עשירית האיפה חלק א לז

הדרן על הש"ס

בשנת תרפ"ב בז' אדר בחברה ש"ס רחוב פראנצישקאנצר מספר ז"ך, לסיום כל הש"ס כולו לאנשי חברתינו יצ"ו אמרתי לחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, וגם לנעוץ תחלתו בסופו היינו סוף מסכת ברכות עם מסכת נדה באופנים שונים, תהלה לאל ית' אמיץ כח ורב אונים

[א] הצל"ח כתב שכשם שבמעמד הר סיני פתח הקב"ה יתעלה את עשרת הדברות באנכי והוא מצות יחוד והוא התחלת תורה שבכתב כן פתח רבינו הקדוש את התורה שבע"פ עם מצות ק"ש שהוא ג"כ מצות יחוד, ואני הנני מוסיף על דבריו לחבר בזה ג"כ ראשית תורה שבכתב דכתיב ביום הראשון יום אחד ללמדך שהי' אז יחיד בעולמו ולא נבראו המלאכים עד יום שני, וכן התנא פתח בק"ש ולמד מבריאתו של עולם לפתוח בק"ש של ערבית כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, וכן איתא במדרש שמשרע"ה טרם מותו בקש מהקב"ה שיבקעו כל הרקיעים ויראו הכל שאין עוד מלבדו וכך א"ל הקב"ה אתה אמרת אין עוד אני כותב עליך ולא קם נביא בישראל עוד כמשה, וכן נרמז ג"כ שכל אחד מ מישראל צריך לקבל אחדותו יתעלה טרם מותו כמו רע"ק שיצאה נשמתו באחד, לכן סיים במיתת משרע"ה ומתחיל תיכף במצות ק"ש, וכתיב ג"כ בסוף התורה ולכל היד החזקה ודרשו חז"ל ששיבר את הלוחות ותיכף מתחיל. בק"ש, ואיתא בירושלמי ברכות שכל עשרת הדברות הנם בק"ש כיצד ? אנכי, שמע ישראל, לא יהי' לך, ולא תשא, ואהבת וגו' מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמיה ומשקר, זכור את יום השבת למען תזכרו, כבד למען ירבו ימיכם, לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטיל מתקטיל, לא תנאף לא תתורו אחרי לבבכם וגו', לא תגנוב ואספת דגנך ולא דגנו של חבירך, לא תענה כאילו העדתם עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד ביתה רעך וכתבתם על מזוזות ביתך ולא בית חבירך עכ"ל, וכן מסיים בסוף התורה לכל האותות וגו' אשר שלחו לעשות בארץ מצרים, ואימתי מזכירין יציאת מצרים בק"ש ואפי' בשל ערבית, וכ"ת כיון שבעשרת הדברות יש גם כן ק"ש יוכל לצאת בזה ידי קריאת שמע ליתא דאף דבבהמ"ק אמרו עשרת הדברות בטלוהו חכמים מפני תרעומת המינים בגבולים, ונ"ל ג"כ לרמז דמסיים בעשרת הדברות כדכתיב ולכל היד החזקה זה הלוחות שכתוב בה עשרת הדברות ומתחיל בראשית ברא שית כלומר ברא שיתין של בית המקדש, התם אמרו עשרת הדברות אבל אנו בגבולים צריך לקרות את שמע, ומסיים בסוף תורה בלמ"ד ומתחיל בבי"ת לרמז לדעת ר"מ (ברכות ט"ו) דעיקר ק"ש בלב היינו בכונת הלב דהרי הוא אומר אשר אנכי מצוך היום על לבבך אחר כונת הלב הן הן הדברים וא"ש, ואפשר עוד לפרש מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן,. כלומר עד שלא תחשך השמש שמרמז למיתה ר"ל, ובשעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן דייקא ולא בתרומה כלומר פעולתן בעוה"ב כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא בא השמש וטהר וטהר גברא, ומרמז לכל ישראל דנקראים בשם כהנים דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים העובדים עבודתם עבודת הקודש וזריזים נינהו לגמור עבודתם ביום כי דם נפסל בשקיעת החמה, וגם הטבילה מרמז כיון שעשה תשובה דטבל עצמו רמז לטהר א"ע בתשובה קודם ביאת שמש נשמתו ובודאי חלקו בחיים לעוה"ב וא"ש, וכן פי' הרמב"ם סוף הל' שמיטה דכ"א מישראל שמקדש עצמו הוא במדריגת כהן

[ב] איתא במס' אבות (פרק ה) שהכתב והמכתב והלוחות כולם נבראו בע"ש ביה"ש. ובסוף התורה מהלוחות ואימתי נבראו בע"ש ביה"ש תיכף שנברא העולם, ובצל"ח איתא לחבר תורה שבכתב עם תורה שבע"פ דמשה שיבר את הלורות דלמד ק"ו מקרבן פסח שהוא אחת ממצות שבתירה כתיב וכל בן נכר לא יאכל בו ישראל שכולם מומרים איך אתן להם את התורה כמו"ש בשבת, ומתחיל במס' ברכות דלמדנו ג"כ ק"ו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כש"כ עיי"ש, ואני אומר ג"כ לחבר סוף התורה עם תחלתה עם קיו דהנה הק"ו דאמרנו בגמ' לאו ק"ו גמיר כדפי' בתוס' דהלא עשה מדעתו עיי"ש, אבל קשה דלו יהא שאינם ראויים לקבל את התורה אבל איך הותר לו לשבר את הלוחות דהלא לא תעשה בתורה, לא תעשה כן לד' אלקיכם דהוא אזהרה למוחק את השם ובהליחות הי' כמה וכמה שמות הקדושים, אלא צ"ל כמ"ש המפרשים דהלוחות היו כמין קדושין ושידונם כפנוי' ולא כישת איש והי' זאת לעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ולמד מק"ו מה לעשות שלום בין אש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום ישראל לאביהם שבשמים עאכ"ו, והתורה מתחיל במלת בראשית ואיתא בגמרא סוכה בראשית ברא שית כלומר שיתין שבביהמ"ק ובשעה שכרה דוד יצא התהים וחפץ לשטוף את כל העולם ולמד אחיתופל ק"ו הזה מעצמו ולקח חספא יכתב עלי' שם וזרק להתהום ולא חש שימחה כדאמרן וא"ש, ואף דבגמרא הוא ב' מימרות אלו בשם ר' יוחנן דשיתין נבראו מששת ומ"ב וגם איר יוחנן שדוד כרה שיתין, תירצו התוס' שתרי אמוראי אליבא דר"י שלא נבראו מששת ימ"ב אלא דוד כרה, אבל המהרש"א כתב דלא פליגי דאף שנבראו מששת ימ"ב מ"מ דוד קירב אותם למקום ביהמ"ק, וכיון דהתורה נתיבותי' שלום ורומז בזה התוי"ט דבסוף משניות מסיים לא מצא הקב"ה לישראל אלא כלי מחזקת שלום, ומתחיל מהכהנים שמברכים את עם בנ"י בשלום. אף אני אומר ג"כ דהתורה מסיים בעשיית שלום מהלוחות שהיו לעשות שלום וכן מהשיתין כדאמרן לעשות שלום, וכן במיתת משרע"ה איתא במדרש (פ' הברכה) המלאכים וגם