עשירית האיפה חלק א כז

או שערי השמים לקבל תפלתו ברצון כן נראה לי וא"ש

[מב] כתיב בפרשת חיי שרה ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם, ופירש"י ז"ל וז"ל בקע רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת ושני צמידים רמז לשני לוחות הברית מצומדת עשרה זהב משקלם רמז לעשרת הדברות שבהן עכ"ל, ועיין בפירוש רבינו בחיי שמרמז כל המאורעות האלו לרבקה הכל. סימן לבניה מהחל ועד כלה והאריך בזה מאוד, ואני אמרתי ג"כ לרמז דהנה ידוע דג' אבות הקדושים מרמזים כנגד שלשה עמודי עולם היינו תורה ועבודה וגמ"ח אברהם אבינו שהוא הי' עמוד גמילות חסדים שנטע אשל וקיים באורחים נוטריקון אכילה שתיה לויה ללמד לכל העולם גמילות חסדים, ויצחק אבינו היה עמוד העבודה שנעקד על גבי המזבח כקרבן עולה ובשביל זה העמידו את המשכן באחד לחודש הראשון וכדאיתא במדרש ירח שנולד בו יצחק אבינו, ויעקב יושב אוהלים עמוד התורה וכתיב תתן אמת ליעקב היינו התורה שנקראת אמת, ובאמנו רבקה נתאחדו כל השלשה העמודים טרם כל התפלל אליעזר אותה הוכחת פירש"י ראוי' היא לו שתהא גומלת חסדים כדי ליכנוס בביתו של אברהם ולשון הוכחת ביררת עכ"ל, שאמרה שתה אדוני וגם נמלך אשקה הרי נודעת בהעמוד גמילת חסדים ונשאת ליצחק אבינו עמוד העבודה לכן תיכף רמז לה משקלי ישראל בקע לגלגלת מזה יביאו הקרבנות לציבור שיקריבו על המזבח ושני צמידים על ידיה היינו עשרת הדברות צמידים שבבנה יעקב יתאחד שני צמידים היינו תורה שבכתב עם תורה שבע"פ יושב אוהלים לשון רבים מרמז לשני תורות הרי רבקה היתה עמוד האמצע שהכל נשען עלי' להתאחד שלשה עמודי העולם ואתי שפיר

[מג] בפרשת וישלח (במדרש רבה) איתא כמה פעמים וז"ל אמר לו הקב"ה [ליעקב] לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו עכ"ל, ותמוה באמת למה הי' יעקב עושה זאת וכתיב מיד בקרא במה שאמר עשו ליעקב אחי יהי לך אשר לך, פירש"י ע"פ המדרש כאן הודה לו על הברכות עכ"ל, ובמדרש מבואר יותר אין קיום הגט אלא בחותמיו שלא יאמר שאלולי שרימה יעקב אבינו את אביו לא נטל הברכות תלמיד לומר יהי לך אשר לך עכ"ל, והדבר תמוה מאוד הלא מה ראיה הוא זו שלא חפץ לקבל ממנו הדורון שמסכים על הבכורה ועל הברכות נראה לי לפרש דיעקב אבינו קנה הבכורה ובשביל זה מגיע לו ג"כ הברכות כמו לבכור בעד נזיד עדשים ובודאי שאונאה גדולה הוא זו, ואפי' אם נאמר דהבכורה הי' דינה כהקדש וקיי"ל כשמואל דס"ל דהקדש שוה מנה שחיללו אפי' על שוה פרוטה המקח קיים, מ"מ הדין הוא שצריך שישלם לו מדרבנן כל אשר יפה ההקדש לפי שומת הבקיאין ? ונראה לי שבשביל זה הוא היה חפץ עכ"פ לשלם לו מה שהוא שוה הדברים לפי הבנת עשו ושלח לו כל הדורן הזה לשלם לו כל שוויה לכן לא הלך הוא לדרכו, וכיון שעשו אמר לו מחול לך אין אני חפץ שתשלם יתר המעות המגיע לו בעד הבכורה והברכות בזה קיים נבין היטב שיעקב אבינו לחץ את המלאך שיברכהו לו בודאי הבכורה והברכות ושפיר אמר המדרש אין קיום הגט אלא בחותמיו ואתי שפיר

[מד] שם בפסוק כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני, ופירש"י ז"ל וז"ל ולמה הזכיר לו ראיית המלאך כדי שיתיירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצל איני יכול לו מעתה עכ"ל. והרבה פנים לתורה ונראה לי לפרש באופן אתר דיעקב אבינו אע"פ שהבטיח לו הקב"ה מ"מ הי' ירא שיגרום החטא, ופירש ביפה תואר וז"ל ולמה לו לאמר בסוף דבריו ואתה אמרת היטיב לא די שלא תאמין בהבטחת ד' אלא אפי' שהי' לו על זה הבטחה ואפ"ה אינו מאמין ותירץ ונראה לי שזה הי' התנצלות לאבינו יעקב שלא הי' בטוח בחסדי ד' דאיתא באלשיך דכל מה שהקב"ה אומר ע"י נביא או מלאך אינו חוזר בו שלא יאמרו נביא שקר אבל מה שהקב"ה הוא בעצמו אומר יכול לחזור בו וזה שאמר יעקב למה אני מתיירא לפי שאתה בעצמך אמרת אילו הי' ע"י שליח לא היה מתיירא עכ"ל מפי הקצין מוה"ר ברוך מפראנקפורט וכן פירש בתפארת יהונתן בזה למה הזכיר מקודם אלקי אבי וגו' וחזר ואמר ד' בקיצור הי' יכול לאמר אלקי אבי אשר הבטיח לו אלא כך אמר ד' האומר אלי לכן אני מתיירא כלומר לא על ידי מלאך, ובזה והמלאך לא אמר לו אלא לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל, ופירש"י אנשים לבן ועשו וכיון שהבטיח לו המלאך שינצח לעשו לא הי' מתיירא עוד, וזהו שאמר לו יעקב ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני כלומר המלאך אמר לי שתרצני וא"כ הוא יסוד קיים שלא תוכל להרע לי מאומה כיון שיצאו הדברים מפי המלאך עוד אין אני מתיירא ממך ובודאי תרצני וא"ש, ועוד. פירש"י שם על המלאך על כרחו הודה לו על הברכות שנאמר ויברך אותו שם וכיון שיעקב אמר לעשו שהמלאך שלך כי ידוע שהי' שרו של עשו כבר הודה לו על הברכות בע"כ גם אתה בע"כ תרצני ואתי שפיר שהזכיר לו הדברים של המלאך שלו

ענייני

דחנוכה

[מה] איתא במדרש חזית הדודאים נתנו ריח זה ראובן דכתיב וילך ראובן וימצא דודאים ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה, (פירוש נר חנוכה מצוה על הפתחים) והובא ג"כ המדרש הפליאה הזה ביפה תואר ובספר תורת משה עיי"ש, ונראה לי לבאר מקודם ענין מצות נר חנוכה, והנה חנוכה ופורים שניהם מצות עשה מדברי סופרים. הן שהוסיפו חכמים על מצות התורה, וזה ודאי קשה מאוד דאיך הי' ביכולת הסנהדרין להוסיף על ד"ת, ואיתא במדרש רות שבאמת הסנהדרין נצטערו על הדבר הזה הרבה ולא חפצו לקיים את ימי הפורים עד שמצאו לזה רמז בתורה, וכן ישנו ג"כ רמז על מצות נר חנוכה בתורה כמו שיתבאר. ובאמת מה ראו חכמים למסור נפשם על דבר זה. אף שמצינו כיוצא בו על המזבח ועל המקדש שהכל המה בכתב מיד ד' השכיל שאסור להוסיף, מ"מ איתא בזבחים דבבית שני קראו השכחן ודרוש והוסיפו על כמזבח