עשירית האיפה חלק א מו

מזכה להכהנים את חלקם מן האש ברשות הקב"ה, וניחא מאוד שהי' זה על ידי גבריאל דוקא שהוא שר של אש ולא על ידי מלאך אחר וא"ש

ועתה אפרש ג"כ מה שנראה לי לתרץ מה שאמרה לאה עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים. דהנה יעקב אבינו ע"ה אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ואיתא במדרש (פ' ויצא) שהפריש שבטו של לוי אחד מעשרה, והטעם שהשבט לוי הוא העשירי היינו שאם תחשוב מבנימין למפרע נמצא שלוי הוא העשירי כמו"ש במדרש (פ' קרח), וזהו שיעקב אבינו התפלל והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, כלומר שיהי' לו שבט לוי מעשר שיוכל לעבוד עבודתו בבית אלקים, וג"כ התפלל לחם לאכול דמרמז ללחם הפנים ועוד שכל הקרבנות נקראים בשם לתם שנאמר את קרבני לחמי, והתפלל על בגד ללבוש היינו בגדי כהונה, ולחם היינו הקרבנות ולחם הפנים והתפלל יעקב אבינו שכל זה יתקיימו על ידי לוי, ומה שאמרה כי ילדתי לו שלשה בנים נ"ל דמרמזים על כהנים. בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן, ועתה שפיר אמרה כיון שילדתה את לוי ונתקיימה כוונת יעקב בתפלתו שהתפלל על בית אלקים ושלשה בנים שילדתי שהם מרמזין על כהן לוי וישראל בלי ספק ילוה לי בעלי, וכיון שבא גבריאל והסכים על ידה ונתן לו כ"ד מתנות כהונה וקרא המלאך בשם הקב"ה את שמו לוי, ועוד נראה לי להסביר הדבר דהנה שכל עצמו שאהב יעקב אבינו את רחל בשביל שראה ברוה"ק שיצא ממנה שני בנים אשר יזכו שיהיה השראת שכינה בחלקם והיינו יוסף משכן שילה ובנימין בית העולמים, ועתה שגם לי יש חלק ע"י שבט לוי בעבודת בית מקדש ועל ידי אהרן שרתה שכינה במשכן בודאי ילוה לי בעלי וגם יאהבני כמו את רחל ואתי שפיר

והנה מה שהעלה המלאך גבריאל את לוי לשמים והקב"ה בעצמו קרא לו שם לוי, והלא לכאורה הי' יכול לקרוא לו שם הזה ע"י גבריאל המלאך מלמטה, אלא הראה לו בזה רמז שהכ"ד מתנות כהונה הכהנים משלחן גבוה קא זכו ואתי שפיר, ועוד נראה לי לרמז שיצא ממנו משה רבינו שיעלה למרום לקבל את התורה מתוך שלהבת אש, וכדאיתא בירושלמי (מס' שקלים פרק ו) ר' פנחס בשם רשב"ל התורה שנתן לו הקב"ה למשה ניתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מוכללת באש חצובה מאש ונתונה מאש דכתיב מימינו אש דת למו עכ"ל הגמרא. ופירש בספר תקלין חדתין ההלכות דאורייתא כמו שנא' הלא דברי כאש נאום ד' כלולה מאש וחצובה מאש פירוש שהיא מכוללת כלומר מלובשת בשרשי נשמות ישראל שהן לבושין למחצב התורה שהנשמה חלק אלקי ממעל שהן ג' חלקי התורה כידוע ואש 'ד'ת 'ל'מ'ו אותיות 'ת'ל'מ'ו'ד שמרמז שגם תורה שבע"פ ניתנה באש ועלי' רמז שר של אש, ועוד מרמז מה שאיתא במדרשות שמשה רבינו ע"ה כשהיה קטן ולקח כתרו של פרעה מראשו נתנו לו גחלי אש לנסיון נ"ל דבא גבריאל המלאך והצילו כדמצינו בגמרא (פסחים דף קי"ח) דרש ר"ש השלוני בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש עמד יורקמי שר הברד לפני הקב"ה. אמר לפניו רבש"ע ארד ואצנן את הכבשן ואציל את הצדיקים הללו מכבשן האש אמר לו גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך שאתה שר הברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש אלא שאני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס אמר לו הקב"ה רד עכ"ל הגמרא, הרי שהקב"ה מציל את הצדיקים מן האש ע"י גבריאל המלאך וכן לעתיד יציל ג"כ למשה רבינו ע"ה ומרומז בזה כנ"ל, ולמוד הוא אותו שבט לוי להיות נמנה מן הבטן, כמו שאיתא במדרש (בר"ר פ' צ"ד) ולכן תיכף כשנולד לוי עלה לשמים לרמז כנ"ל, וגם בא לרמז כשנולד משה רבינו ע"ה נתמלא כל הבית כולה אורה כדאיתא בגמ' (סוטה י ע"ב) וזכה ג"כ לקרני הוד שקרן אור פניו מאש של תורה של שני לוחות הברית הנתונים באש כדאיתא בשמו"ר (פ' כי תשא), וגם ביום השמיני למלואים יצתה אש מן השמים וכו' שמרמז שע"י משה ואהרן בני בניה של לוי היה השראת שכינה במקדש ואתי שפיר:

