עשירית האיפה חלק א מז

לאישים, הרי שני מיני נסכים הן ואתי שפיר

ומיהו במנחות (פרק י"ב) איתא דמנ"ל דמתנדבין שמן דאמר קרא קרבן מנחה שמתנדבים כו' מנחה מאי מנחה קומצה ושיריה נאכלין אף שמן קומצו ושיריה נאכלין, כלומר מפריש קומץ כשני זיתים ושיריה נאכלין, וכיון דלמדנו ממנחה וקיי"ל אין מנחה בבמה ומינה אין מנדבין שמן בבמה. ובאמת בזבחים (דף צ"א) איתא פלוגתא דתנאי אי שמן כולה לאישים או מקטיר קומץ ושיריה נאכלין, א"כ לפי זה אי אמרינן כולה לאישים מנדבין מנחה בבמה ג"כ ואי אמרינן קומצה ושירים נאכלין אין מקריבין שמן בבמה, וכן ס"ל ליעקב אבינו ע"ה, וכן אם נאמר דיין מזלפין לאישים יכול היה לנסך יין לאישים כשמואל דס"ל הכי. אבל אם נאמר דמנסכין לשיתין הלא ליכא שיתין בהמצבה, אבל אם נאמר כדעת הראב"ע והרמב"ן ז"ל דמצבה אחת היה ושם איתא שירד עד עמקי תהום, י"ל דבאמת נסכו לשיתין, והרמב"ם (פרק ט"ז ממנחות) פסק בשמן שקומצו והשאר נאכל להכהנים וביין פסק מנסכו על גבי השיתין ככל הנסכים, ובנסכי יין אתיא שפיר שנסך יין על גבי השיתין ולא לספלים אם היה האבן הראשונה, ואם נאמר דהיה אבן שני פסק כשמואל דמנסכין על גבי האישים, ובשמן פסק ג"כ כרבנן דס"ל ג"כ דלאישים, וכן אם נאמר דנסך מים הלא מים אינן באין בנדבה, וכבר נסע מסוכות דהיה שם ג"כ בחג הסוכות ואם עבר זמן בטל קרבנו דשאני ניסוך היין דמביא קרבנו היום ומנחתו ונסכו אפי' אחר י' ימים, מ"מ לקדשו בניסוך המים דהוא הלכה למשה מסיני יש לומר דעשה זאת על פי הדיבור להקדיש את מזבח אבנים שעתיד להיות בבית המקדש וא"ש כנ"ל

והנה רש"י ז"ל (בפרשת בלק) מחשב על פי המדרש, וזה לשונו ויעקב בנה שתים, כלומר שתי מזבחות אחד בשכם ואחד בבית אל, והלא לכאורה שלש הן דבבית אל בנה שתים אחד בהליכתו ואחד בחזירתו חוץ מהמזבח שבשכם, יש לומר שס"ל לרש"י דהראשון אינו מן המנין כי לא הי' אלא למשוח בשמן המשחה לקדשו ולא נתן השמן לקרבן, ועל זה א"ש שהקב"ה אמר ליעקב אשר משחת שם מצבה, כלומר אף כי לא הקרבת שמה מאומה אבל משחת לדורות, ופירש"י ז"ל לשון ריבוי וגדולה כשנמשח למלכות רק ויצוק שמן על ראשה להיות משיחה למזבח, הרי בפירוש דראשון איננה מן החשבון אלא נמשח לדורות כעין שמן המשחה, וכבר נתבאר הרבה מזה בפ' ויצא בדברינו שם עי' שם, או שס"ל לרש"י ז"ל כפירוש הרמב"ן והראב"ע ז"ל שכתב ויתכן להיות פי' ויצב וכבר הציב בפעם הראשונה וא"כ בחזירתו לבית אל לא הקריב מאומה, ולפ"ז לא היו אלא שתים וא"ש

