עשירית האיפה חלק א מא

[א] במדרש רבה (פ' לך פרשה מ"ז) איתא וז"ל אמר ר' יהושע בן קרחה יו"ד שנטל הקב"ה משרי נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם, אמר ר' שמעון בן יוחאי יו"ד שנטל הקב"ה משרה הי' טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה אמר לפניו לפי שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת, א"ל הקב"ה לשעבר היית בשמה של נקיבה ובסופן של אותיות עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשון של אותיות שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע עכ"ל המדרש, וקשה להבין בשלמא אם נאמר שנתחלק היו"ד לאברהם ושרה שפיר דדבר הזה הוא מענין הזה בעצמו, ועוד דאות ה' הוא מסוגל לבנים כדאיתא בכתבי האריז"ל, בסוד הא לכם זרע, אבל מה ענין יהושע ליו"ד של שרי, ונ"ל לפרש כיון דלא יכלה שרה להתעבר מן אברהם עד שנימול כדי שתתעבר הראשונה שבעולם מן אברהם אבינו שנימול בראשונה כדאיתא במדרש כדי שיצא יצחק מטיפה קדושה ובנה יצחק הי' הראשין בעולם שנימול לשמונה, אבל אכתי לא נגמרה המצוה של מילה כמו שאיתא ביבמות דלא ניתנה מצות פריעה לאברהם אבינו אלא ליהושע דכתיב ומול את בני ישראל שנית מכאן למילה ומכאן לפריעה, ואף דאברהם אע"ה קיים גם מצות פריעה כמי שאינו מצווה ועושה כדפירשו שם בתוס' דקיים כל התורה כולה, אבל עיקר מצות מילה דנצטוו בהם ישראל הוא פריעה כי מילה ישנו גם בערבי או גבעוני מהול, לכן נחמו הקב"ה ליו"ד דגם שרה הצדקת תהיה לך אות שבניה יהי' להם מצות פריעה, ואמר לה הקב"ה אני נותנך בשמו של זכר לרמז על מצות מילה שנוהג בזכרים, וכן כתיב וזה הדבר אשר מל יהושע אמר להם מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים, נ"ל דכך אמר להם כלומר כערבי מהול ! לא, וצריכים אתם לפרוע את המילה כדין ישראל ואתי שפיר

ואגב אורחא נ"ל לבאר בשעה שנגלה הקב"ה ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ופירש"י ז"ל התהלך לפני במצות מילה ובדבר הזה תהי' תמים שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני עכ"ל, ונ"ל דאיתא במדרש (תנחומא פ' תצוה) שכל אחד מישראל יש בו שם של שדי השי"ן בעינים והחוטם שהיא כמין שי"ן וכשיקח יד אחת למעלה הוא תמונתו דל"ת והיו"ד היא בהמילה, בודאי דאינם נימולים יש להם שתי האותיות והוא שד, אבל בהיו"ד נגמר שמו של הקב"ה ואז הוא תמים, ולכן שפיר נגלה אליו בשם שדי וא"ש, ולכן נ"ל דמשום זה קרינין יהודי בכל לשונות יו"ד דבזה עיקר קדושת ישראל בהיו"ד שנגמר בו שמו יתעלה וא"ש, וכן פירש הרמב"ן ז"ל וז"ל וברוך השם אשר לו לבדו נתכנו עלילות שהקדים וצוה את אברהם לבוא בבריתו להמול קודם שתהר שרה להיות זרעו קדוש

וכהאי גוונא פירשתי המאמר שאיתא במדרש (פ' תצא) דפירשו הפסוק שאמרה צפורה חתן דמים למולות מכאן למילה ומכאן לפריעה, ותמוה מאי שייך כאן פריעה, ונ"ל לפרש עפ"י דברי המכילתא והובא בבעל הטורים דהבן הזה הי' גרשום ולא נימול מחמת תנאי של משה רבינו ע"ה עם יתרו שיתנהו הבן הראשון כיתרו ויתרו הי' מבני קטורה שפסק הרמב"ם שחייבין להמול, וא"כ מל את גרשום ולא פרע, וכן פירש המהרש"א ז"ל אצל ויחד יתרו שדרשו רז"ל בסנהדרין שהעביר חדה על בשרו שמל עצמו וקשה הלא כבר הי' נימול אלא קאי על פריעה, אף כאן אמר המלאך למשרע"ה חפץ אתה להביא את בנך גרשום למצרים צריך שיהא כישראל מילה ופריעה ואתי שפיר

