עשירית האיפה חלק א לו

במקומו הוי סותר, ע"מ לבנות שלא במקומו לא הוי סותר, ופירש"י שגם מכבה דומיא דסותר הלכך מכבה ע"מ להדליק היינו במקומו, אבל כחס על הנר או על השמן אבל על הפתילה אינו חם ואין חושש אם משליכה אז אפי' צריך להשמן להדליק בפתילה אחרת לאח"ז בתוך נר זה אין זה סותר ע"מ לבנות במקומו שאין הכיבוי וההבערה לא בשמן ולא בהנר אלא בהפתילה הלכך לא שייך סתירה ובנין אלא בפתילה, לכן לר"י אינו חייב רק בחם על הפתילה מפני שהוא עושה פחם דאז עומדת לחזור ולהאחיז בה אור ואיכא בנין במקום סתירה עכ"ל, ובזה אין הלכה כר' יוסי אלא תלוי בפלוגתא דר"י ור"ש לר' יהודה חייב על המלאכה שאין צריכה לגופא ולר"ש פטור, ולהרמב"ם הלכה כר' יהודה, ולשאר פוסקים הלכה כר"ש, אבל מ"מ אינו צריך לכבות ע"מ להדליק במקומו דוקא כדעת ר' יוסי, וזה נ"ל לרמז לא תבערו אש בכל מושבותיכם אפי' מכבה ע"מ להדליק שלא במקומו ג"כ חייב דדין אחד בכל מושבותיכם בין במקומו ובין שלא במקומו כנ"ל

[ו] באופן אחר נ"ל דהנה ידוע דהיום והלילה אינם שוים בכל העולם, וזה נרמז בתורה יום ולילה לא ישבותו דכאן הוא יום ובאמעריקא לילה, א"כ תמיד יש יום ולילה לא ישבותו, אבל כל אחד מישראל צריך לשמור שבת כמקומו ולא כבארץ ישראל או שאר מקומות, לכן שפיר נרמז בכל מושבותיכם במקום שאתם יושבים וברור כנ"ל

[ז] איתא ברכות (ל"ה ע"ב) יין קובע ברכה לעצמו דאית בה תרתי סעיד ומשמח, נהמא מסעד סעיד שמוחי לא משמח, א"ה נברך עלי' ג' ברכות ? לא קבעו אינשי סעודתייהו עלויה א"ל רנב"י לרבא אי קבע עלייהו סעודתייהו מאי א"ל לכשיבוא אליהו ויאמר אי הוי קביעות השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם עכ"ל, וקשה לי דהי' צריך לתרץ בקיצור דבטלה דעתו אצל כל אדם ולמה לי להאריך לכשיבא אלי' כו' דאין זה דרך הגמ' בכ"מ, ונ"ל לפרש דמד"ת אין מברכין ג' ברכות אלא דוקא בכדי שביעה כדכתיב ואכלת ושבעת אבל יין נשתנה מכל מיני אכילות שבעולם דטובא מגרר גריר חשק שיאכל יותר ופורתא סעיד, א"כ היאך יוכל לברך עליו ג' ברכות אם ישתה הרבה מגריר גריר ואינו שובע ואם ישתה מעט פשיטא דלא שייך לברך ג' ברכות עליו דלא הוי דומיא דפת ואימתי נוכל לידע השיעור סעד כאן סעיד ויותר מיגרר הלא לא כל טבע האדם שווים בזה וא"כ צריך אלי' הנביא לבוא ולאמר עד כאן הסעד ויותר מזה תגרר לך ובשביל זה א"א לקבוע עליו ג' ברכות וא"ש כנ"ל בעזה"י: [ח] ואגב אורחא נ"ל לבאר במעשה דאליהו בהר הכרמל מש"נ (מלכים א' י"ח) י"ב פעמים אלי' בפרשה זו ובסוף כתיב ויגש אלי' הנביא, ויש להבין למה לא קרא לו נביא עד השתא, ונ"ל עפמ"ש בסנהדרין (פ"ט ע"ב) אם יצוה נביא לעבור על דבר אחד מן התורה אין שומעין אבל אם אמר מלתא לפי שעה שומעין לו ודוקא שמוחזק מקודם לנביא דאלת"ה אברהם בהר המורי' היכי שמע לי' יצחק אלי' בהר הכרמל היכי סמכו עלי' ועבדי שחוטי חוץ אלא היכא דמוחזק שאני, פירש"י שהוא צדיק ונביא אמת עכ"ל, הרי דמקודם אין לנו. נפ"מ אם הוא נביא אם לאו אבל בסוף כשחפץ לשחוט את הפר בחוץ כתיב אלי' הנביא כלומר כבר הוא מפורסם לנביא ומיתר לו לעבור על ד"ת בהוראת שעה וא"ש, ובזה י"ל ג"כ אצל העקידה דכתיב והא' נסה את אברהם וגו' ופי' במדרש גדלו כנס הזה של ספינה כלומר כבר נתפרסם בעולם לנביא וצדיק כמש"כ ויתפלל בעדך כי נביא הוא ואח"כ א"ל קח נא. את בנך דאלת"ה היכי שמע לי' יצחק כנ"ל וא"ש

[ט] איתא (שבת דף ל"ב) בעוון מזוזה בניו של אדם מתים, רנב"י אמר דכתיב (ירמי' ב') ולא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת וכתיב שם נמצאו דם נפשות אביונים נקיים עכ"ל וקשה לי דמה צריך קרא מדברי קבלה הלא כתיב בתורה אצל מזוזה וכתבתם על מזוזות ביתך ובשערך למען ירבו ימיכם ? ונ"ל דודאי ע"ז לא צריך קרא אלא נ"ל לפרש דהנה איתא (מנחות ל"ג ע"ב) דאכסדרה פטורה מן המזוזה לפי שאין לה פצימין עמודים, ואי' עוד שם דהמלאך אמר לרב קטינא שמענשין על עשה דציצית דחובת גברא היא וא"כ יכול לפטור א"ע מציצית כל ימיו שלא יהא לו טלית של ד' כנפות ואמר המלאך דבעידן ריתחא ענשינן אפי' על כה"ג שמבקש טצדקי לפטור א"ע. אף כאן נ"ל דהא פשיטא שאם יש לו בית דחייב במזוזה ואינו עושה שבניו מתים, אבל אם יש לו בית דאינו חייב במזוזה כגון שדר בבית שאין לו פצימין כל ימיו יחיה הוא ובניו וע"ז אמר קרא לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת, ופירש"י שאין לה פצימין וה"ק לא כמחתרת [פצימיהן] פתחיהם מצאתים שלמים במצותי כי על כל אלה הכיתי את בניכם כתיב עכ"ל, כלומר דלשוא הכיתי כי בעידן ריתחא ענשינן אפי' על עשה דכה"ג שיכול לפטור א"ע כל ימיו ממצות מזוזה וקמ"ל קרא דדברי קבלה דאף ע"ז יענשו, אבל העושה מזוזה על פתחו כתיב למען ירבו. ימיכם וימי בניכם כימי השמים על הארץ וא"ש: [בביהד"פ נתחלפו הסימנים מאות א' ועד אות י'

] הדרן על הש"ס

בשנת תרפ"ב בז' אדר בחברה ש"ס רחוב פראנצישקאנער מספד ז"ך, לסיום כל הש"ס כילו לאנשי חברתינו יצ"ו אמרתי לחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, וגם לנעוץ תחילתו בסופו היינו סוף מסכת ברכות עם מסכת נדה באופנים שונים, תהלה לאל ית' אמיץ כח ורב אונים

[א] הצל"ח כתב שכשם שבמעמד הר סיני פתח הקב"ה יתעלה את עשרת הדברות באנכי והוא מצות יחוד והוא התחלת תורה שבכתב כן פתח רבינו הקדוש את התורה שבע"פ עם מצות