[ז] לפרשת וישב. בפסוק וימצאהו איש וגו' ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דותינה, פירש"י ז"ל וימצאהו איש זה גבריאל שנאמר והאיש גבריאל, ובבעל הטורים איתא וישאלהו האיש בגמטריא מלאך גבריאל שאלו עכ"ל, והנה על נלכה דותינה פירש"י ז"ל לבקש בכלי דתות שימיתוך בהם, ופירש הרמב"ן ז"ל שלא אמר המלאך בפירוש שעושין נכלי דתות שימיתו אותו בהם דא"כ לא היה הלך אבל הכוונה להם כי האיש גבריאל הגיד להם האמת ואמר לשון משמש לשני פנים ושניהם אמת והיא לא הבין הנסתר והלך אחר הנגלה עכ"ל, ומקודם יש לי לדקדק למה בא דוקא גבריאל המלאך ולא מלאך אחר, ועוד קשה למה צריך כלל למלאך לזה הלא ישנו שאר עוברי דרכים שראו והוא דבר קשה מאוד, ודברי הרמב"ן ז"ל ג"כ קשה אם לא אמר לו המלאך הנסתר בפירוש מה יועיל הלא יוסף לא הבין כלל מה שאמר לו

ונראה לי לפרש עם דברי הספה"ק יערות דבש (ח"א דרוש ג') על מה שאיתא במגילה (ט"ז ע"ב) אצל ושתי דבא גבריאל ועשה לה זנב כיון שמחשבת ושתי היתה לדבר עבירה לכן בא גבריאל וכו' וזה לשונו כי נודע כי מלאכי השרת אינם יודעים מה בלבן של אדם כי לו לבדו יתברך ויתעלה נגלו מחשבות בני אדם כמבואר בזוהר הקדוש, אמנם הוכחתי כבר דלגבריאל נמסר מהשם יתברך הכח להבין מחשבות בני אדם ובמדרש רבה (פרשת מקץ) מבואר דגבריאל ממונה על החלומות ואמרו חז"ל דאין מראין לאדם אלא מהרהורי לבי, וא"כ ע"כ צריך לדעת מה מהרהר ומה מחשבתו כדי להראות לו מענין חלומו, ולכך אמרו חכמינו ז"ל דגבריאל מכיר בשבעים לשון כי הוא יודע מה מהרהורי איש מכ"ש דמכיר בלשון של כל איש. ולכך אמרו דבא גבריאל ועשה לה זנב כי הוא יודע מצפון לבה לרעה והוא עשה לה קלון הזה עכ"ל. ולמדנו מדברי קדשו שני דברים שגבריאל המלאך הוא המלאך הממונה על החלומות ובודאי ג"כ על קיומן וגם יודע מה שבלבו של אדם, והנה הדבר ידוע שכל עצמו שנתעלה יוסף הי' ע"י החלומות והיינו ע"י שני החלומות בבית אביו האלומות והכוכבים, ושני החלומות של שר האופים ושר המשקים, ושני החלומות של פרעה, א"כ י"ל דבשביל זה בא גבריאל לשמור את יוסף שיתקיימו החלימות, והוא שאמר ברוה"ק ונראה מה יהיה חלומותיו כשאמרו אחיו הנה בעל החלומות הזה בא כדפירש"י ז"ל, רוה"ק אמר מה יהיה חלומותיו כלומר מלאך גבריאל

ועתה שפיר מתורץ קושיית הרמב"ן ז"ל הנ"ל דלעולם המלאך לא שמע אלא מה שכתיב בהפסוק שמעתי אומרים נלכה דותינה וכך אמר ג"כ ליוסף ולא יותר, אבל הוא הי' יודע הדברים שבלב שיש להם עוד נכלי דתות להמית אותו ולכן בא גבריאל לשומרו שינצל ויתקיימו חלמותיו כנ"ל, ועוד אפשר לומר דלעולם חפץ הי' יוסף ללכת בחזרה כיון שאביו צוה לו שילך לשכם ונזדרז לקיים דבריו אע"פ שהי' יודע שאחיו שונאים אותו מ"מ עד כאן מצות כיבוד אב ולא יותר, לכן בא המלאך גבריאל כדי לקיים עצה העמוקה שבחברון ואמר לו שילך לדותן, וי"ל שגילה לו שיש סכנת נפשות בדבר אבל מ"מ אמר לו לך לדותן ואל תירא מנכלי דתות שלהן כי אני עמך לשמרך בדרך וטרח יותר ממה שנצטוה כדי להשיג רצון אביו כמו שפירש הספורנו ז"ל, ועתה בא וראה צדקת יוסף הצדיק שסיכן את עצמו לקיים מצות אביו ואתי שפיר, וכן מצאתי באגדת בראשית הקב"ה שלח לגבריאל שיהא שומר ליוסף: