עשירית האיפה חלק א לט

בלילה ולאו מילתא דפסיקא שתוכלה לאכול התרומה בלילה, ועוד לפ"מ דקיי"ל דמשום סרך בתה כולן טובלות בלילה אפי' ביום ח' א"כ נוכל לטעות להכי קאמר בשעה שהכהנים הזכרים נכנסים לאכול בתרומתן כמו"ש בגמרא והלא הכהנים מבעוד יום הם טובלים לאכול בתרומתן, ועתה אתי שפיר הסמיכות שמסיים מדיני נדה ואמר מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים הזכרים נכנסים לאכול בתרומתן כלומר שטובלין ותיכף יש להם הערב שמש ואוכלים התרומה תיכף בצאת הכוכבים וא"ש, ועוד יש לפרש לפ"מ דקיי"ל הלכה כר"ז דבנות ישראל החמירו על עצמן אפי' רואות טיפת דם כחרדל: יושבת עלי' ז' נקיים, ומעתה זבה קטנה וגדולה ונדה כולן דין אחד שמסיים בסוף נדה ומתחיל בזמן ק"ש ואיזה בן עוה"ב מאן דמסמיך ג"כ בערבית גאולה לתפלה, ואיתא בגמרא דאין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה וה"ד כר' זירא כהנ"ל כמ"ש (ברכות נ"א) דצריך לומר כן קידם שמתחיל ק"ש, ועוד אפשר לפרש הסמיכות עם סוף חושב"כ דקיי"ל דתפילת ערבית יעקב תקנו ומסיים ישראל סבא מאימתי קורין כיון שצריך להתפלל תפלת ישראל סבא דהוא ערבית, וקורין מקודם ק"ש כמו"ש בירושלמי כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וא"ש

[ז] באופן אחר נ"ל לסמוך דאי' (ברכות כ"ב) דדוקא בעל קרי אסור לו לקרות ק"ש בשפתיו אבל הזבים והמצורעים ובאין על נדות מותרין לקרות בתורה ובנביאים כו', וטעם הדבר דהתורה ניתנה באימה וביראה וברתת ובזיע, אבל בעל קרי בא מקלות ראש. וזהו הסמיכות דמסיים בסוף נדה בנדה ובזבה מאימתי קורין את שמע כלומר הללו מותרין לקרות ק"ש אבל ב"ק אסור וא"ש

