עשירית האיפה חלק א ו

דאגמריה בסימני טעמים ואסברה במאי דדמי לה, ופירש"י קבע להם מסמרות וסימנים בין בתיבות המקרא ובין בגרסא של משנה, ואיתא עוד שם בני יהודה דדייקי לישנא ומנחי להו סימנא נתקיימה תורתן בידם בני גליל דלא דייקא לישנא ולא מנחי להו סימנא לא נתקיימה תורתן בידם פירש"י להניח סימנים נאין ואין משכחין מהן עכ"ל, ואמרו חז"ל במס' שקלים דבני מערבא למה נקראים סופרים שהיו סופרין אותיות שבתורה ונקראין דברי סופרים שעשו את התורה ספורות כגון ד' אבות נזיקין, י"ג דברים נאמרו בעוף טהור, ט"ו נשים פוטרות צרותיהן עכ"ל, הרי שחז"ל קפדו דוקא לעשות סימנים כדי לעמוד על דברי תורה, לכן אמרתי לקבץ ההלכות מסדר קדשים ולתת בו סימנים ע"פ ד"ס למספר שנים כדי שיוכלו בנקל לזכור אותן, וכן אמרו חז"ל ושננתם שיהא דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם אלא אמור לו מיד, ובעז"ה עלה בידי חפצי לקבץ ולאסוף כל ההלכות מסדר קדשים וגם ד' מסכתות ג"כ הנוגעים לקדשים מסדרים אחרים שבש"ס והיינו שקלים, הוריות, נזיר. סוטה, ולהלן יתבאר מאיזה ספרים קבצתים להיות לאחדים כל ד"ס מהדינים הללו מגדולי הפוסקים הראשונים והאחרונים, וביארתי בהקדמת ספרי גחלי אש שחוב קדוש מוטל עלינו ללמוד בסדר קדשים אף שאינו נוהג בזמן הזה יותר מהנוהגים בזמן הזה כי המצות הנוהגים בזמה"ז הלא אנחנו מקיימים בפועל ומה שאינו נוהג צריך ללמוד להשלים התרי"ג מצות דאם לא נלמדם ולא נקיימם במה ניקח תרופה לרמ"ח אברנו ושס"ה גידנו אשר המה נגד התרי"ג מצית, וכל העוסק בתורת הקדשים מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו כל הקדשים ומקיימם בזה שתי מצות לימוד התורה ומצות הקדשים בעצמם כי כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה כאמרם ז"ל זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה כו', חוץ מזה הלימוד הזה מגין עלינו מיסורים דהנה אמרו חז"ל דעל ספק עבירה אדם מביא אשם תלוי שיגין עליו מן היסורין עד שיתודע ויביא אח"כ חטאת ע"כ, וכש"כ על ודאי עבירה פשיטא שיסורים באים עליו עד שיקריב הקרבן שמחויב בזה, ובלמדם הקרבנות על כל חטא וחטא ויעלה כאלו הקריב הקרבן ממש תיכף ניצול מן היסורים, ועולה מכפר על עשה ועל לאו הניתק לעשה ועל הרהור הלב ופשוט, ומצאתי ברבינו בחיי (פ' ויקרא) דכתיב או הודע אליו חטאתו בה"ה, וה' וגם ו' של הודע מרמזין לשני אותיות משמו הגדול יתעלה משם המיוחד מביאה עליו יסורים להודיעו אליו חטאתו כדי שיזכיר ויביא קרבנו ובזה יהי' ריח ניחוח לד' עכ"ל, פי' מצד הרחמים שיהי' לו כפרה בהקריבו את קרבנו על חטאתי אשר חטא, וה"ה בזמה"ז ללמוד הדינים הללו וא"ש

ובזה נ"ל לבאר מ"ש בברכות אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בעון ביטול תורה ומקשין בזה איך יעלה על הדעת לומר שלא מצא, באם יש בידו עון ביטול תורה החמור מכל העבירות שבתורה דמצינו שויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על עון ביטול תורה, וכן אחז"ל הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו וגדול עון ביטול תורה מהקרבת תמידין ואיך יעלה על הדעת שלא מצא עון אלא ביטול תורה? ונראה לפרש דלעולם למד תורה אבל לא למד סדר קדשים כלומר שלא תיקן הרבה עבירות שחייבין עליהם קרבנות ואף ששב בתשובה עודנו צריך ליסורים עד שילמוד דיני קרבנות, וכ"ת הלא לא מצא שום עבירה ומשמע אפי' שגגת עבירה, ליתא דאמרו ז"ל דאין לך אדם מישראל שלא עבר על עשה כנ"ל, ופירש בכתנות אור משום דקיי"ל (יומא י"ט ע"ב) דהשח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים אחרים, ואי אפשר שלא ימלט שום אדם שלא לדבר שיחת חולין ועובר בעשה עכ"ל, ובפרשת צו כתב צו את אהרן ואת בניו לאמור זאת תורת העולה ופירש שם עפ"י דברי רש"י ז"ל שפירש אין צו אלא זירוז מיד ולדורות, וקשה תינח בזמן שבית המקדש קיים אבל איך אפשר לעשות לדורות בזמן שהוא חרב, ומתרץ לאמר זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וזה שייך גם לדורי דורות ודבר זה למדתי בחלום בער"ח ניסן שנת תפ"ה עכ"ל, ורש"י בחומש (פ' וישלח ל"ג.) כתב בזה הלשון כי לא לרצון יהי' לכם, הקרבנות באות לפייס ולרצות עכ"ל, ועוד יש בזה ענין גדול דכבר נתברר דהלומד קדשים הו"ל כאלו הקריב כל הקרבנות על המזבח ונתקבלו ברצון כמו קרבן ממש, נראה בזה לבאר מה טוב הי' חלקנו ומה נעים גורלינו להביא הטובות לעולם, ונראה מה אבדנו ובמה נוכל להביא בחזרה כל הברכות והטובות עלינו ולעולם למען ייטב לנו בעוה"ז ונזכה בזה לעוה"ב, וז"ל מדרש תנחומא (פ' צו) עקרו של מזבח לשום כפרתן של ישראל נעשה 'מ'ז'ב'ח ר"ת 'מחילה 'זכרון 'טוב 'ברכה 'חיים שהיא נותנת חיים, לחם מצות ולחם הפנים היו מברכין את הלחם, וביכורים הי' מברכין פירות הארץ, ניסוך היין הי' מברך היין, בטל ניסוך היין ונמנעו טובות שבעולם כו', אמר עזרא לבני הגולה זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעת, שתו ואין לשכרה, לבוש ואין לחום לו, והמשתכר משתכר על צרור נקוב, זרעתם הרבה והבא מעט כשבטל לחם הפנים אכול ואין לשבעה, משבטל ניסוך המים שתו ואין לשכרה, משבטל ניסוך היין, לבוש ואין לחום לו משבטלו בגדי כהונה, והמשתכר משתכר על צרור נקוב משבטלו תמידים של ציבור כ"כ למה שבטלו הקרבנות אמר נביא (חבקוק ג) כי תאנה לא תפרח משבטלו הביכורים ואין יבול בגפנים משבטלו הנסכים, כחש מעשה זית משבטל שמן המאור, ושדמות לא עשה אוכל ושדי בהמות לא עשו אוכל משבטלו הבכורות, גזר ממכלה צאן משבטלו התמידים ואין בקר ברפתים, משבטלו הפרים שהיו קריבין, וכן אי' ג"כ (פסחים מ"ב ע"ב) א"ר נחמן בתחלה כשהיו מביאין נסכים מיהודה לא הי' יינם מחמיץ עד שנותנין לתוכן שעורין, ורמזה בעה"ט ע"פ שנים במסורה כאשר הוסר החלב, ומעת הוסר התמיד למר שמעת הוסר התמיד הוסר כל חלב שבזכותו הי' ברכה מצוי' עיי"ש, ובתענית אי' שהבטיח הקב"ה לאברהם שאם יתעסקו בקרבנות בזמן שביהמ"ק יהי' חרב יתקבלו כקרבן ממש, והיא עמוד אחד שעולם עומד עלי' היינו על הקרבנות, וברבה (פ' לך) הי' בשעה שעבר הקב"ה בין שני הגזרים וכרת עם אאע"ה הברית הראה לו במחזה הנבואה שני דברים