עשירית האיפה חלק א כט

תהום מרומז לגלות ויקרא אלקים לאור יום מרמז על הגאולה כמו שאיתא במדרש, אף כאן כיון שנגאלו מהיונים הי' לכל בני ישראל אור במושבתם, ובחנוכת העוה"ב כתיב ג"כ אחפש ירושלים בנרות כן איתא שם, ונראה לי לפרש ג"כ דגאולה העתידה יהי' ג"כ בנרות כלומר בירושלים יהי' אור גדול, ואומרים הללו עבדי ד' ולא עבדי פרעה ולא עבדי יון ועכשיו עבדים של הקב"ה, ושמחה גדולה החנוכה הזאת כמו בריאת שמים וארץ שהיתה ג"כ בחנוכה ומה חנוכה הי' שם ? שנא' ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר, הרי עיקר החנוכה הן הנרות והחנוכה הזאת נקראת בפסיקתא חנוכת הכהנים זו שאנו מדליקין, ונ"ל דהכהנים הן המלמדים לנו תורה שבע"פ כמו שכתוב בתורה אצל הכהנים יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ותרגם אונקלוס כשרין דילפון דינך ליעקב ואורייתך לישראל, כלומר כיון שלומדים אותנו תורה כשרין אינון לעבוד עבודת בית המקדש וכן כתיב שפתי כהן ישמרו דעת כי תורה יבקשו מפיהו, הרי שפיר נס חנוכה שמרמז על תורה שבע"פ שייך להכהנים ונקרא חנוכת הכהנים

[מח] ועוד נ"ל לפרש טעם קריאת הנשיאים בחנוכה ע"פ הפסיקתא וכן איתא בתנחומא דחנוכה הוא מצות זקנים וצריך לשמוע להם ע"פ התורה אשר יורוך ואמר הקב"ה, למה צריך, לקיים דבריהם שאף עלי גוזרין ותגזר אומר ויקם לך תדע לך יעקב מה אומר בשעה שהיה מברך אפרים ומנשה וישם את אפרים לפני מנשה עשה את הקטן קודם לגדול ונתקיימה גזירתו אימתי בקרבנות הנשיאים הקריב שבט אפרים תחלה עכ"ל הרי דמקרבנות הנשיאים למדנו שצריך לשמוע למצות זקנים שצוו אותנו להדליק נר חנוכה, לכן שפיר קרינן מקרבנותיהם של הנשיאים ואתי שפיר

[מט] ועוד יש לפרש דבר זה ע"פ המדרש שהובא בספר חן טוב וז"ל שם אמרו ז"ל שנצטער אהרן על שלא הקריב כלום בחנוכת המזבח כשאר נשיאים ואמר למה יגרע שבטי מכל השבטים אז אמר לו הקב"ה לא תצטער שבידך שני דברים גדולים מכל הקרבנות הלא הם ברכת כהנים והדלקת נרות שהם נוהגים בפני הבית ושלא בפני הבית לכן אנו קוראים ברכת כהנים ביום א' דחנוכה, והיינו: לפי מנהג קצת מקומות שאיתא (בטור או"ח) ואחר גמר קרבנות הנשיאים פרשת בהעלתך את הנרות ומנהג ישראל תורה היא לרמוז שני דברים הללו תדירים ביד בני אהרן ברכת כהנים והדלקת נר חנוכה ע"י בני חשמונאי הכהנים עכ"ל, וברבה (פ' בהעלותך) מבואר יותר צער אהרן וז"ל י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכו' והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי אמר לו הקב"ה למשה לך אמיר לו לאהרן לגדולה מזו אתה מתוקן הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם הרי שצער אהרן היה יותר ששבט אפרים ומנשה נטלו שני חלקים בקרבנות הנשיאים ושבט לוי לא כלום, ועתה יובן הדבר שפיר דהרי אתה רואה שגזירת יעקב אבינו על אפרים ומנשה שיברכו בהם ישראל ושיקריבו בקרבנות נשיאים ב' חלקים קיים. אף גזרתי שאתם תברכו את ישראל לעולם קיים והדלקת נר חנוכה לעולם קיים אל מול פני המנורה לזכר שנעשה נסים על ידי חשמונאי ובניו בזמנם ע"י הדלקת המנורה בבית המקדש, והיה להם לישראל לזכרון עולם שידליקו בכל שנה נרות חנוכה שנעשו ע"י הכהנים הקדושים, ושפיר שייך קריאת הנשיאים לחנוכה, כי ע"י יעקב אבינו שגזר שיתחלקו יתקיים. כן מה שאמרו חכמים להדליק נרות חנוכה צריך ג"כ לקיים

[ג] נ"ל לרמז עפמ"ש בחנוכה שרבים נפלו ביד מעטים, הרי שהקטן פעמים מנצח את הגדול בגזירת הצדיקים, ורמז הוא ג"כ לדבר הזה ועל זה דברי חכמים כדרבונות ניתנו מרועה אחד, כלומר שתי התורות תורה שבכתב ושבעל פה שניהם שוים הם, ואיתא עוד שם למה זכה אפרים לכך שיהא קידם למנשה שהי' משפיל וממעט את עצמו שנאמר על ראש אפרים והוא הצעיר, כלומר שהי' ממעט את עצמו וזהו הפירוש ג"כ בנס חנוכה רבים ביד מעטים כלומר נפלו היונים שהם מגדילים עצמם ביד מועטים ביד בני חשמונאי הצדיקים שממעטין עצמן כדרך הצדיקים וכן אמרו חז"ל לא מרובכם אלא אתם המעט שממעטים את עצמן ואברהם אבינו אנכי עפר ועפר וכן כל האבות והצדיקים, ואפשר שגם מטעם זה קוראים בחנוכה פרשת הנשיאים

[נא] ועוד נראה לי לפרש בדרך רמז דהנה איתא בפסיקתא שמשה רבינו חפץ שגם המשנה יהיה בכתב אמר הקב"ה הם יתרגמו התורה יונית ומה בין ישראל לאומות אכתוב לו רובי תורתי וא"כ כמו זר נחשב (הושע ח' י"ב) הרי שהיונים בעת שתרגמו להם התורה חפצו לנצח את ישראל ג"כ בתורה שיודעים ג"כ, לכן באו בני חשמונאי בכח התורה שבע"פ שהם לא ידעו ונצחו אותם וא"ש, הרי שעיקר נס חנוכה ע"י תורה שבע"פ כדאמרן

[נב] ויש לרמז עוד ע"פ הפסיקתא הנ"ל שמרמז המנורה לתורה, דכך כתיב מקשה תיעשה המנורה יריכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה, מה כך אלא יריכה זה הנשיא וקנה אלו התלמידים, ופרחיה אלו התינוקות הלומדים בבית הספר ממנו יהיו, הרי בפירוש שהמנורה מרומז על תורה שבע"פ שהוא מוקשה מאוד וצריך ללמדם להתלמידים, וכתיב נר למאור ואם אור למה נר אמר דוד. כשאני מתחיל בדברי תורה במעט אני מתחיל בהם וכשאני נכנס לתוכה שערים הרבה נפתחים לי לכך נר תחלה ואח"כ אור, וכתיב (זכרי' ד) ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגלה על ראשה ושבעה נרותי' עלי' שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה ושנים זיתים עלי' אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה, ומפרש בפסיקתא וגלה על ראשה [מרמז להקב"ה] שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וד' בראשם ושבעה נרותיה עלי' הוא זכות השבת שישראל משמרים אחד לז' ימים. ושבעה מוצקות. כנגד ז' ימי בראשית חצבה עמודיה שבעה ושבעה כנגד ז' אבות אברהם יצחק ויעקב קהת עמרם משה ואהרן, ד"א ושבעה נרותיה עליה כנגד