אבל לא תובעין דהממע"ה, אבל מקבלין דחייב במצות ויודע ג"כ למסור יפה, בן כ' שנה ממשכנין אותו עכ"ל בקיצור נמרץ. ובמלאכת שלמה כתב וז"ל ומסקנת השמועה דבאיש איכא ג' חילוקין עד שיביא שתי שערות אפי' תביעה ליכא ואם שקל מקבלין, משהביא שתי שערות עד כ' תביעה הוא דאיכא ומשכון ליכא, מכאן ואילך משכון נמי איכא, והרא"ש ז"ל כתב ובנשים ובעבדים שני חילוקים איכא עד שיביא שתי שערות אפי' תביעה ליכא ואם שקלו מקבלין מהן, ומשהביאו שתי שערות ולעולם תביעה הוא דאיכא ואע"ג דשקלים מ"ע שהזמן גרמא היא מ"מ תביעה דכסף הכפירים נינהו ובעי כפרה עכ"ל, ובדברי הרא"ש אלו נראה לי לתרץ מה שהקשה בהגהות בית שאול וז"ל אמנם אי קשית הא קשיא במה שכתב הרע"ב כאן בתנאי שימסור לצבור יפה קשה לי לפי מה דאמרינן בגיטין (דף כ"א) דאשה לא ידעה לאקנויי איך תוכל לאקנויי ולמסור לצבור יפה וצ"ע עכ"ל, אבל בזה מתורץ דשאני התם