[ו] לפרשת וישלח, כתיב ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן, הנה אף שפירשתי הדבר היטיב בפרשת ויצא עוד יש לאלקי מלין בזה, דיש להבין השינוים בין פרשת ויצא לבין פרשת וישלח דשם בפרשת ויצא כתיב וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה וכאן בפ' וישלח כתיב ויסך עליה נסך ויצוק עליה שמן, והנה הראב"ע ז"ל פירש שמן על ראשה להכירה בשובו, וזה ודאי דחוק מאוד שירד שמן מן השמים כמו שנתפרש שם בדברינו בפרשת ויצא בשם פרקי דר"א כדי לעשות היכר בהאבן בתמיה, וכאן פירש הראב"ע ז"ל וזה לשונו ויתכן להיות פירוש ויצב וכבר הציב או עשה כאן פעם שני והראשון קרוב אלי ויסך עליה נסך מים או יין והטעם שרחץ אותה ואח"כ יצק עליה שמן עכ"ל, וזה ג"כ דוחק גדול כיון שעשה אותו להכירה הלא לא היה צריך לרחוץ ביין, ונראה לי לפרש דאי אפשר לומר שאבן אחת היתה דהלא מהאבן הזאת נעשה אבן שתיה, ומפרש שם בפרקי דר' אליעזר מה עשה הקב"ה נטל רגל ימינו וטבע את האבן עד עמקי תהומות עי' שם. הרי ודאי דהאבן הראשונה שיצק עליה שמן כמו שפירשתי בפרשת ויצא היה שמן המשחה שירד מן השמים כמו כל הכלים שבבית המקדש שצריך למשחם לכן נתן קצת שמן על ראשה ואינו לקרבן, אבל כאן היה אבן אחרת והאבן השניה לא היה צריך למשחה כי כל הכלים או משיחתן מקדשן או עבודתן, והאבן שתיה לא יומשח עוד כיון שהיה בבית שני וכבר נגנז שמן המשחה בבית ראשון בימי יאשיהו המלך כמו שנתבאר היטיב למעלה לכן היה צריך יעקב אבינו ע"ה למשחה, אבל כאן פשיטא שעבודתן מקדשתן דליכא שמן המשחה עוד בעולם מדכתיב ויסך עליה נסך או יין או מים ויצק עליה שמן לקדש את המזבח של אבנים שהיו בבית המקדש, ומעתה נתקדשו שני דברים אבן שתיה לצורך לפני ולפנים ואבן השני למזבח בית עולמים, כמו שלא היה אפשר להתקדש המזבח אלא בקרבנות אברהם אבינו שהקריב איל, ואף כאן נתקדש המזבח לנסכים לעולם ועד, וקיי"ל דמקדישים שמן בפני עצמן ועולה