עשירית האיפה חלק א סא

פרק א

קיבוץ הלכות ממסכת שקלים מסודר על פי דברי סופרים במספר שנים לזכרון

גודל קדושת מ"ע של מחצית

השקל

[א] מצות עשה של מחצית השקל שציותה תורה לתת בכל שנה ושנה, היה נוהג בזמן שבית המקדש היה קיים בשני מקומות בארץ ישראל, ובחוץ לארץ. וכן פ' שקלים שהוא מד"ס הי' ג"כ נוהג בעוד שביהמ"ק קיים. ואנו ג"כ מחויבים בזמן הזה זכר למקדש לקרוא בכל שנה פ' שקלים, וגם אנו נותנים ג"כ מחצית השקל כמו שיתבאר (רמב"ם פ"א שקלים)

וגודל קדושת השקלים למדנו מאבותינו הקדושים כיון שנתקדש מזבח של מעלה ושל מטה על ידי עקידת יצחק וניתקנו אז שני התמידים בכל יום ויום כמבואר במדרשות, תיכף שלח אברהם אבינו את זקן ביתו הוא אליעזר לקדש בעד עולה התמימה הזאת את רבקה ולתת לה מתנה נזם זהב בקע משקלה, ופירש"י בקע רמז לשקלי ישראל בקע לגלגולת, ונראה לי לרמז כיון שנבנה המשכן ביום הראשון לחודש ניסן והוא בחודש שנולד יצחק אבינו ע"ה שבשביל זה הוקם ביום זה כמבואר במדרש (רבה פ' פקודי) נתנו תיכף רמז שעל ר"ת ניסן יביאו שקלי קודש למשכן דאז התחיל התרומה החדשה, ואף דבגמרא למדנו תרומה חדשה בניסן מגז"ש מחדשי השנה כמו שיתבאר עוד בפנים, מ"מ ודאי נראה לי טעם הדבר דתרומה חדשה מניסן ואז היה חנוכת המזבח הראשון מהשקלים החדשים, לכן גם לדורות נצטוו ישראל לחדש את החודש הראשון לחדשי השנה מתרומה חדשה כן נ"ל, ובספר זרע אברהם מביא בשם הגאון בעל ברכת שמואל וז"ל מה שאמרה תורה לכפר על נפשותיכם לפי שהאדם נותן, שקלים מבן כ' עד ע' שנה שהן ימי שנותיו של אדם וביחד כ"ה שקל ובתוספתא דסוטה איתא שמשתיתו של לב יש בו דם הלב שיעור מנה והוא כ"ה שקל וזה לכפר על נפשותיכם בדם שהלב תלוי בו עכ"ל

[ב] רבינו הקדוש סידר שתי מסכתות תכופות זה לזה שקלים ויומא. למדנו מזה שצריך לתת כל אחד מישראל כופר נפשו שתי פעמים בשנה אחר קודם פורים, ושנית ערב יום הכפורים, וכן בתורה בסוף תצוה מסיים מדם חטאת הכפורים ומתחיל בפ' כי תשא בכסף הכפורים לכפר על נפשותיכם, ומרמז ג"כ שצריך כל אחד לתת כופר נפשו קודם יום כפורים כמו קודם פורים, ושנים הן במסורה כסף הכפורים, מדם חטאת הכפורים, כמו שרמז הבע"ט, ונמצאת למד דלמדנו זאת משני דברים מהסמיכות, ומהמסורה, וגם ונתנו נוכל לקרות משני צדדים ישר ולמפרע, ומרמז דכל מה שאדם נותן לצדקה יחזור עליו ולא יחסור לו בשביל זה כלום, ורמז ג"כ למה שכתבו חכמי אמת דיום הכפורים ופורים שניהם ענין אחד הם, דבשניהם צריך לתת כופר נפשו בעיוכ"פ ובפורים. ובשניהם אסור להתענות, ובשניהם ע"י הגורל, הגורל של המן בפורים, והגורל של שעיר המשתלח ביום הכפורים. ושניהם ענין אחד דכמו בפורים עושים יו"ט שנתלה המן בן בנו של עמלק כן שעיר המשתלח חלקו של עשו, ובשניהם עושים יו"ט, ובשניהם קבלו תורה הדר קבלוה בימי אחשורש, וביוהכ"פ נתנו שני לוחות האחרונים, ובפורים כתיב ליהודים היתה אורה זו תורה, וכן מרבים בנרות לכבוד התורה שנתנה בה כדאמרן כי נר מצוה ותורה אור, ועוד נראה לי לפרש כי מחצית השקל הי' כפרה על עון העגל כמו שיתבאר עוד, וביוהכ"פ נתרצה הקב"ה לישראל על עון העגל, לכן צריך ג"כ לתת אז כופר נפשו כדאמרן וא"ש

[ג] ואיתא במדרש (תנחומא פ' תשא) וז"ל. ובפרשת שקלים אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע משאני מת אין אני נזכר. א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותן לפני כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן מנין ממה שקראו בענין וידבר ד' אל משה לאמר כי תשא את ראש בני ישראל שא ראש לא נאמר אלא כי תשא לשון עתיד שלעולם יזכר שמך בקריאת פרשה זו בבית הכנסת ע"כ, ובמחצית השקל נתכפר להם עון העגל, וכיון שחטאו אמר הקב"ה לך וכפר עליהם א"ל רבש"ע לא כך אמרת אחת בשנה אמר הקב"ה לך זקוף ראשן עכשיו, כלומר מחצית השקל שנותנים בכל שנה מכפר כמו ביוהכ"פ ובשעה שאין להם זכות יום הכפורים יכפר עליהם עיי"ש, ואיתא בירושלמי למה מחצית השקל על שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל שהוא ששה גרמיסין, וחד אמר לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל, ריב"ז אמר לפי שעברו על י' הדברות יתנו עשרה גרה, ופירש בפנ"מ שעבר על שני דברות הראשונות בעגל הו"ל כמו שעברו על י' דברות כולן, ועוד שם מפני שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל אחד שתי כסף והוא מחצית השקל, וכיון שראה משה גודל כפרת כופר נפש נרתע לאחוריו ותמה ואמר מי יוכל לתת פדיון נפש והראה לו הקב"ה מטבע של אש ואמר כזה יתנו. וברבינו בחיי מפורש מחצית השקל בא לרמוז שראוי לכל משכיל לשקול מעשיו בשוה ושיסכים בעצמו לתת לגופו ולנפשו לכל אחד מהם חלקו וחקו במשקל השלם כמו שאמרו דס"ל לר"י חלקהו חציו לד' וחציו לכם, ובשקל הקודש כי אז יהיו כל שקלי מעשיו והנהגותיו שקולים בשקל הקודש ויעלה מזה למדרגות הפרישות והקדושה עכ"ל

מה שנתקשה משה רבינו ע"ה למה לא יהיו הכל שווין והראה לו הקב"ה מטבע של אש, דעיקר הוא האש של הנדיבות והכונה והשמחה ואהבת ד' אשר תוקד בקרבו זאת היא עיקר הנתינה והרוצה להרבות מעלין עליו כאילו הוסיף (חת"ס עה"ת), וכתיב ד"פ תרומה ג' פעמים תרומת ד' דישראל הוצרכו ג' פעמים לכפרה אחד לדור המדבר לכפר על עון העגל, ואחד בדור של מרדכי ואחד בימי דוד כמו"ש בפ' הרואה ובהשחית ד' ראה מה ראה, ראה כסף הכפורים שנגמר