[ח] סוף תורה שבע"פ מסיים במלת הלכות ופירש"י הלכה לממ"ס וסוף תושב"כ מסיימת ממיתת משרע"ה שקיבל כל התורה מסיני, והתחלת בראשית כל פרשה ראשונה שבתורה מרמז ללידת משרע"ה כמו שאבאר, דהתחלת התורה בראשית ודורשין שתי תיבות ב' ראשית שעולם ומלואה נבראו בשביל ב' ראשית כלומר ב' תורות תושב"כ ותושבע"פ, וב' ראשית היינו בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו ובשביל משרע"ה שנא' וירא ראשית לו, וכל הנסים והנפלאות שנעשו ע"י משרע"ה תיכף התנה הקב"ה במעשה בראשית שישמעו לקולו של משה כדאי' במדרש, וכן בסוף התורה לכל האותות והמופתים אשר שלחו ד' לעשות לפרעה ולכל מצרים לעיני בנ"י על כולן התנה עליהם הקב"ה מששת ימ"ב, וכתיב בראשית ב"א את השמים ואת הארץ, ג"ל לרמז דקאי על לידת משה, כי במלת ה 'ה'ש'מים יש שמו של משה וי' ומ' היתירים מרמז על מ' יום שעלה משה השמימה לקבל י' הדברות ואת הארץ מרמז ג"כ למשה דאיתא במדרש (פ' האזינו) שמשה קרא לשמים וארץ להעיד בהם בישראל בשביל שנתגדל בשמים ונולד בארץ, וכתיב והארץ היתה תוהו ובוהו וחשך ע"פ תהום שמרמז לגלות כדאי' במדרש, ועוד שלקה את המצרים בחשך של מעלה, ויאמר אלקים יהי אור מרמז לגאולה שהוציאם ממצרים כדכתיב ולכל בנ"י הי' אור במושבותם, ורוח א' מרחפת ע"פ המים דרשו במדרש רוחו של מלך המשיח שמרמז ג"כ לגאולה העתידה שהתחילה ע"י משה ונגמרת ע"י מלך המשיח, ומים מרמזין למשה כדאי' במדרש (פ' יתרו) שלח לחמך ע"פ המים זה משה דכתיב בו מן המים משיתיהו, וכבר רמזתי לעיל שמשרע"ה יביא עמו אלי' וכדאיתא במדרש דכתיב בסופה ובסערה דרכו מרמז למשה ואליהו שיבואו כאחת בסופה זה משה דכתיב ותשם אותו בסוף, ובסערה זה אלי' דעלה בסערה השמימה, וירא אלקים את האור כי טוב זה משה כדאי' בסוטה כשנולד משה נתמלא כל הבית אורה כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם וירא א' את האור כי טוב, ולמדנו שנשמת משרע"ה מאורו של מעלה, וכ"ה בס' מג"ע שנשמת משה נדב ואביהו היתה ג"כ מאורו של מעלה שנברא ביום הראשון וכיון שראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש בזה האור גנזו לצדיקים לע"ל, כלומר גנז את האור הזה בתורה והצדיקים רואין באור התורה מראש העולם ועד סופו, והתורה נקראת בשם נר מצוה ותורה אור, וכן כשהדר קבלו עליהם את התורה בימי אחשורש כתיב ליהודים היתה אורה זו תורה וששון זו מילה כלומר שמחת פורים שאז נימול משרע"ה שנולד בז' אדר ולח' ימים הוא פורים נימול, וכתיב יום אחד מרמז ג"כ שהי' הקב"ה יחיד בעולמו ולא נבראו המלאכים עד יום ב' ואז כבר נברא נשמת משרע"ה שהיתה גניזה תחת כסה"כ יתעלה, ובזה נ"ל לפרש כשקטרגו המלאכים במ"ת מה לילוד אשה בינינו אמר הקב"ה למשה אחוז בכסכ"ב והחזר להם תשובה ובודאי שדבר גשמי לא יוכל לאחוז בדבר רוחני, ונ"ל דה"פ כלומר והלא נשמתו קידם לכם שהיתה תחת כסא כבודו ואיך תוכלו לקטרג עליו מה לילוד אשה בינינו הלא נשמתו נבראת תחלה, וכן במיתת משרע"ה אמר הקב"ה לנשמתו בא ואשיבך תחת כסא כבודי ונעוץ סוף בתחלה ג"כ מכסא הכבוד שנרמז ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים וא"ש

[ט] בש"ס מתחיל התנא במלת תי"ו תנא היכי קאי ומסיים ג"כ בתי"ו א"ת הליכות אלא הלכות, והנה עשרת הדברות מתחיל באל"ף והש"ס בתי"ו, שהוא סדר תשר"ק, ונ"ל דשני תווי"ן אלו מרמזין תכלית 'תורה 'תשובה, ועוד נ"ל לרמז מ"ש בס' ראשית חכמה (בפרקי התשובה) וז"ל כי הבעל תשובה צריך ללבוש שק ואני שמעתי מהמקובלים כי שק עולה תי"ו והענין כי יש בקליפה תי"ו כחות שעליהם נאמר בעשו תי"ו איש עמו ויש למעלה תי"ו עולמית של רחמים ובלבישת 'ש'ק זה זכה להכפות תי"ו דסט"א ולזכות לעוה"ב תי"ו עלמין דכסיפין שהם נקראין תי"ו שקל כסף עובר לסוחר עכ"ל, הרי קדושת התי"ו שמכניע לסט"א וזוכה ע"י לעוה"ב, ועוד נ"ל לרמז לדעת ר' פרידא דחזר עם תלמידו ת' פעמים ונתוספו לו תי"ו שנים כמו"ש בעירובין וא"ש בעזה"י

ובסוף המשנה איתא א"ר יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, ותחלת התורה בראשית ופירש בבעל הטורים דבראשית דרוש שתי תיבות ברא ש"י כלומר ברא ש"י