עשירית האיפה חלק א לב

מחלקין שמן הפך לח' ימים, דזה אינו כיון דכתיב מערב ועד בוקר צריך לתת שמן שיהא דולק כל הלילה וטוב שיעשו מצוה כתקנה להדליק עכ"פ יום אחד ואף לא יהי' להם להדליק אח"כ יותר טוב משלא יקיימו אף יום אחד, ותירץ כי נתנו הכל במנורה וכל יום ויום נדלק שמינית מן השמן והי' נס בכל יום ויום ולא קשה מידי עכ"ל, וקשה לי טובא הלא השמן הנשאר פסול כדאמרינן בגמרא נדשנה הפתילה נדשנה המנורה ופירש"י ז"ל וז"ל כשם שהפתילה שכבתה אין לה תקנה שהרי הוא נדשן כך השמן שנשאר בנר הרי הוא כדשן ואין לו תקנה הואיל ונדשנה הפתילה כדשנה השמן עכ"ל, הרי בפירוש דצריך לתת בכל יום ויום שמן חדש ולקדשה ולתת להמנורה ולא קיים כלל בהשמן הנשאר, וגם אם ידליק המנורה ח' ימים שלימים אין תקנה כי אם לכבותה ולזרוק השמן הישן ולתת שמן חדש וצ"ע, ולפי דברינו א"ש כי כל יום ויום נתקדש השמן ונתן מדה חצי לוג חדשה כדאמרן

וביאר עוד בספר נר מצוה כי הנס הי' בנרות בשביל שחפצו לבטל התורה שנמשלה לנר, וח' ימים לבאר ולרמז שהוא למעלה מן הטבע כי הנהגת עולם הטבע הוא תחת מספר ז' כי בן' ימים נברא העולם הזה הטבעי ולפיכך מה שאחר הטבע הוא תחת מספר שמונה, ומרמז לנר של מעלה לאור הגנוז מששת ימי בראשית. ובשביל שנעשה הנס בשמן לדעתו כל הנרות שבעולם פסולין לנר חנוכה כי אם שמן ואפי' בזמן הזה לדעתו אסור להדליק אחר שתכלה רגל מן השוק, ועיקר מצוה גם בזמן הזה בתחלת הלילה. ומסיק שם להלכה וז"ל לכך אני אומר שאין לנו אלא מה שאמרו חכמים שאם ולא הדליק עד שתכלה רגל מן השוק שוב אינו מדליק עכ"ל, וס"ל דגם במוצאי שבת ידליק נר חנוכה קודם ההבדלה, והזהיר בנר חנוכה דהו"ל בנים ת"ח כי הת"ת הוא ג"כ נר שהרי יש לו שכל שהוא עומד בגוף האדם, ובשביל כי האדם בעל מיתה אין זה נקרא שיש לו עוה"ז רק כשיש לו בנים ת"ח כי הבנים נשארים ונרו תמיד יאיר לו, ותמצית הדברים שלו ג"כ כי עיקר נס חנוכה בשביל תורה שבע"פ כמו שביארתי לעיל באורך, ותמניא אפי בתהלים הן כנגד התורה ועלי' מרמזין ח' ימי חנוכה שהוא נגד התורה ונר מצוה ותורה אור והכל דבר אחד ואתי שפיר

[נה] איתא בגמרא (קדושין ע"ב ע"ב) אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי שנאמר ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב כו' עכ"ל, הפירוש הפשוט בזה דלעלי קרא לו הכתוב נר אלקים ואורו זורח כהשמש, ושמואל היה ג"כ צדיק כמותו דוקא דשניהם נקראין בשם שמש דאל"כ הי' קצת מעט ממנו הי' נזכר בשם לבנה כמו שאמרו חז"ל פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, אבל שמואל הנביא שקל אותו הכתוב כמשה רבינו כמו: שכתוב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו. וכמו שמבואר בהקדמת הרמב"ם ליד החזקה דעיקרו של תורה שבע"פ עלי ושמואל הן וז"ל יהושע כל ימי חייו למד על פה וזקנים רבים קבלו מיהשע וקבל עלי מן הזקנים ומפינחס ושמואל קיבל מעלי ובית דינו עכ"ל, ושפיר קאמר עליהם בגמ' וזרח השמש ובא השמש ובקדושין (דף ע"ח ע"ב) איתא על פסוק (יחזקאל מ"ד) אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל ואלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו, אמר לי' רב נחמן לרבא הא קרא רישא דכהן גדול שמצווה על הבתולה וסיפא בכהן הדיוט דמתיר לי' אלמנה אמר לי' אין, וכתב קרא הכי בתמיה דלא פריש ביה בהדיא דבגברא אחרינא בעי לאשתעויי, א"ל אין דכתיב נר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ד', והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד אלא נר אלקים טרם יכבה בהיכל ד', ושמואל שוכב במקומו, ופירש"י וז"ל חדא מילתא משמע, וע"כ מפסקינן ליה ושמואל שוכב במקומות בית משמר הלוים שהיו שומרים את הבית וכן תרגם יונתן בעזרת ליואי והיכל אנר קאי שהמנורה היתה בהיכל משכן שילה עכ"ל, ויש לתמוה דשה דרש ונר אלקים על עלי הכהן גדול ופה דרש נר אלקים על נר המנורה שהי' בהיכל, ועוד קשה דבשלמא שקאי על עלי שפיר קרא לו בלשון יחיד נר אלקים, אבל אם על המנורה קאי צריך הי' לכתוב נרות לשון רבים. ועוד קשה לי בהרבה מקומות מצינו בתלמוד סכינא חריפא מפסקי להאי קרא בתורה, ולמה לא מצא כי אם פסוק מדברי קבלה, ועוד דבשלמא על עלי שפיר אמר טרם יכבה כלומר קודם שמת אבל אם על המנורה מאי טרם שיכבה דמאי נפ"מ אם תכבה המנורה או לא

? ונראה לי לבאר דשניהם דברי אלקים חיים הן ושני הדרשות הללו מתאימות היטב והי' צריך להביא על זה דוקא קרא הנזכר, דהנה כבר נתבאר לעיל דהמנורה נרותיה שבעה ושבעה מרמז לתורה שבע"פ שנדרשת במ"ט פנים שבעה פעמים שבעה, ואמרו חז"ל הרוצה שיחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום כלומר שהמנורה מרמזה על חכמת תורה שבע"פ כמו שפירשנו לעיל בענין נס חנוכה, והנה עלי הכהן הגדול קיבל כל תורה שבע"פ כמו שהבאתי למעלה בשם הרמב"ם ז"ל, ושפיר מדמינן נר אלקים זה עלי ונד אלקים זה המנורה. ובמשנה איתא דנר המערבי הי' דולק תמיד ממנה הי' מתחיל וממנה הי' מטיב להורות שהשכינה שורה בישראל. כלומר קדושת התורה שהמנורה רמיזא עליה הוא עדות שהשכינה שורה שאין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ושם במנורה היתה הרמז לזה כדאמרן, ואיתא עוד שם (תמיד פ"ג מ"ט) מצאן שכבו פירש הרע"ב כגון לאחר שמת שמעון הצדיק עכ"ל, דהנה בזמן שהכ"ג הי' צדיק ועוסק בתורה הי' נר מערבי דולק אבל אם לא הי' ראוי כבה נר המערבי, והנה עלי הכ"ג שקיבל כל התורה כולה ודאי שהי' צדיק ונר המערבי הי' דולק בזכותו. אבל בניו לא הלכו בדרכיו ופשיטא שלא הי' ראויין לנס זה לכן אמר הכתוב ונר אלקים טרם יכבה, כלומר בזמן עלי הי' קיים הנר אלקים היינו דנר המערבי הי' דולק דזכותו הי' בזה וזהו טרם יכבה. אבל בעת שמת ג"כ נר המערבי הזה יכבה לכן שפיר אמרינן דנר זה מרמז לשני דברים והיינו נר אלקים זה עלי קודם שימות והנה שמואל שוכב שזרחה שמשו ונר המערבי זה המנורה