ואגב אורחא נ"ל לבאר דהנה המדרשות מחולקים אימתי נימול אברהם אבינו, דאליבא דפרקי דרבי אליעזר נימול ביוהכ"פ דלמד גזירה שוה כתיב הכא בעצם היום הזה וביוהכ"פ ג"כ כתיב בעצם היום הזה, וכן יסד הפייטן בסילוק ליום ב' דר"ה, אבל במדרשות רבה ותנחומא איתא שהי' קודם פסח דביום שלישי למילתו נגלה אליו הקב"ה לבקר את החולה והי' פסח, ונ"ל להשוות אלו השני מדרשות חז"ל עפ"י דברי התוס' (ר"ה י ע"א) דהדבר בריר דרבי אליעזר בפרקי דר"א קאי לשיטתו דכל הנסים של ישראל והאבות הק' הי' בתשרי ולכך ס"ל דבתשרי נימול, ושאר המדרשים הן עפ"י דברי ר' יהושע דס"ל דהכל הי' בניסן כמו שמבואר שם, וכתבו שם התוס' בשם ר"ת דקייל"ן דשניהם דברי אלקים חיים דבתשרי נברא העולם דמצלינן בר"ה זה היום תחלת מעשיך וקיי"ל כר' יהושע לתקופה, ופירש ביערות דבש דבאמת נברא העולם בשני חדשים בניסן ובתשרי דביום ד' בניסן נתלו המאורות והלכו במהירות עד שביום וא"ו שנברא האדם הי' לפי מהלך החמה חודש תשרי עכ"ל, אף אני אומר דבתשרי נימול וכיון שהוציא הקב"ה החמה מנרתיקה שיהא האור גדול כאור שבעת הימים של ימי בראשית לרפאו את אברהם אע"ה כדכתיב שמש צדקה ומרפא בכנפיה הלכה ג"כ במהירות כמו בששת ימי בראשית בשלשה ימים עד ניסן כלומר בפסח, ואל תקשה איך נימול אברהם אע"ה ביוהכ"פ הלא מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ויו"ט, ליתא כיון שנצטוה מפי הקב"ה להיות נימול בעצם היום הזה ביוהכ"פ נקרא אז זמנו וא"ש

[ב] לפרשת וירא, וירא אליו ד' באלוני ממרא פירש"י ז"ל וז"ל באלוני ממרא הוא שנתן לו עצה על המילה עכ"ל, ורבים תמהו איך ס"ד שאברהם אע"ה ילך לקחת עצה על ציווי השי"ת בדבר המילה ותירצו בזה המפרשים כל אחד לפי דרכי בקידש שהרבה פנים לתורה, ונ"ל בזה דהנה הרמב"ן ז"ל כתב וז"ל את אנשי ביתי מל תחלה ואח"כ מל את עצמו שאלו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן מפני זקנותו ולא הי' יכול להשתדל במילתם עכ"ל, ותמוה דהלא בפירוש כתיב בתורה המול ימול ודרשינן מכאן למוהל שיהא מהול, ואפשר לומר דזה שנתייעץ בממרא מה לעשות אם ימול את עצמו יהא מסוכן ולא יוכל למול את ילידי ביתו שלש מאות ושמונה עשרה, ואם ימול אותם מקודם הלא צריך המוהל להיות נימול כדאמרן, ונתן לו ממרא עצה שימול את עצמו מקודם ואח"כ ילידי ביתו והקב"ה יתן לו כח להמול את הנשארים, וכן משמע באגדת בראשית שמל את עצמו