עשירית האיפה חלק א מב

מקודם וז"ל בא וראה כח שנתן לי הקב"ה שביום אחד מל עצמו וישמעאל בנו והי' הדם מטיף מן מילתו ומל בעצמו לאנשי ביתו ולילידי ביתו כמה ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות ואם ילידי ביתו היו כל אלו עאכ"ו מקנת כסף וכולן מל ביום אחד וכל אנשי ביתו מן הזקנים ילידי ביתו מן הקטנים ומקנת כספו מאת בן נכר עכ"ל, וכיון שאמרו ז"ל והיה הדם מטיף מן מילתו ומל ילידי ביתו משמע פשוט שמל את עצמו מקודם ואתי שפיר

[ג] לפרשת חיי שרה, ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם, ופירש"י ז"ל בקע רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת ושני צמידים רמז לשני לוחות מצומדות עשרה זהב משקלם רמז לעשרת הדברות שבהן עכ"ל, וכתב בכלי יקר אלו הדברים צריכין ביאור מספיק מה ענין השקלים והלוחות זה לזה ? ועוד ק"ל הלא הלוחות ניתנו מקודם דבששה בסיון ניתנה תורה והשקלים באחד בניסן לשנה השנית זמנם ולמה הי' מהפך הסדר, ונ"ל לפרש דהנה אמרו חז"ל (ריש קידושין) דרכו של בעל אבידה לחזור על אבדתו, וכן עשו יעקב אע"ה ומשה רבינו ע"ה שהלכו למקום זווגם כידוע, ולפ"ז היה צריך יצחק אע"ה בעצמו לבוא לחרן לקחת רבקה לאשה ולמה שלח את אליעזר, אלא הטעם הוא פשיט כמו שפירש"י ז"ל שאמר לו הקב"ה ליצחק אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה ואין חוץ לארץ כדאי לך וזאת הי' צריך במקודם לגלות לרבקה וכך אמר לה אליעזר שמיד שנתקדש יצחק בהר המורי' והי' עולה תמימה ובשבילו נתקדש מקום המזבח של מטה ושל מעלה ונתקנו התמידים והוא עמוד העבודה כמו שאמרו חז"ל אברהם עמוד גמילת חסדים יצחק עמוד העבודה ויעקב עמוד התורה דכתיב תתן אמת ליעקב היינו תורה וכן עתידין ישראל לעשות משכן ואע"פ שיגמור בכ"ה כסליו לא העמידו משה עד ר"ח ניסן, ופירש ג"כ במדרש כדי שיעמדו אותו בירח שנולד יצחק, ומטעם הזה יבוא תרומה חדשה דלמדו חז"ל באחד בניסן מהפסוק חודש בחדשו שהוא ר"ח ניסן דכיון שיעמדו המשכן באחד בניסן צריכין לתת השקלים מתרומה חדשה, הרי ראי' שיצחק עולה תמימה ועמוד העבודה ואסור הי' לו לצאת לחו"ל ועמוד העבודה קודם בזמן נון התורה דהרי יצחק עמוד העבודה מקודם ואח"כ יעקב וא"ש וכנ"ל

ובמדרש רבה איתא על זה בקע רב הונא בשם ר' יוסף אמר אבן יקרה הי' בה והי' משקלה בקע, פירש המ"כ וז"ל דאל"כ מה מתנה זו של בקע משקלו, ונ"ל לרמז ג"כ שיהי' לה בן יעקב כתיב משם רועה אבן ישראל כלומר כל בניו של בני ישראל יצאו ממנו והוא ודאי אבן יקרה, ועוד מרמז להאבן אשר יעקב אבינו הציב מצבה כדכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים כלומר מקום. המקדש אשר יקריבו שם הקרבנות, ומרמז ג"כ על שני לוחות אבנים שהיו מאבן ספיר אבן יקרה, ומהן אבן שתיה כדאיתא בזוה"ק והן ודאי אבן יקרה, ונמצא שרמז לו במלה אחת תורה ועבודה כמובן, ולפ"ז יהי' הפירוש במדרש מה מתנה זו של בקע משקלו כלומר מה מרמז אבן יקרה ואתי שפיר

