עשירית האיפה חלק א לח

בני ישראל אמרו יבוא שלום, והלוחות השניות נתנו ביוה"כ, וכתיב ויהי ערב וגו' יום אחד איתא במדרש שהוא יו"כ, ועיקר בריאתו של עולם בשביל זה היום הי', וגם הלוחות העדות הן שנים כנגד שמים וארץ והן מעידין בישראל שקיימו התורה שנברא העולם בשביל התורה, וכן הלוחות היו מאבן שתיה שממנו נברא העולם כדאיתא בזוהר ויחי, וברבינו בחיי איתא שהן מכסא כבודו יתעלה שנברא קודם בריאת העולם דלמדנו מגז"ש כתיב כאן אבן וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא וגם שבירת הלוחות גרם חורבן ביהמ"ק דנרמז תיכף בתחלת בריאתו של עולם כמו דאיתא במדרש בראשית והארץ היתה תוהו ובוהו מרמז לחורבן ביהמ"ק, וע"כ צ"ל דהלוחות נבראו קודם לכל כמו"ש בזוהר דכתיב בהלוחות והליחות מעשה אלקים המה, שם אחד שכתוב בכל ששת ימי בראשית, ואח"כ כתיב שתי שמות ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים ואתי שפיר

[ג] במשנה (אבות פ"ה) איתא מה שנברא ע"ש בין השמשות וי"א אף קברו של משה רבינו ואילו של אברהם אבינו, וקשה הלא אילו של אברהם אבינו הי' קודם הרבה בזמן והי' לכתוב מקודם האיל ואח"כ הקבר ? ונ"ל לפרש דאיתא ביומא אצל סדר לבישת בגדי כהונה איך יהי' לעתיד לבוא, ומתרץ שם כשיבוא משיח ב"ד ויבנה ביהמ"ק ב"ב יבוא משרע"ה עם אהרן הכהן ללמדם סדר הלבישה, וכן אי' בנדה שמשה רבינו יאמר הדין עם המתים שיעמדו בתחיה אם צריכין הזאת ג' וז' עיי"ש, ואיתא בפרקי דר"א דשתי קרניו של אילו דאאע"ה מרמז קרן אחד לשופר של מתן תורה וקרן השני לשופר של מלך המשיח, ועתה א"ש קבורתו של משה יהי' עד שיתגלה שופר של מלך המשיח ואז יבוא עמו ביחד כדאמרן, והתורה מתחלת במלת בראשית ואיתא במדרש שתי תיבות ברא-תיש של אברהם אבינו דסוף מעשה במחשבה תחלה כלומר של מלך המשיח. א"כ א"ש הסמיכות סוף התורה ממיתת משרע"ה והתחלתה ברא-תיש כלומר יהא נקבר עד שיבוא מלך המשיח בב"א, כמו שביארתי לעיל בפ' העקידה

[ד] ואגב אורחא נ"ל לבאר מ"ש בשבת (דף כ"ח ע"ב) קאמר ר"י שור שהקריב אדה"ר קרן אחת הי' לו במצחו, וכן אי' שם בשם ר"מ תחש שהי' בימי משה כו' קרן אחת הי' לו במצחו וקשה למאי נפ"מ אם הי' לו ב' קרנות או קרן אחת ונ"ל לפרש ללמד שעולם התיקון יהיה כשיבוא מלך המשיח ב"ב ואז יתקע הקב"ה בקרן השני, ואדם הראשון וגם המשכן לא הי' אז עוד עולם התיקון א"כ לא הי' אלא קרן אחת, ונ"ל ג"כ לפרש דכתיב אצל אברהם והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו. וכבר נלאו כל חכמי לב לפרש כאן מצת אחר הלא מקודם לא הי' עוד איל שיתואר השני בשם איל אחר, ונ"ל דאיתא במדרש בראשית כי שת לי זרע אחר תחת הבל כו' ודרשינן אחר זה מלך המשיח שבא ממקום אחר, וכן אי' המדרש הזה אצל בנות לוט (בפ' וירא) וכן במדרש רות, הרי מלת אחר מרמז למלך המשיח, ועתה א"ש כי איל אחר נאחז בסבך בקרניו כלומר ראה קרן של מלך המשיח בקרנו של האיל הזה כדאמרן, וכמו שנתבאר מזה קצת בדברינו לעיל בפ' העקידה

[ה] איתא (פסחים דף נ') וגם במדרש (פ' ואתחנן) כשנפטר יעקב אבינו מן העולם קרא לבניו ואמר להם שמא יש בלבכם אלהי אחר פתחו כולם ואמרו שמע ישראל כו' ואף יעקב אמר בשכמל"ו אמרו רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו שיהא אומרים בחשאי, ומעתה ה"פ בסוף התורה אי' אשר עשה משה לעיני כל ישראל ומתחיל תורה שבע"פ בק"ש, כלומר צריך לקרות את שמע כמו שאמרו משה וישראל סבא דבמדרש דורשין תמיד ישראל לרמז על ישראל סבא. כלומר שמע וגם בשכמל"ו ולחבר הדברים עוד עם סוף נדה הנ"ל נ"ל דאיתא במדרש דבשכמל"ו הוריד משה רבינו מן השמים ששמע שמלאכי השרת אומרים בשכמל"ו והוריד למטה, א"כ לפ"ז אנו אומרים זאת מהלכה למשה מסיני, ובסוף נדה איתא השונה הלכות בכל יום מובטח שהוא בן עוה"ב ופירש"י הלכה למשה מסיני, ועתה נעוץ סופה בתחלתה דהלכה למשה מסיני לקרות את שמע ולומר בשכמל"ו, ותדע דהכי הוא דקיי"ל בכ"מ דהלכה לממ"ס אף בדיעבד מעכב כמ"ש התוי"ט במנחות אצל י"ג נפה, אף כאן לא לישתמט אחד מפוסקי הלכות שיאמר אם שכח לומר בשכמל"ו שאינו צריך לקרות עוד הפעם דאף דאומרין אותו בחשאי מ"מ ודאי מעכב, ובפסחים (דף נ"ו) איתא דאנשי יריחו שלא ברצון חכמים היו כורכין את שמע פירוש שלא אמר ברוך שכמ"ו ודעת ר' יהודא עיי"ש ועוד לרמז ישראל שבסוף התורה, ישראל מאימתי קורין מ"ש במדרש (פ' ואתחנן) דאנו אומרים שמע ישראל אבינו בקבר אותו דבר שצויתנו לקרות את שמע עודנו נוהג בנו, וא"ש הסמיכות ישראל סבא אבינו שמע שאנחנו מקבלים עול מ"ש שתי פעמים ביום באהבה ואומרים אנחנו שמע ישראל וגו' וא"ש

[ו] התוס' הקשו ע"מ דתניא דזמן ק"ש ש"ע משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח הלא עני גופי' מתי יתפלל דהא זמן אכילתו היינו זמן ק"ש וכיון שבאו זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה והקשה הצל"ח למה לא הקשו התוס' על הכהן איך אוכל תרומה בזמן ק"ש, ועוד הקשה למה תנן במשנה משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן ולא אמר משעה שאוכלים תרומתן מאי נפ"מ הכהן או אשתו ובניו ועבדיו והלא כולם מצווים בתפלה ובהזכרת יציאת מצרים, ותירץ דדוקא כהנים מותרין לאכול תרומה בזמן ק"ש כיון דתרומה עבודה היא, אבל הנשים אף דמותרות לאכול תרומה אבל אינה עבודה אצלן, ולפ"ז נ"ל לחבר תושב"כ עם תושבע"פ דמסיימת במלת ישראל ופתח באימתי קורין כלומר ישראל אימתי קורין את שמע משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ול"נ לתרץ קושיותיו באופן אחר ובזה נחבר עם סוף נדה דאי' שם דיני זבה קטנה וזבה גדולה ונדה וקיי"ל דזב וזבה ובעל קרי טובלין ביום ונדה ויולדת טבילתן בלילה, א"כ לפ"ז בזכרים ואפי' בועל נדה ג"כ טבילתו ביום ותיכף יש לו הערב שמש, ואוכל בתרומה בלילה, אבל נשים יש שטובלות ביום ויש שטובלות