עשירית האיפה חלק א סב

ולקחת כסף הכפורים, ואחד בימי המן כדאמרן, הרי נראה גודל כסף השקלים שהם לכפורים שהגין עליהם אחר הרבה מאות שנים, וניצלו שלשה פעמים ממיתה שהתורה אמרה ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם, ומרמז עוד בכתנות אור (פ' כי תשא) ע"פ המדרש דתשא מרמז למיתה כדכתיב ישא פרעה את ראשך ואז יזכו לעלות לגדולה וישאו ראש, ומרמז על שבימי דוד בעת אשר מנה אותם בלא שקלים לקחו את הראש שבהם והוא אבישי בן צרויה שהי' שקול כרובא דסנהדרין, וזה רמזה לנו התירה כי תשא את ראש בני ישראל ר"ל שהראש מבני ישראל ימות לפקודיהם בעת אשר לא יתנו הכופר שלא יהי' נגף בפקוד אותם עכ"ל

[ד] בפ' שקלים כתיב ג' פעמים תרומה, מחצית השקל תרומה לד', ואח"כ כתיב מבן עשרים ומעלה יתן תרומת ד', וכתיב לתת תרומת ד' לכפר על נפשותיכם, ופירשו בגמרא מגילה (דף כ' ע"ב) של מזבח למזבח, ושל אדנים לאדנים, ושל בדק הבית לבדק הבית, ופירש"י ד שתי תרומות אדנים ומזבח שוים היו למחצית השקל אבל של בדק הבית לא הי' שוה בכולן אלא איש כפי נדבתו

[ה] שתי תרומות השוות דאמרן דשל אדנים ושל מזבח לקרבנות, יש בהן שתי ל"ת העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט, וכתב הרמב"ן א"כ שתי מניעות הן אם שקל העשיר היחידי יותר משל מחצית השקל, והדל פחות מזה עוברין בלאו, ותמה הוא ז"ל למה לא מנו מוני המצות את השתי ל"ת אלו ? ותירץ וז"ל ושמא מה שהיו תורמין בקופות על האיבוד ועל העתיד לגבות יתקן להם כי זה הדל ממעיט ביותר עתיד לגבות הוא כלומר הגבאי ימלאנו וכן העשיר המרבה לא יתרומו הגבאין ביתרון ולא יהיו מזכין במותרות עכ"ל, ומ"מ קשה לי אף דבאמת מלקות ליכא כי תיקנו הלאוין מ"מ הלא יש לנו הרבה לאוין הניתקין לעשה או שאינן במעשה ומ"מ בחשבון הם ימנו אותן וצ"ע, ואפשר לי לתרץ דכיון שפעם היו שוקלין יותר משקל של תורה דהיו הצבור מיעוט והיו צריכין לקרבנות היו נותנין דרכוני זהב לכן הם משונה משאר ל"ת, מ"מ הדין דיד כולן שוין דהצבור אם הוסיפו על שקל של תורה כולן נותנין שוה ואז ליכא ל"ת אבל היחיד אשר יחפוץ לתת יותר או פחות משל צבור עבר בודאי ועדיין צ"ע, ועי' לקמן (סימן רל"ד)

[ו] ואנו מצווין בזמן הזה ג"כ לקרות פ' שקלים קודם אדר, ומוציאין שתי ספרי תורות באחד קורין פ' שקלים ובאחד סדר היום, דבאחר באדר משמיעין על השקלים שיביאו השקלים לביהמ"ק כי באחד בניסן צריך להביא הקרבנות מהתרומה החדשה, ובגמרא פליגי שני אמוראי איזה פ' קורין לפ' שקלים, רב ס"ל דקורין בראשי חדשים של ר"ח דכתיב שם זאת עולת חודש בחדשי השנה שלמדנו מזה שצריך להביא תרומה חדשה מניסן, ושמואל ס"ל פ' שקלים כי תשא והכי קיי"ל דתניא כוותיה, ואיתא שם עוד צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול שקלים על ישראל אמר מוטב שיקדים שקלים של בני לשקליו לפיכך מקדימין פ' שקלים קודם אדר, ועוד כיון דתרומה החדשה בניסן לכן משמיעין באחד באדר וקורין עוד קודם לזה: [ז] ומנלן דבניסן תורמין התרומה החדשה מדכתיב זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה, וקשה ש שני פעמים חודש לחדשי השנה למ"ל ? דסגי הי' לומר זאת עולת החודש, אלא לרמז על תרומה החדשה שמניסן דלמדנו מגז"ש כתיב הכא שנה וכתיב התם ראשון הוא לכם לחדשי השנה. שני פעמים שנה לגז"ש, ומה דרמזה התורה דין תרומה חדשה אצל פרשת ר"ח דוקא כתב הטו"א דהיינו טעמא דלכאורה קשה דהלא בר"ח ניסן תיכף בתמיד של שחר צריך להביא אותה מהתרומה החדשה ולמה מרומז במוסף ר"ח] ותירץ דאם לא באו העדים אלא עד אחר תמיד של שחר, מספיקא אין מביאים התמיד מתרומה חדשה וקמ"ל קרא דמוסף ר"ח קרב מן החדש ראשון לתמיד דכיון דמקריבין למוסף ר"ח א"א אא"כ קדשו כבר את החודש. אבל בשעת הקרבת התמיד דעדיין לא קידשו החודש אין צריך להביא מן החדש דלא חיישינן לספיקא שמא יבואו ויקדשו עוד היום החודש על פיהם עכ"ל, אבל הפנ"י כתב דגם בליל ר"ח ניסן מביאין עצים למערכה מתרומה חדשה, ע"כ, וצ"ל דאזלינן בתר רוב השנים

[ח] השקל אין נותנים אותו בשתי פעמים היום מעט ולמחר מעט אלא נותנו כולו בפעם אחת אפי' עני המתפרנס מן הצדקה מחויב לקיים מ"ע של תורה לתת מחצית השקל בכל שנה, ושואל או מוכר כסות שעל כתיפו ונותן. (רמב"ם פ"א משקלים)

[ט] על שני דברים מכריזין באחר באדר, על השקלים כדאמרן, ועל הכלאים, דאז זמן זריעה ומכריזין שימעטו הזרע האחר עד שלא ישאר בו רובע הקב לסאה (שקלים משנה א')

[י] שני תקנות בשני ימים עושים בדבר הכלאים, באחד באדר מכריזין כדאמרן, ובט"ו באדר יוצאין שלוחי ב"ד על הכלאים דאע"פ שכבר הכריזו עליהן לא היו סומכין על ההכרזה דשמא לא עקרו בעלים והיו יוצאין שלוחי ב"ד ועוקרין אותם, ועדיין היו בעלי בתים שמחים שתי שמחות אחת שמנכשין שדותיהן, ועוד שהשליכו לפני בהמתן ורבו עיברי עבירה התקינו שיהא מפקירין כל השדה כולה (שם)

[יא] בט"ו באדר, ש שני דברים עושין, קורין את המגילה בכרכין, ועושין כל צרכי הרבים כגון מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת המקואות המים ומציינין על הקברות, ויוצאין על הכלאים כדאמרן

[יב] ושני פעמים מציינין את הקברות, בט"ו באדר כדאמרן, וגם בחול המועד, ומפרש בירושלמי טעם הדבר כיון שירד הגשם ושטפו צריך לציין עוד הפעם

[יג] ומנ"ל דמציינין על הקברות דכתיב טמא טמא יקרא שתי פעמים למ"ל ? אלא הטומאה קורא לך בפיה ואומרת לך פרוש, כלומר שעושין סימנים לטומאה שיפרוש. ומציינין על השדרה ועל הגלגלות ועל אבן קבועה, לאפוקי אבן המתגלגל שלא יתגלגל למקום אחר והטומאה לא תהא ניכרת, על אבן אחת מציינין אבל הי' שתים המאהיל עליהן טהור וביניהן טמא שאני אומר מפני הטומאה שביניהן