והנה לאבות העולם היינו יצחק ויעקב ומשה רבינו ע"ה זיווגם נמצא להם על פי הבאר מים. ונראה לי לתת טעם לזה דהנה איתא בגמרא (כריתות ו' ע"א) שאין מושחין המלכים אלא על המעיין כדי שתמשך מלכותם, והנה יצחק ויעקב הן האבות שעיקר שורש ישראל יצאו מהם בודאי דינם כמלכים שימשחו על המעיין, וכן משה רבינו דכתיב ויהי בישורון מלך זה משה ג"כ נמשח על המעיין, ועוד שדברי תורה נמשלים למים שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך כמו שאיתא בגמ' (תענית ז' ע"א), ועוד נמי שחמשה בארות שחפר יצחק איתא במדרש רבה (פרשת תולדות) שהם מרמזים לחמשה חומשי תורה ובאר מים חיים היינו מרמז לתורת כהנים, ואבן גדולה עפ"י הבאר מרמז ליצה"ר כדאיתא במדרש והתורה הקדושה היא תבלין ליצה"ר כדאיתא קדושין (דף ל' ע"א), ושפיר נרמז להם שמהן ומבניהם ובני בניהם תצא תורה, שאם יעסקו בתורה יהי' ניצולין ממנו וא"ש

ואגב אורחא יתבאר למה הי' צריך לנסות את רבקה שתשקה גם להגמלים להטריח את הצדיקת הזאת טירחא גדולה כזו, ונראה לי לבאר דהנה איתא במדרש תנחומא (פרשת נח) דשניהם נקראים צדיקים נח איש צדיק ויוסף הצדיק על מכרם בכסף צדיק, ופירשו חז"ל שם למה דוקא שנים אלו מפני שהם זנו את כל מיני בריות היינו נח זן לכל מיני חיות ובהמות שבעולם אפי' לטמאים, ויוסף הי' המשביר לכל עמי הארצות מכל הארצות והיינו אפי' גוים, ובזה פירשתי שני כתובים הבאים כאחד פותח את ידיך וגו' צדיק ד' בכל דרכיו. אע"פ שהרבה שמות יש לו להקב"ה יתעלה וישתבח מ"מ כתב כאן צדיק לפי שהוא זן ומפרנס לכל חי רצון נאה הוא לקרותו הפעם צדיק, וכן נתן אברהם אבינו ע"ה לאכול לשלשה האורחים הבאים אצלו שכערבים נדמו לו, אף כאן חפץ לראות אם היא צדקת באמת שנותנת מים ג"כ להגמלים שהם טמאים וברור ואתי שפיר, וברבינו בחיי ז"ל איתא וז"ל ויש לך להתבונן בשלש מלות האלה [שיש שלשה פעמים מלת עין בג' מלות האלה עין העין העינה], ונראה לרמז כיון דהבאר מרמז לתורה וידוע כי תורה משלשת היא תורה נביאים כתובים, ועוד כנגד שלשה שקבלו את התורה כהנים לוים וישראלים וא"ש

ועוד נראה לי לפרש אגב אורחא מה שכתיב בתורה כיון שראה את רחל נשא את קולו ויבך, ופירשו חז"ל במדרש רבה והובא ברש"י ז"ל וז"ל למה בכה שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה, ומרומז ג"כ בפסוק לכן ישכב עמך הלילה שגם רחל ראתה ברוה"ק שאינה נכנסת עמו לקבורה לכן ישכב עמך הלילה שאמר רחל ללאה. עמך הוא דמיך לילה שמרמז לקבורה, עמי לית הוא דמיך, וקשה בשעת חדוותא חדוותא למה בכה הפעם על זה, ונראה לי כיון שצריך הי' לקבור את רחל בדרך כדי שתתפלל על בניה כשיגלם נבוזראדן הרי בע"כ שיחרב הבית וישראל ילכו בגלות והוא ודאי בכיה גדולה היא, וכן נוהגין בחופה לשבר כלים לזכרון חורבן בית המקדש לכן שפיר בכה, ועכ"פ קולה ברמה נשמע ושבו בנים לגבולם וא"ש: