עשירית האיפה חלק א כו

ופעם שני קדוש אחר עולמי במהרה בימינו אמן

ועוד נראה לי לפרש ע"פ מה דאיתא (ברכות דף ל) שגם בזמן הזה אמר שלמה המע"ה ברוה"ק. בחו"ל יתפללו דרך ארצם בארץ ישראל כנגד ירושלים בירושלים כנגד המקדש ובבית המקדש כנגד בית קדשי הקדשים בית קדשי קדשים כנגד הכפורת ומסיים בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו עכ"ל, וזה פירוש הפסוק אין זה מלמד שבזמן שהמקדש הוא חרב מ"מ בית אלקים היא וזה שער השמים שכל התפלות של כל ישראל עולים דרך שם וא"ש, וכתיב עוד קרא והיה עיני ולבי שם כל הימים ופירש במדרש שכל השפעות שבעולם אינו אלא דרך שם כביכול שאין עיני ולבי אלא שם

[לט] בפסוק וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ומזה למדו רז"ל שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש דכתיב עשר אעשרנו שתי מעשרות, וקשה לי למה לא אמר בפירוש חומש את משנה לך והנה פשטות הדברים מראין על ענייני עוה"ז, אבל לי נראה שיש בזה רמז ג"כ דלחם ושמלה מרמזים לעניני בית המקדש לחם זה לחם הפני ושמלה אלי בגדי כהונה וכן הפריש את לוי קודש לר', לכן אומר אני דקאי על מעשר שבית המקדש במשכן הי' קדשי הקרשים עשר אמות היינו מעשר, ובבית העולמים מקום הארון אינה מן המדה ויש לו עשר אמות בכל רוח וכן הכרובים בנם היו עומדים דעשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו ולפני הדביר עשרים אמות, הרי שני פעמים עשר וקדשי הקדשים בבית ראשון הי' עשרים אמה שני פעמים עשר וכן בבית שני הי' בית קדשי הקדשים עשרים אמה כדאיתא (במס' מדות) והבית של שלמה כתיב עשרים אמה רחבו, א"כ מרומז בזה הרבה פעמים עשר שבמשכן ושבבית המקדש ולזה נתכוון יעקב אבינו ואתי שפיר

[מ] ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי, וכבר עמדו גדולי עולם על רחל שתוציא מתה בפיה על דבר זה ועל זה חרה אף יעקב ברחל, דמה שחפצה שיתפלל בעבורה אין רע כי כן דרך הצדיקים שמתפללים על העקרות כפירוש הרמב"ן ז"ל אלא שחרה אפו על מה שאמרה דבר זה, ונראה לי לפרש דהנה הפרשת דרכים פירש שיעקב אבינו נשא שתי אחיות ע"פ הדיבור והראי' לזה שאם יש נידנוד איסור אין הבנים הגונים כמה דכתיב בד' בגדו כי בנים זרים ילדו כדאיתא (בקדושין דף ל"ו) וכיון שכל השבטים היו זרע בירך ד' הלא נודע לכל שעשה כהוגן עפ"י הדיבור עיי"ש באורך, ושתי אחיות השניה באיסור לכן רחל מבכה על בניה כמו שפירש בס' יערות דבש. לכן חפצה רחל שתלד בנים היינו יוסף הצדיק ובנימין אשפיזכון לשכינה ואם לא תלד אז השני' באיסור ותהא צריכה ע"כ למות, מ"מ חרה אף יעקב על זה שלא היתה צריכה להוציא דבר זה מפיה ואתי שפיר

באופן אחר שראתה ברוה"ק שתמות בעת שתלד בנה השני ואמרה הבה לי בנים ומתה אנכי כלומר אחר שיהיה לי שני בנים כי צא התפללה על יותר משנים כמו שאמרה יוסף לי' ד' בן אחר. ואם אין, היינו ואם לא תתפלל למה אמות הפעם מקודם וא"ש, ואפשר שאף שידעה שתמות אצל לידת בנה השני מ"מ חפצה למות ח"ו ושיהי' לה שני בנים

ובאופן אחר עוד שראתה ברוה"ק כמו יעקב אבינו כמפורש ברש"י פ' ויחי שתקבר בבית לחם כדי שתהא עזרה לבני' כשיגלה איתם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם יצאת רחל על קברה ובוכים ומבקשת עליהם רחמים וכו' והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם עי' שם וכתיב אין ומלת אין מרומז על חורבן בית המקדש כמו שרמז המדרש הובא למעלה, וכך אמרה הבה לי. בנים ואין אין מתה אנכי כלומר בעת חורבן בית המקדש שנקרא אין צריך אני להתפלל על כל בני ישראל וזאת ישועתן של ישראל ואם לא יהיה לי בנים איך אתפלל עליהם אחר מיתתי ואיך ישובו לגבולם ואתי שפיר

ובאופן אחר עוד יש לפרש עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל (בפ' תולדות) וז"ל והנראה אצלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כולה. ברוה"ק ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה ושמר את התורה כולה כמי שאינו מצוה ועושה ושמירתו היתה בארץ בלבד ויעקב בחוץ לארץ בלבד נשא שתי אחיות עכ"ל, ויעקב בשבע שנים הראשונות לא נשא עוד את נשיו עד שבע השנים השניות, ובסופו הי': צריך לשוב לאבותיו לארץ ישראל כמו שכתוב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ואח"כ שנשאר אצלו לעשות לביתו לא ידעה עוד רחל מזה כלום, א"כ ראתה ברוה"ק כי תיכף אשר ישוב יעקב לארץ ישראל ושם. אסור היה שיהא לו שתי אחיות צריכה ע"כ רחל השניה למות וכן היה סופה שמתה כאשר באתה לארץ ישראל, א"כ הכי קאמרה רחל תנה לי בנים כלומר תיכף כי מתה אנכי אם תשוב לארץ ישראל ואתי שפיר, בא וראה קדושת רחל אמנו אשר נתנה הסימנים ללאה אחותה כי ראתה הכל ברוה"ק כי אמנו נביאות היתה כמו שאמרו חז"ל וידעה נאמנה אם לאה תהא הראשונה ואח"כ אם ישא אותה יעקב לא תאריך ימיה כי הוא השניה שאסורה לבוא לארץ ישראל מ"מ השליכה נפשה מנגד שלא תתבייש אחותה דוגמא שאמרו חז"ל נוח לאדם שישליך עצמו לכבשן האש ואל יכלים פני חבירו וכמו שעשתה תמר אצל יהודה ובזה שפיר עמדה זכותה לישראל שישובו בנים לגבולם ב"ב אמן

[מא] איתא (במדרש ויצא) אמר ר' שמעון בן יוחאי אין בית המקדש של מעלן גבוה מבית המקדש של מטה אלא י"ח מיל מאי טעמיה וזה שער השמים מנין וזה עכ"ל, פירוש דוזה בגמטריא י"ח, ותמוה דהלא מן הארץ עד רקיע מהלך חמש מאות שנה וכן בין רקיע לרקיע ואיתא בחגיגה דבית המקדש של מעלה ברקיע ג' ואיך אפשר להיות י"ח מיל, ונראה לפרש דהרמז הזה על י"ח ברכות שאנו מתפללים בכל יום כנגד בית קדשי הקדשים שהוא כנגד בית המקדש של מעלה ואתי שפיר, ובזה נפרש במדרש שם אמר ר' אחא עתיד השער הזה להרבה צדיקים כיוצא בך ואינו מובן, ובזה אתי שפיר כלומר מי שיתפלל בכונה גדולה כדרך הצדיקים יפתחו