עשירית האיפה חלק א מ

עולמות לכל צדיק עכ"ל, והתי"ו הנשאר נראה לי לרמז במאי הקנה להם בת' כלומר ע"י תלמוד בבלי וירושלמי וע"י המעשה כי התלמוד מביא לידי מעשה שיזכה להיות בבחי' צדיק ואתי שפיר

[י] סוף תורה שבכתב הוא תיבת ישראל, ונודע שמלת ישראל בכ"מ מרמז לישראל סבא אבינו והוא התפלל במקום המקדש במקום שהתפללו אבותיו הק' אברהם ויצחק, ויעקב קרא למקום ביהמ"ק בית כדאי' בפסחים, והתחלת התורה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ מרמז שתיכף בתחלת בריאת שמים וארץ ראה הקב"ה ביהמ"ק בנוי כמד"א לנטוע, שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה כדאי' (ברבה פ' בראשית), ואיזהו בן עוה"ב הסומך גאולה לתפלה של ערבית ג"כ, ועתה א"ש הסמיכות ישראל סבא התפלל במקום המקדש הרי תורה שבכתב מקושר בתחלתו עם תורה שבע"פ מאימתי קורין שמע בערבית, כלומר ותיכף התפלה ג"כ במקום שהתפלל יעקב אבינו במקום המקדש, כי גם בזמן הזה שביהמ"ק חרב הוא תלפיות תל שכל פיות פונים אליו וצריך כנגד ביהמ"ק וקדשי קדשים כמו שהתפלל יעקאע"ה, ובסוף נדה מסיים תדב"א כל השונה בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב. ומרמז ג"כ לפע"ד שצריך להתפלל נגד ירושלים, ובד' אמות של הלכה כמו"ש (ברכות דף ח') ר"א ור"א אף שהו"ל י"ג בי' כנישתא בטבריא לא מצלי אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי דאוהב ד' שערי ציון מכל משכנות יעקב דהיינו שערים המצוינים בהלכה אוהב ד' יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות דמיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, ועתה נוכל עוד לחבר, תורה שבכתב מתחיל מזה שהקב"ה ראה תיכף בבריאת עילם את המקדש וחורבנו ומסיים בשונה הלכות כי אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד בזמן החורבן, כן נזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות באהבה אמן

השמטה לסעיף ט"ו בפתח האהל ובזה נ"ל לפרש היטב מה דכתיב אצל שרה ושרה שומעת פתח האהל, וקשה דהעיקר הי' לנו לדעת כי שמעה את דברי המלאך, ומאי נפ"מ אם שמעה פתח האהל או במקום אחר, ועוד לשון שומעת קשה מאוד דכך הי' צריך לכתוב ושרה שמעה אבל שומעת משמע שתמיד שומעת, ובזה אתי שפיר כי כל מגמת אמנו שרה להטריח עצמה בהאורחים וישבה בפתח האהל כדי שתשמע מה שאברהם יצוה לה לתת עוד להאורחים, ואגב אורחא היתה שומעת דברים של המלאך, ויש לפרש שהיתה מדה כנגד מדה כמו שהיא היתה נותנת בהשפעה גדולה להאורחים, כן רמזה המלאך כעת חיה לשרה בן, וידוע מה שאיתא במדרש הניקה בנים שרה שהיה לה חלב הרבה בדדיה שכל המטרונות שבאו אצלה שמה הניקה בנים שרה וא"ש

באופן אחר נ"ל לפרש המלות פתח האהל עפ"י דברי המדרש (פ' בא) וז"ל ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש ומצות בשביל שרה שעשתה למלאכי השרת עוגות עכ"ל, הרי שזכות אברהם ושרה הועיל שלא יבא המשחית שיפסח ד' על הפתח, וזה הפירוש והיא יושבת פתח האהל, כלומר זכות שטרחה באורחים יושבת בפתח האהל להציל את בניה שלא יבוא המשחית אל הפתח. ואיתא באגדת בראשית שגם שרה היתה מקומה אשל אכילה ושתיה לאורחים וגם הלכה לשלח את האורחים. כלומר ללות אותם, ובזה נבין דכתיב אצל ק"פ איש 'שה 'לבית 'אבות 'איש 'שה לבית ושניהם ר"ת אשל ובחת"ס עה"ת נדחק לפרש למה שני פעמים אשל עיי"ש, ולהנ"ל א"ש אשל אחד מרמז זכות אברהם ואשל אחד מרמז לזכות שרה. וז"ל מדרש אגדת בראשית חגרה בעוז מתניה בשעה שבאו המלאכים לאכול אצל אברהם מהרי שלש סאים וכו' שאף היא היתה מקיימת מצות כאברהם וא"ש, והנה בההגדה ש"פ אומרים בליל ב' דלתיו דפקת כחום היום בפסח הסעיד נוצצים עוגות מצות בפסח, ונ"ל לפרש למה אמר דלתיו דפקת אלא בזכות שהיה יושב בפתח האהל וקיבל האורחים נראתה אליו השכינה ואתי שפיר: