עשירית האיפה חלק א נא

נטלו והראהו לגלגל חמה א"ל כשם שלא דממתי מזה אף אתה דום מלפני, נראה לי לפרש דכך אמר להשמש הלא אתה אינו מקלס להקב"ה אלא ביום וממשלתך אינו בלילה אבל אני קיימתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה א"כ אני גדול ממך, ויוסף היה דומה ליעקב מכל וכל וקנה ג"כ את השמש לעבד ג"כ מהאי טעמא, ויעקב איתא במדרש שישב באהלי של שם ועבר ועסק בתורה ביום ובלילה וכתיב ויקץ יעקב משנתו היינו ממשנתו שהוגה בתורה גם בשנתו וכן יוסף, ולכן שפיר קנה את השמש שגדול ממנו וא"ש

והנה בשנבין יותר הלא לכאורה אברהם אבינו קנה שמים וארץ כדאמרינן ומפני מה זכה ג"כ יוסף שקנה כל צבא השמים שישתחוו לו, נראה לי לפרש דהנה אברהם פירסם אלקותו יתברך בכל העולם כולו והיה זן ומפרנס גם ערלים שרצה לימול את עצמו וכל בני ביתו, גם יוסף הצדיק היה השליט ומשביר לעם הארץ שהיה זן ג"כ אפי' ערלים ונתן למצרים מילה ואמר אלקי אינו מפרנס ערלים כמו שפירש"י ז"ל ולא זכה שהשתחוו השבטים לפניו אלא עד שנכתב עליו בתורה ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ, ואח"כ באו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה (בראשית מ"ב), והכי פירושא מפני מה זכה יוסף שיהא המשביר לעם הארץ מפני שהי' שליט ביצרו זכה להיות משביר ואח"כ השתחוו לו אפים ארצה, ואיך פירסם יוסף אלקותו יתברך ויתעלה מבואר ברבינו בחיי וזה לשונו יזכיר יוסף שם אלקים תמיד בכל דבריו אמר את אשר האלקים עושה הגיד לפרעה, ואמר עוד אשר האלקים עושה הראה את פרעה, ואחרי כן כי נכון הדבר מעם אלקים, וממהר אלקים לעשותו, ייחס המעשה לאלקים לבאר כי אין מעשה האדם מסורין לכחות העליונות כמו שהוא מכיר כי אם לשם אלקים ולכך פתח בתחלת דבריו בלעדי אלקים וסיים בסיף דבריו וממהר אלקים לעשותו כי היה מדבר עם פרעה הכופר בחידוש העולם במעשה בראשית שפתח בראשית ברא אלקים לעשות עכ"ל, הרי בפירוש מעשה אברהם אבינו לפרסם מעשה בראשית לכל העולם וחוץ מזה היה ג"כ עמוד התורה, אלה תולדות יעקב יוסף שלמד אצל יעקב אבינו כל התורה כולו שקיבל משם ועבר הן בנגלה והן בנסתר כמו שמפורש בבעל הטורים, ואיתא במדרש מגורי אביו מגיורי אביו שיעקב אבינו גייר גרים וביוסף ג"כ כן כאמור, ובזה נראה לי לפרש מה שאיתא במדרש אצל יוסף רב הונא אמר מלחש ונכנס מלחש ויוצא פוטיפר היה נדמה לו שיוסף מכשף אבל באמת פירש"י ז"ל היה חוזר תלמודו שלא ישכח מה שלמד מאביו כי נשני אלקים מכל עמלי כל מה שעמל בתורה עכ"ל, הרי שלא פסק פומא מגירסא אפילו בשעה ששימש את המצרי וחוץ מזה איתא במדרשות כשנסעו ישראל במדבר היו שני ארונות מהלכין לפניהם ארון הקודש עם הלוחות וארונו של יוסף והכריזו קיים זה מה שכתוב בזה, וכמו שאברהם אבינו ע"ה קיים כל התורה כולה כן יוסף הצדיק ע"ה, ולכן שפיר אמר זבינא דאבא אברהם אתה שקנה שמים ואני מקיים ג"כ הכל כאבי אברהם ואתי שפיר

וברבה [פרשה צ"א] וז"ל כפאן למול רב שמואל בר נחמן אמר חייתנו אין כתיב כאן אלא החייתנו נתת לנו חיים בעוה"ז וחיים בעוה"ב עכ"ל ופירש במ"כ במה שנימולו ע"י גזירתו נתן להם שני מיני חיים בעוה"ז ובעוה"ב כד"א בדמיך חיי. עכ"ל

המשך בענין ויכוח של השמש עם יהושע בשעה שיהושע אמר להשמש דום

הנה נתבאר לעיל, בשם (הילקוט רמ"ז כ"ב) שבשעה שיהושע אמר להשמש דום אמר השמש מי יאמר קילוסו של הקב"ה, א"ל שתוק ואני אומר שנאמר אז ידבר יהושע ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר משה עכ"ל ומבואר ג"כ שם מאי דכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' כלומר משעה שיצא השמש עד מבואו. מהלל השמש את שם ה', ונ"ל לפרש מה שלמדו חז"ל דוקא משירת משה שאמר השירה הזאת אחרי קריעת ים סוף, שמתחלת באז, דהנה ישראל עברו את ים סוף ביום שביעי של פסח, ובקשו מלאכי השרת לומר שירה ואמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה (עירוכין י"ג) וכיון שנדחו המלאכי השרת מלומר שירה באותה לילה, אמרו בני ישראל בשבילם שירה. והיינו שירת אז ישיר וכן כאן אצל יהושע כיון שמנע יהושע השמש מלומר שירה אמר הוא בשבילו שירה וע"ש

והנה בפרקי שירה מחשב שם כל מיני שירות שאומרים כל הנבראים, ואיתא שם ששירת השמש הוא שאומר, שמש ירח עמד זבולה לאור חיציך יהלכו לנוגה ברק חניתיך, וירח אומר שירה, עשה ירח למועדים שמש ידע מבואה, וק"ל בשלמא הירח שפיר אומר שירה ומקלס להקב"ה שעשה ירח למועדים פירש"י שיקבעו ישראל בה מועדים ור"ח שפיר, וכן מה שאומר הירח שמש ידע מבואה ג"כ שפיר שזריחת הלבנה ניכרת אחר מבוא השמש, אבל מה שאומר השמש, שמש ירח עמד זבולה הלא כפי המבואר למעלה, שהשמש אומר שירה דוקא בשעה שמהלך אבל בשעה שעומד אינו יכול לומר שירה, וכן פירש"י ז"ל ביהושע, וז"ל שיהושע אמר להשמש דום מלומר שירה דכל זמן שהוא דומם עומד שבכל עת הילוכו אומר שירה עכ"ל, א"כ קשה למה מהלל השמש בהלשון שמש ירח עמד זבולה, הלא בשעה שעומדים אין בהם כת לומר שירה ?, ונ"ל לפרש שכך מהלל השמש ואומר, אף שכח השמש גדול מאוד וישיש כגבור לרוץ אורח היינו בכח השירה כדאמרן, מ"מ מודה להש"י ואימר הלא אינו עוצם ידי וכחי אלא בכח הש"י, שאם ירצה, שמש ירח עמד זבולה דהוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד, כלומר שאין בכחי אלא להלך ולומר שירה אלא ע"י הקב"ה בעצמו ומהללים אנו לשם תפארתך שאתה הוא אלקינו שנתן לנו כח ללכת ולהאיר להארץ ולהדרים עלי', ולהיות מושלים בקרב תבל וא"ש

ואיתא במדרש (ויקרא) שהמלאכים עומדים ומקדשים שמו הגדול בכל יום תמיד מיציאת החמה ועד שקיעתה אומרים קדוש קדוש וכו'