עשירית האיפה חלק א כח

וכאן ג"כ מצאו רמז לזה, אבל עיקרן של דברים הוא כך דבפורים הי' הגזירה להשמיד ולהרוג על הגופין ולא על הנפשות, ובחנוכה הי' עיקרו כמו שאנו אומרים בעל הניסים להשכיחם תורתך ונמסרו הזדים ביד עוסקי תורתך, ואיתא במס' יומא מה אסתר סוף כל הנסים ופריך והאיכא חנוכה ומשני לכתוב קאמינא, ופירשו המפרשים דבימי אחשורש הדר קבלו עליהם תורה שבכתב ובימי חנוכה קבלו עליהם תורה שבע"פ, ובתורת משה מהחתם סופר עה"ת איתא ג"כ דעיקר נס של המנורה נתחזק ונתפרסם עי"ז התורה שבע"פ כי הסכימו משמים כי הי' השמן טמא בטומאת זיבת נכרים דדבריהם ואפ"ה נעשה נס. וכיון שעיקר קיומן של ישראל ע"י שתי התורות לכן חפשו רמז בקרא לקבוע מצות פורים וחנוכה כדאמרן. ואיתא בס' קרית ספר וז"ל רז"ל דרשו מקרא מגילה מן התורה מפסוק כתוב זאת בספר ובירושלמי המגילה נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ונרות חנוכה יש להן רמז בתורה בפרשת בהעלותך כיון שהקריבו י"ב שבטים ולא הקריב שבט לוי חלשה דעתו של אהרן ואמר לו הקב"ה יש לך חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל ע"י בניך נסים ותשועה וחנוכה שהיא קרויה על שמם והוא חנוכת בני חשמונאי עכ"ל וכן כתב הרמב"ן ז"ל, ונ"ל שכתב זאת לתרץ איך הי' בכח החכמים להוסיף על דברי תורה אלא שמצאו רמז מן התורה לכן עשו זאת והטעם כדאמרן לחזק בזה שתי התורות וא"ש, ועוד נ"ל לפרש עם מה דאיתא (תענית דף ח) מי איכא מידי בכתובי דלא רמיזא באורייתא ופירש"י ז"ל וז"ל רמזה משה באורייתא שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים ובכולן יש רמז וסמך למצוא מן התורה עכ"ל, לכן מפרש בקרית ספר דאף דחנוכה ליתנייה בכתובים מ"מ מצאו הנביאים והסנהדרין ג"כ רמז לה מן התורה כדאמרן

ובזה נבוא לבאר המדרש שהתחלנו דהנה איתא (במדרש פ' ויצא) וז"ל אמר ר' לוי בא וראה מה יפה סרסרותן של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם שעל ידי הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל יששכר וזבולן יששכר יושב ועוסק בתורה וזבולון יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר והתורה רבה בישראל, ויששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב בקרבן הנשיאים שני למלך מפני שהוא בן תורה ומאתים ראשי סנהדראות הי' יששכר מעמיד וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה מסיני עכ"ל, הרי שעיקר הסנהדרין והתורה שבע"פ הי' ע"י הדודאים של ראובן שנולד עי"ז יששכר, ועתה פירוש המדרש כך הוא וילך ראובן וימצא דודאים ועי"ז נתנו ריח ונולד יששכר שר התורה שבע"פ ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה דנר מצוה ותורה אור על הפתחים לזכר תורה שבע"פ עפ"י יפוצו מעינותיך חוצה דנס חנוכה החזיק תורה שבע"פ כדאמרן וא"ש

[מו] ועפ"ז נ"ל לפרש שני המימרות דרבי תנחום (שבת כ"ב) נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה ועוד דרש והבור ריק מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. ובקשר וחיבור לשני המאמרים האלו האריכו המפרשים למצוא פשר דבר וגם אני אענה חלקי בזה, דהנה נודע ממדרשות שיעקב אבינו עיקרו יושב אוהלים כנגד עמוד התורה שנקראת אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב שניתנה לו התורה במתנה, ואיתא בבעל הטורים (פ' וישב) וז"ל זקנים כתיב שמסר לו [יעקב ליוסף] כל מה שקיבל מזקנים שהם שם ועבר וזקנים בגמטריא עולה ר"ז שמסרו לו רזי תורה ובנוטרקין זקנים זרעים קדשים נשים ישועות מועד ואותו אהב אביהם מכל אחיו בגמטריא שגלה לו סיד לבד ולא להם עכ"ל, וכן פירש"י עפ"י תרגום אונקלוס בר חכים הוא לי' כל מה שלמד משם ועבר מסר לו ושהי' זיו אקונין שלו דומה לו עכ"ל, וידוע שדמות יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד ויוסף דומה לו עפ"י מה שאמרו המקובלים אפי רברבא ואפא זעירא שמרמז ליוסף הצדיק, וידוע ג"כ שאין החיה שולטת באדם אלא א"כ שסר ממנו צלם אלקים ונמשל לבהמות נדמו, ועתה אתי שפיר הסמיכות נר חנוכה מרומז לתורה שבע"פ כדאמרן ואם הניח למעלה מעשרים אמה כלומר התורה צריכה שתהיה מאיר נגד עיניו דכתיב התעיף עיניך בו ואיננו, ואם הרחיק את התורה במקום שאין עין אדם עוד שולטת בו בודאי פסולה אבל אם עוסק בה לשמה יש לו צלם אלקים ואין שום נחשים ועקרבים יכולים לשלוט בו, והביא ר' תנחום מימרא שניה גדולה כחה של תורה שלמד יוסף הצדיק כדאמרן דהשליכו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים ולא יכולו לשלוט בו, וזה ודאי קישור וחיבור ורמז לחנוכה לתורה שבע"פ שנזכה ללמוד וללמד ולהבין סוד המנורה ושבעה נרותי' שמרמזין לחכמת התורה וא"ש: וזה שאמרו חז"ל הרגיל בנר חנוכה זוכה לבנים המאירים בתורה כי נר מצוה ותורה אור

[מז] ומה שקורין בתורה בפרשת הנשיאים איתא בטור עפ"י (פסיקתא רבתא פ"ו) ז"ל בכ"ה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן והקב"ה חשב לעכב שמחת המשכן על חודש שנולד בו יצחק והיינו בחודש ניסן אלא כיון שבא ניסן והוקם המשכן וכו' ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה המלאכה בו, לאו מה ותשלם המלאכה אמר הקב"ה עלי לשלם לו, מה שילם הקב"ה לו הוא חנוכת בית חשמונאי עכ"ל, הרי שבחנוכה אנו חוגגין שני מיני חנוכת המשכן שנגמרה בכ"ה כסליו וקורין בשביל זה בקרבנות הנשיאים, ועוד חנוכת המשכן אחר שטימאו אותו היונים וטיהרו אותו וחנכו אותו מחדש, ועוד איתא שם כשכבשו החשמונאים ליונים מצאו המזבח משוקץ וסתרו אותו ומחדש בנאוהו וחנכו אותי בכ"ה בכסליו, וכן מחשב בפסיקתא שם שבע חניכות ומחשב ביניהם חנוכת המשכן וחנוכת בית חשמונאי ומסיים שם בחנוכת עוה"ב שאף בה יהיו נרות שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים עכ"ל, לכן נראה לי כיון שהנרות מרמזין ג"כ לחנוכת עוה"ב וחנוכת עוה"ב יהי' שבעתיים כדאמרן לכן צריך להיות מוסיף והולך ומרמז ג"כ לתורה שצריך להיות תמיד מוסיף והילך, ואיתא שם ג"כ הטעם שאומרין הלל מפני שכתיב בהלל אל ד' ויאר לנו עכ"ל כלומר שמרמז בזה על נרות של חנוכה. דהנה חושך ע"פ