עשירית האיפה חלק א לה

[א] איתא (ר"ה דף ל"ב) בעשרה מאמרות נברא העולם. ואף דלא כתיב בקרא אלא ט' ויאמר מ"מ בראשית נמי מאמר הוא דכתיב בדבר ה' שמים נעשו, ופירש"י דאע"ג דלא כתיב בהו ויאמר יהי שמים כמאן דכתיב דמי, דבאמירה נמי אברי ולא בידים דכתיב בדבר ד' שמים נעשו, והקשה הטו"א הלא בכתובות (דף ה' ע"א) איתא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שו"א כתיב אף ידי יסדה ארץ, וימיני טפחה שמים, ואלו במעשה ידיהם של צדיקים כתוב מקדש ד' כוננו ידיך אלמא שמים וארץ בידים נברא ולא במאמר לבד עכ"ל ולא תירץ כלום, ול"נ לתרץ דהלא בלא דברי רש"י ג"כ קשיין שתי המקראות אהדדי כתוב אחד אומר באמירה, וכתוב אחד אומר בידים, וצריך ע"כ לומר דבשתיהם נבראו במאמר ובידים, אבל על רש"י קשה שאמר בפירוש ולא בידים כנ"ל, ונ"ל לתרץ עפ"ד האדרת אליהו וז"ל השמים העליונים הנקראים שמי השמים הוא הנברא ביום ראשון, והרקיע השני הנקרא שמים הוא נברא מאש ומים עכ"ל, כלומר ביום שני לכן י"ל דשמי השמים שרמז רש"י הלא נבראו ביום ראשון והן בלא ידים, והשמים של יום שני הן שנבראו בשני בידים ובמאמר, וכן י"ל בהארץ דהארץ של יום ראשון הוא ארץ העליונה אשר על השמים הן ותחת שמי השמים, וכן יש שני מיני מים העליונים והתחתונים וא"ש, ויש להמתיק עם דברי המהרש"א ז"ל וז"ל והענין כי חומר הראשון אשר ממנו נתהוו כל הצורות נבראו ביום א' ובמאמר הראשון יש מאין במאמר ד' כמש"כ בדבר ה' שמים נעשו. אבל בימים האחרים לא הי' הבריאה יש מאין אלא מן החומר הראשון נקבע כל אחד צורתו המיוחדת לו ביומו והוה יש מיש עכ"ל. הרי שעשי' לא הי' אלא ביום שני והם נבראו בידים עיי"ש וא"ש, ולהבין הדבר יותר נ"ל לפרש דהנה הרמב"ם (פ"ז מיסוה"ת ה"ט) כתב מה שכתיב בתורה יד ד', ואצבע ד' כו' הכל לפי דעתן של בני אדם שאינן מכירין אלא הגופות ודברה תורה כלשון בנ"א, הרי ליכא למימר שביד נברא השמים כי אינו גוף אלא הוא לשבר את האוזן כדאמרן. לכן ביום השני שקרוב יותר לעולם הגשמי צריך לשבר. את האוזן כלשון בני אדם, אבל השמי השמים שהוא למעלה משכל האנושי לא הי' אלא במאמר יחידי וא"ש כנ"ל

[ב] ועוד נראה לפרש בזה דבר חדש, דהנה כתיב בדבר ד' שמים נעשו וכתיב עוד בתילים אל אלקים ד' דבר ויקרא ארץ הרי נראה דשמים וארץ נבראו בדבור, ומצינו בכל מעשה בראשית שנבראו במאמר כנ"ל דבי' מאמרות נברא העולם, ולמה נשתנו שמים וארץ שנבראו בדבור ולמה לא נכתבו בפ' בראשית בפירוש כמו שנכתב אצל כל הבריאה אמירה או דבור, ונ"ל דמצינו בכ"מ דבור על מדת הדין כפירש"י בפ' וארא ובכ"ד, וידוע מאמר חז"ל שבתחלה עלה במחשבה לבראות העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים בדין ושיתף עמו מדת רחמים, ובראשית תרגום בחוכמתא ומבואר ביע"ד שמרמז על המחשבה, ועתה א"ש דתחלת בריאת שמים וארץ במחשבה הי' בדין וצריך הי' להתחיל בלשון דבור והתורה לא חפצה להתחיל בדין לכן העלימה התורה הדיבור עד שנתגלה בדברי הנביאים שהי' בדבור, וסתמה הדבור הראשון דסוף מעשה במחשבה תחלה

[ג] כתיב (יהושע ה') וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וגו' ויאמר לו כי אני שר צבא ד' עתה באתי, ותמוה מאוד וכי שר צבא ה' יתעלה צריך לבוא בחרב דוגמת בנ"א, ואצל בלעם פירש"י שבשביל זה בא אליו המלאך בחרב מפני שבלעם החליף אומנתו עיי"ש אבל כאן למה בחרב, ונ"ל לפרש דכתיב בתילים חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך וגו' חציך שנונים, ופירש"י שם ע"פ הגמרא (שבת ס"ג) חגור חרבך על ירך להלחם במלחמתה של תורה והיא הודך והוא הדרך ודבר אמת שתעסוק בתורה והתלמידים קרוים חצים כו' ואיתא (בערובין ס"ג) שבא המלאך להפחידם על ביטול תורה ועל תמיד של בין הערבים. וא"ל יהושע על איזה באת א"ל עתה באתי כלומר על ביטול תורה שאתם בטלים עתה עי' ברד"ק, ועתה א"ש כאן שבא לענוש אותם על תלמוד תורה הראה להם החרב שמרמז על תלמוד תורה כדאמרן וא"ש

[ד] אמרתי לפרש ברכת סלח לנו בשמ"ע דקשה מאוד משנ"א מחל לנו מלכנו כי פשענו הלא בכל השנה כולה אין אנו מתפללין להש"י בשם מלך ומה נשתנה הברכה הזאת מבל הברכות, ואף כי בברכת השיבנו מתפללים ג"כ בשם מלך דאומרים וקרבנו מלכנו לעבודתך זה כבר בארתי בספרי דקה מן הדקה עיי"ש, וכאן נ"ל לפרש דטעם דמתפללין בעשרת ימ"ת בשם מלך דמלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ואם השופטים יחרצו גז"ד מיתה להחוטא יש לו ג"כ דרך לתת בקשה על שם המלך והמלך בתורת חנינה ורחמים יוכל להשאיר לו בחיים, וכן ביום הדין הנורא בר"ה ויוה"כ אם נגזר ח"ו מב"ד של מעלה מיתה או חולי ר"ל מ"מ יש לנו עוד בקשה למלך מהמ"ל ית', וכמש"נ את אשר תחון יוחן ואת אשר תרחם ירוחם, ונקדים עוד דכל השנה כולה אפי' הביא כל אילי נביות אין מוחלין לו, ובד"א ליחיד אבל הצבור מי כד' אלקינו בכל קראנו אליו דגז"ד של צבור תמיד נקרע, וליחיד ג"כ בכל השנה כולו חייבי עשה וחייבי לאוין הניתק לעשה אם עשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו, אבל חייבי לאוין אחרים צריך דוקא כפרת יו"כ כדאי' ביומא, ועתה א"ש שאומרים סלח לנו אבינו כי חטאנו כלומר חטאים קטנים כמו שוגגים או חייבי עשה כדאמרן יוכל לסלוח לנו תיכף אחר ברכת השיבנו כי עשינו תשובה, אבל מחל לנו מלכנו כי פשענו בפשעים גדולים שצריכים יוה"כ הנ"מ ליחיד אבל לצבור היה לנו תמיד בגדר מלך, ומלך אף בכל השנה כולה הוא לצבור רחום וחנון ומלך מוחל וסולח ואתי שפיר

[ה] כתיב בפ' ויקהל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, במכילתא יש בזה הרבה דרשות דהלא שכת חובת הגוף היא ופשיטא שנוהג בכל מושבות? ומפרש שם דבכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בביהמ"ק, וללמד שאין שריפת בת כהן דוחה שבת עיי"ש, והרבה פנים לתורה אמרתי אני לפרש עפמ"ש בשבת (ל"א ע"ב) קסבר ר' יוסי סותר ע"מ לבנות