עשירית האיפה חלק א נח

תשעים חמורים טעונין כסף וזהב ושמלות, פשטת היא שגזירת הכתוב בלי טעם ואינו אלא מטעם כסף וזהב שנשאו עליהן, אבל במדרש תנחומא פ' בשלח נוסחא אחרינא, וז"ל גזירת מלך היא שלא היה בידם אלא חמורים, וטעם שני כדאמרן, ובזה נבין מה שאיתא באבן עזרא וז"ל ולא היה לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם על כן לא יפדה בכור מין אחר עכ"ל, ותמהתי תמיד מאין יצא לו זה, אלא חכם עדיף מנביא כיון לדברי התנחומא הנ"ל, ובמדרש ויחי איתא שם בזה"ל יעקב אבינו לא חפץ להקבר במצרים, וכך אמר שלא יפדו בי המצריים הם משתחוים לשה, ואני נמשלתי לשה שנאמר שה פזורה ישראל, ובמצרים כתיב אשר בשר חמורים בשרם, וכתיב ופטר חמור תפדה בשה עכ"ל ויש לפרש דיעקב אבינו היה מתירא שאם יקבר במצרים זכות גופו הקדוש יגן שלא יפרעו מהמצריים שעובדין לשה, ומעתה נ"ל טעם חדש על פט"ח שנפדה בשה, דוגמת שה הפסח שכיפר במצרים על עון ע"ז אף כאן מצוה. לדורות לפדות פט"ח בשה ולא כהמצריים החמורים אשר שה היה יראתם, ואם לא נפדה צריך באמת לערוף את ראשו לרמוז על עובדי ע"ז אפילו בן נח מיתתו בסיף ודוגמא עיר הנידחת ג"כ בסיף, ובספר החינוך פירש יען שהמצריים נדמו לחמורים, לכן אמרה תורה ערוף את מוחו ונ"ל ע"ד שאמרו חז"ל טוב שבמצרים רצוץ את מוחו וע"ש

באופן אחר נ"ל לפרש שלש מיני קדושת בכורות בשלשה זמנים עפ"י דברי הגר"א זצ"ל בביאורו על ישעיה, וז"ל שלשה גבולין בחיי האדם, ימי עליה, ימי עמידה, ימי ירידה הן כנגד שלשה דרגין באדם, חמור, ושור, ואדם, בימי עליה רודף אחרי התאוות כחמור, ובימי עמידה נושא בעול הפרנסה כשור לעול, ובימי הירידה נשבר התאווה ונתגבר חכמת הנפש והיא דרגא דאדם לכן בחר לו (הקב"ה) שלשה מיני בכורים, פטר חמור, ובכור שור, ובכור אדם ועליהם רמזו חז"ל ג' משמורות הלילה, ראשונה חמור נוער, שניה כלבים צועקים (כלומר הב הב לאכול) שלישית תינוק יונק משדי אמו הוא במקום תבונה וע"כ הרוב במשמר ג' מנדדין שינה ללמוד עכ"ל הקדוש ומעתה א"ש שלשה זמנים לענין בכור פטר חמור נפדה ביום הולדו כדאמרן דמרמז לימי עליה הקודמין ואח"כ שור זמנו מח' ימים והלאה, ובכור אדם לחודש ימים באחרונה כדברי הגאון שאז מגיע לדרגא דאדם וא"ש

עוד מהנ"ל

ודע דבבית המקדש היה בדרום שער אחד הנקרא שער הבכורות ופירש הרע"ב מפני ששחיטתן בדרום, והקשה התוי"ט א"כ לפ"ז היה להכניס דרך שם כל הקדשים קלים, ותירץ דבכורות מתנה לכהן משא"כ שאר קדשים קלים שהן לבעלים ומש"ה נתייחד שער לבכורות עכ"ל ונ"ל לפרש להראות בזה קדושתו יותר משאר העם ע"ד וקדשתו לברך ראשון, ובזה נ"ל לפרש דשער הבכורות היה קרוב לשער הדלק ומה ענין שני השערים להדדי ? ושער הדלק פירש הרע"ב ששם מכניסים עצים למערכה, אבל התוי"ט פירש בשם ראבי"ה וז"ל שמעתי שהיו מביאים דרך אותו שער אש של הדיוט ע"ג המזבח עכ"ל ומביאו בגמרא יומא דכך דרשו שני בני אהרן שאע"פ שאש ירד מן השמים מצוה להביאו מן ההדיוט וההלכה כדבריהם, והם היו כהנים הראשונים בעולם, י"ל בשביל כבודן עשו לאש הזה שער מיוחד, לכן סמכו שני השערים להדדי, דשניהם מרמזין לקדושת הכהנים וא"ש

