עשירית האיפה חלק א ל

שבע מצות האמורות בתורה תרומות ומעשרות שמיטה ויובלות והמילה וכיבוד אב ואם ות"ת כנגד כולם, ושלשה פעמים שבעה בפסוק הזה ושבעה פעמים שבעה הרי ח"ט ועשרים ואחד דאמרן כנגד ע' זקנים, ושנים זתים עלי' אלו שני המשיחים אחד משיח מלחמה ואחד משיח למלך על ישראל עכ"ל הפסיקתא, הרי שכל התורה כולה ומצותיה מרומזין במנורה, ואפשר שלכך נתקשה בו משה רבינו עד שירד לו מנורה טהורה מן השמים דכך איתא שם מנורה טהורה ירדה מן השמים, וכך אמר ר' לוי בריבי ושבעה הנרות של מנורה מרמזין כנגד ז' כוכבים שמשוטטין בכל הארץ, כלומר שבזכות המנורה ונרותיה עומד כל העולם ושבעה הכוכבים שמשוטטין בכל הארץ עיי"ש

[נג] וכיון שחנוכה ושבעת נרות המנורה מרמזין על תורה שבע"פ נביא כאן ממדרש תנחומא (פ' נח) גודל קדושת תורה שבע"פ וז"ל יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות כמו שכתוב כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו ונתן לנו את התורה בכתב ברמז צפונות וסתומות ופרשם בתורה שבע"פ וגלה אותה לישראל ולא עוד שתורה שבכתב כללות ותורה שבע"פ פרטית ותורה שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט, ועל תורה שבע"פ נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה ני ים וכתיב לא תמצא בארץ החיים ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעוה"ז אלא במי שממית עצמו עלי' שנאמר זאת תורת האדם כי ימות באוהל, וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחי' ובתורה אתה עמל, לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו' וזו תורה שבע"פ שהוא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחושך ראו איר גדול אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והיתר בטמא ובטהור ולעתיד לבוא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו וכפיית הר כגיגית היה על תורה שבע"פ שיש בה דקדוקי קלות וחמורות וכו' ומאריך עוד שם, ומרמז תורה שבע"פ בפרשה ראשונה של ק"ש דכתיב בכל מאודך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונידוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמה עליה לפיכך מתן שכרה לעוה"ב שנאמר העם ההולכים בחושך ראו אור גדול אור גדול שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה עיי"ש, ובפסוק (ישעי' ב' ה') כתיב בית יעקב לכו ונלכה באור ד' ותרגום יהונתן ימרון בית יעקב אתו ונהך באולפן אורייתא דד'. ופירש הרד"ק דאור ד' הוא תורה ומצות, הרי שסתם תורה נקרא בשם אור ושפיר כנגדה נר חנוכה, ושפיר קראו לעלי נר אלקים ומנורה ג"כ לנר אלקים. ור' שמעון בר רבי שדרש בענין המנורה נר ישראל כי הכל ענין אחד כמו שיתבאר לקמן במאמר הסמוך, למדנו מזה רמז לנר חנוכה על תורה שבע"פ על שני דברים ראשית שהעמלים בה רואין איר גדול של תורה היינו הסודות הנגלים והנסתרים שגנוזים בתורה ובמנורה כדאמרן, ועוד שיזכו לאור הגדול שנברא ביום הראשון שנגנז לעמלי תורה שבע"פ לעתיד לבוא, ואפשר ששני הזיתים שנרמז בנבואתו של זכרי' הנביא מרמז לשני האורות אור התורה של עוה"ז ואור העתיד לבוא, ב"ב נזכה לאורו של משיח ולתורתו ולאור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא אמן

[נד] איתא במנחות (דף פ"ז ע"ב) שבע מדות של לח הי' במקדש הין, וחצי הין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, וחצי לוג, ורביעית לוג, ואיתא עוד שם כדאמר רבינא גמירי שתי סמיכות בציבור הכי נמי גמירי דשבע מדות של לח הי' במקדש, ובדף (צ"ב ע"ב) קרא להאי גמירי הלכתא למשה מסיני עיי"ש, וכ"מ שנאמר הילכתא הלכה למשה מסיני דינא אפי' בדיעבד מעכב כדפירש בתוי"ט (מנחות פ"ו מ"ז) דמאי שכתב רש"י בי"ג נפה הלכה למשה מסיני ללמדך שאף בדיעבד מעכב, כמו שאר שיעורין דהלכה למשה מסיני כדאיתא בפ"ק דסוכה דהם לעכב עכ"ל, ובגמרא שם חצי לוג מה הי' משמש יתיב רבי וקא קשיא לי' חצי לוג למה נמשח אי לחצי לוג דסוטה וכי חולין הוא דצריכי לקדשי, מים קדושים הן אי ללחמי תודה בשחיטת תודה הוא דקדשי, אמר ליה רבי שמעון בר רבי שבו הי' מחלק חצי לוג שמן לכל נר ונר [כלומר למנורה] אמר לו נר ישראל כך הי' פירש"י שקילסו שיפה השיבו עכ"ל, וכן מצינו ג"כ גבי מעשה דעשה רבי תשעה חסרין וג"כ קילסו לר' שמעון בריה ואמר לו נר ישראל, ופירשו בתוס' בשם רבינו חיים משום דאיירי במידי דאורה כגון הכא בנרות והתם בלבנה עכ"ל, ולי נראה לפרש ע"פ דברינו לעיל דנרות המנורה. מרמזין לתורה שבע"פ והוא עיקר אורה לכן קלסו בתורתו ואמר לו נר ישראל, וכן בחידוש הלבנה שראוי דוקא לנשיא הגדול בתורה מכל ישראל אחר לו ג"כ הלשון הזה נר ישראל

ולפי דאמרינן כאן דשיעור חצי לוג דמנורה הלכה למשה מסיני ונתקדש השמן ששופכין למנורה בחצי הלוג הנמשח בשמן קודש ולעכב כדאמרן, וקשה לי ממה דאמרינן שם (דף פ"ט) מערב עד בוקר תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר ושיערו חכמים חצי לוג מאורתא עד צפרא, ופליגי שם היכי שיעורו מלמעלה למטה, או מלמטה למעלה. ולחד מ"ד אין עניות במקום עש רות שלא חששו במאי ששופך לחוץ הנשאר, ולחד מ"ד מה שנשתייר בבוקר זורק לחוץ עד שעמדו על השיעור, ובירושלמי שהי' עושין בקיץ פתילה גסה ובחורף בפתילה דקה, וקשה טובא למה לי הטורח הזה כיון דהלכה למשה מסיני הוא לעכב, צריך על כרחך השיעור הזה להיות, ותניא עוד (מנחות ח) אין מלאים אלא שלמים שאין הכלי שרת מקדש אלא צריך להיות השיעור שלם, וא"כ ששמן המנורה צריך הי' להתקדש בכלי שרת אשר נמשח צריך חצי לוג לא פחות ולמה לרבנן לשער עוד, וכן איתא עוד התם נר שכבתה נותן בה שמן כמדה ראשונה ואמרינן פשיטא דבמדה ראשונה וליכא למימר דמשער בהנחסר א"כ דתנן שבע מדות והלא נפיש להו מדות טובא ופירש דצריך לתת חצי לוג שמן