עשירית האיפה חלק א סג

ציינו עליהם, אם היה חורש בינתיים הרי הן כיחידית ביניהן טהור. וסביבותיהן טמא, ולא הי' מציינין על הבשר, שמא נתעכל, ומוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם (ירושלמי פ"א ה"א)

[יד] שני פעמים יוצאין על הכלאים להפקירן בט"ו באדר, ובחול המועד, ופירשו בירושלמי כגון שהיתה השנה אפילה ואין הצמחין ניכרים, פי' מאוחרת וצריך לצאת שנית (שם)

[טו] שני שנים יש שאין מעברין אותן לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברו ה"ז מעוברת, בשביעית הטעם לפי שמאריכין עליהם איסור שביעית בעבודת הקרקע, ומוצאי שביעית משום שלא לרבות באיסור חדש לפי שהישן כבר כלה וכשמעברין בשמינית מאריכין עליהם איסור חדש עד אחר העומר, (שם)

[טז] שני מיני כסף יש, יש כסף צורי שהוא כסף מזוקק, ויש כסף מדינה שאחד משמונה חלקים שבהם כסף וז' חלקים נחשת, לשני מיני חובות, חובות דאורייתא דוקא בכסף מזוקק, ושל דבריהם בכסף מדינה, (שם)

[יז] שני שמות ישנו לכסף של תורה. נקרא בשם כסף, ונקרא בשם שקל, של תורה, והן ל' של עבד, ונ' של אונס ומפתה, וק' של מוציא ש"ר כולם בשקל הקודש במנה צורי, וכולן נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ מן השקלים, כן איתא במשנה בכורות (פ"ח מ"ז) ושייר התנא שני דברים, מעשר שני שאין נפדה אלא במטבע של כסף. ושייר נמי הראיון שמביא כסף לעולת ראיה, וכבר עמד התוי"ט בזה כלומר ששנים אלו אין נפדים בשויה אלא במטבע, ופירש בתוס' חדשים דהמשנה לא מיירי אלא במה שצריך להיות כסף דוקא, משא"כ מעשר שני דנפדית גם על נחושת, והראיון מדאורייתא אין לה שיעור רק מדרבנן והמשנה מיירי דוקא מדאורייתא ובכסף דוקא, וכסף דדבריהם הן הקנסות, ובכתובת אשה פליגי רבוותא להרמב"ם בכסף מדינה, ולהרע"ב ולשאר רבוותא בכסף צורי, ולעולם אינו שוקל פחות מחצי השקל שהיה בימי משה רבינו שהי' משקלו מאה וששים שעורה

[יח] בשני זמנים היו יושבין שולחנות להחליף מעות על שקלים, בט"ו באדר במדינה, ובכ"ה באדר ישבו במקדש, להרמב"ם הפירוש מקדש ירושלים ולשאר מפרשים מקדש ממש, ובאותן הימים התחילו למשכן המאחרים בשני מקומות, ובשני זמנים במקדש, ובמדינה

[יט] שני תרומות דשוין היו כולן למחצית השקל כמבואר למעלה והיינו תרומת אדנים, ותרומת שקלים למזבח, מ"מ בזה מחולקין תרומת אדנים נתחייבו דוקא העוברים על הפקודים מכ' שנה ולמעלה ואין שבט לוי בכלל כמפורש בתורה חשבון פרטי להאדנים, אבל תרומת שקלים פליגי בזה תרי תנאי לר' יהודה שבט לוי פטור ג"כ משקלי מזבח, ולריב"ז שבט לוי מחויב ג"כ, מר דרש דוקא כל העוברים על הפקודים ולא שבט לוי כדאמרן, ומר דרש שתי תיבות עוברי ים דהיינו כהנים לוים וישראלים שכולן עברו את הים בין אותן שנמנו לבדן, ש ובין אותן שנמנו עם ישראל, (הרע"ב פ"א מ"ד)

[כ] שני מיני מנחות יכול הכהן להביא. מנחת חובתו או נדבתו שמביא לבדו, ויש חובות שמביאין עם הצבור, אותן שהכהנים מביאין לבדן כליל דוקא, אבל אותן שמביאין עם הצבור כגון עומר ושתי הלחם ולחם הפנים נאכלים, אע"פ שיש להם בהם שותפות, ובשביל זה כהן שאינו שוקל חוטא דדורש מקרא זה לעצמו כל מנחת כהן כליל תהי' לא תאכל הואיל עומר ושתי לחם ולחם הפנים שלנו היאך נאכלים ואינו בדין דקרבנות ציבור הן, ובזה נבין היטיב דברי רש"י ז"ל במדבר (ט"ז ט"ו) אצל מעשה דקרח דהתפלל משרע"ה אל תפן אל מנחתם ופירש"י וז"ל לפי פשוטו הקטרת שהם מקריבין לפניך מחר אל תפן אל מנחתם, והמדרש אומר יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור חלקם לא יקובל לפניך לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו עכ"ל, וקשה מה הלשון יודע אני פשיטא שהי' מביאין שקלים, ועוד מה זה מדה כנגד מדה שתניחנו האש. ובהנ"ל א"ש דהפירוש הראשון של רש"י על הקטרת קשה דהלא כתיב מנתה, ומנחה לא היו מביאין, ועוד קשה אולי הי' ס"ל לקרח ועדתו הלוים כהתנא דהלוים פטורים משקלי הצבור, לכן אמר משה יודע אני שקרח ס"ל דהלוים חייבים ונתן שקלי קרבנות, אכן מפני שהוא חפץ להיות כהן ומנחת נסכים של ישראל ג"כ כליל ושל כהנים כולו כליל לכן תניחנו האש ולא תאכל חלקם לרמז שלא די שאין לו דין כהן שחלקו כליל דאפי' כישראל לא יקובל חלקו וא"ש. כנ"ל לפרש כלומר חלק השקלים שיש לו בתמיד

[כא] יש שני מיני אנשים שמחויבין מן התורה, וממשכנים אותם, ויש שפטורים, מ"מ אין ממשכנים אותם, כהנים ולוים וישראלים וגרים ועבדים משוחרים מחוייבין וממשכנין אותן, ובלבד כהנים דמדינא הי' צריך למשכנם אלא מפני דרכי שלום אין ממשכנין אלא כשיתנו מקבלין מהן ותובעין אותן עד שיתנו, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים ואם נתנו מקבלין מהן

ואע"פ שאין הנשים מביאין שקלים מ"מ ודאי מתכפרין ג"כ בכל הקרבנות ציבור כגון המוספים של כל הרגלים כולן, וגם בשעיר המשתלח כדאיתא (ב"ק ט"ו ע"א) דתני דבי ר' ישמעאל איש או אשה אשר יעשו מכל חטאת השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, ואמרינן בגמרא שם התם הוא דחס רחמנא עלה כי היכא דתהוי לה כפרה, פירש"י כיון דמשתעי בקרבן חם רחמנא עלה דתהוי כאיש לענין כפרה עכ"ל, וכן אמרינן בעלמא פשיטא גברא בעי חיי נשי לא בעי חיי, אף כאן כיון דשעיר המשתלח מכפר ג"כ על מיתת ב"ד בתשובה נשי ג"כ בעי חיי קרינן וברור, ונראה לי לפרש הדבר היטיב עם מה שאי' בגמ' (יומא דף נ"א) אצל פרו של כ"ג דמתכפרין כל אחיו הכהנים בוידוי שניה שלו, ומקשה בגמרא כיון דשנה עליו הכתיב אצל פרו של כ"ג שיהא דוקא משלו היכי מכפר להו בפר דלאו דידהו, ומשני דרחמנא הפקיר ממונו שלו לכל אחיו הכהנים עכ"ל, וקשה היכי מצינו שרחמנא הפקיר באמת לכל אחיו הכהנים, אלא ודאי הכי פירושא כיון דהתורה אמרה שיתכפרו בו כל אחיו הכהנים וג"כ שנה הכתוב לעכב שיהי' הפר בדוקא ממעות כ"ג והיאך יש להם