לפרשת בשלח

ע"פ ולילה בעמוד אש, איתא בבעה"ט וז"ל כתיב ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה, וששה במסורה, הכא ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה, ואידך ולילה אור בעדינו, ולילה כיום יאיר, ולילה ולא דומיה לי, ולילה באים להרגך, ולילה לילה יחוה דעת עי"ש מה שפירש הוא ז"ל, ולי נראה לפרש באופן אחר עפ"י איזה הקדמות, איתא במדרש האזינו, וז"ל כך ברא הקב"ה את עולמו יום שיהא יום, ולילה שיהא לילה בא יהושע ועשה את הלילה יום עכ"ל, ואיתא בילקוט יהושע באיזה כח העמיד יהושע את השמש, א"ר שמעון בן יוחאי ספר משנה תורה היה שגנז יהושע, נטלו והראהו לגלגל החמה. וא"ל כשם שלא דממתי מזה, אף אתה דום מלפני, ואיתא עוד שם משעה שהשמש זורח עד שהוא שוקע מקלס להקב"ה, ובשעה שעמד יהושע בגבעון וביקש לשתק את החמה לא אמר שמש בגבעון עמוד, אלא שמש בגבעון דום, אלא השמש כל שעה שהוא מהלך הוא מקלס להקב"ה א"ל שתוק ואני אומר שנאמר אז ידבר, ואין אז אלא שירה, כלומר שאמר שירה בעד השמש והשמש עמד, ואיתא בילקוט תהלים וז"ל יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת, מה טיבן של שני ימים הללו, אלא זה יומו של משה שבישר ליומא של יהושע, כשם שעמדה חמה למשה במלחמה, כך תעמוד השמש ליהושע במלחמה עכ"ל, ועתה נבין שפיר המסורה ולילה באה להרגך, מלמד שבמלחמת יהושע באו להרוג את ישראל, ולילה ללילה יחוה דעת, מרמז שיום ולילה של משה יחיה דעת ללמד כשם שהעמיד לו החמה למשה כן ליהושע, ולילה בעמוד אש ולילה כיום יאיר, כולן מרמזין לשני לילות של משה ויהושע שלילה האיר להם כיום, ולילה ולא דומיה לי כלומר כשם שלא דמם יהושע מן התורה ביום ובלילה ולילה היה אצלו כיום ללמוד תורה, כך דמם השמש לפניו שאמר לו אתה אומר שירה ביום, ואני הנני לומד תורה ביום ובלילה וא"ש, ובזה נבין המסורה השניה הסמוכה לזה שהובא ג"כ בבעל הטורים, וז"ל לא ימיש עמוד הענן, שנים במסורה כא לא ימיש, וביהושע ג"כ לא ימיש מתוך האוהל, וז"ל כמו שהעננים היו משלימין זל"ז, כן עשה יהושע משכים בבקר עם עמוד השמש ללמוד, ולערב הקדים ולמד עם עמוד הענן והיינו לא ימוש כמו שהעננים לא משו, כן יהושע לא מש מתוך האוהל ע"כ זכה לילך לפני העם עכ"ל ואני אומר לרמז ג"כ שהעמיד השמש לפני העם בשביל שלא ימוש התורה מפיו כדברי ר"ש בן יוחאי כדאמרן, ומדברי בעה"ט אלו למדתי פירוש חדש בגמרא מנחות (דף צט) דאיתא שם וז"ל אמר רב אמי מדבריו של ר' יוסי למדנו אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד