עשירית האיפה חלק א כד

כדכתיב זכור ד' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה, כלומר נראה ליצחק במראה הנבואה ראה מה יעשה עשו הלא מחריב את בית המקדש ואיך תוכל לברך אותו ובמדרש (רבה פ' דברים) איתא דכחו של עשו שהי' לו שליטה בבית המקדש בשכר מה שכיבד את יצחק אביו ונראה לו ברוה"ק שדי לו בזה לערות עד היסוד הלא צריך להשאר ג"כ על לעתיד לבוא, ועוד דידוע דשלשה בתי מקדש הן כנגד ג' אבות והאחרון אשר יבנה ב"ב כנגד יעקב אבינו שקרא אותו בית, ונראה לו הפעם שעיקר בנין העתיד בזכות יעקב בנך הצדיק והוא ראוי לברכת עולם ואתי שפיר

[לה] ואגב אורחא נ"ל לפרש מה זה שאמר ריח בני כריח השדה, שהוא מרמז ל קרבנות דכתיב בהם ריח ניחוח דעיקר הקרבן פירש הרמב"ן ז"ל דהוא שצריך למסור נפשו ולהשרף על קדושתו יתברך וישתבח וחסד הבורא שלקח ממנו תמורה הקרבן נפש תחת נפש, אבל יעקב אבינו איתא בזוה"ק וז"ל לא אשכח בר נש דמסר גרמי' על קידוש השי"ת כמו יעקב עכ"ל, ובשביל זה דרש במדרש רות שמשה רבינו בתפלתו כתיב ושרף שהזכיר מעשה השרופים זה יעקב כדאמרן. וא"כ שפר אמר ראה ריח בני כריח ניחוח הקרבנות וא"ש כלומר שהשראת השכינה הוא בבית המקדש, והצדיק ג"כ משכן השכינה ובית המקדש של מטה כנגד המרכבה של מעלה והאבות הן הן המרכבה ודמותו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד, הרי שני בניך מהיפך להיפך עשו מחריב בית המקדש, ויעקב הוא עיקר בית המקדש לכן שפיר נראה לו הפעם מענין המקדש ואתי שפיר

ובתנא דבי אלי' (רבה פרק כ') וז"ל ולא גלגל הקב"ה והביא מלכות אדום לעולם שהחריבו בית המקדש והגלו את ישראל מארצם אלא בשכרו של עשו שהי' בוכה ומתאנח בשעה שבירך יצחק אבינו את יעקב עכ"ל, ויש להבין וכי בשביל בכיתו יאבדו ישראל את הבית מקדש ומה ענין זה לזה. ונראה לי לפרש דהנה אצל כיבוד אב כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ואמרו חז"ל שקאי על עולם הארוך לעוה"ב ועשו חוק עולמו עם יעקב שיהא לי עוה"ז וליעקב עוה"ב, א"כ בע"כ מגיע לו שכרו של כיבוד אב בעוה"ז וישראל יהיו אצלו בגלות וכל העוה"ב ישאר ליעקב ובעוד שיש לו לעשו זכות כ כבוד אב הוא מושל בישראל כאמור, ומזה נלמוד ק"ו מה לעשו שהיה לו מצוה אחת זה אלפים שנים הוא תובע עוד כיבוד אב שלו עכו"כ שיש לישראל תרי"ג מצות אם נקיים אותם כמה אלפים שנה יש לנו לעוה"ב וזה מוסר השכל וכשיבוא גואל צדק או לא יהיה עוד שריד לבית עשו והיתה לד' המלוכה בב"א, וכעין זה איתא בתדב"א על מצות הענקה של עבר עברי וז"ל והלא דברים ק"ו הם ומה אם הרשעים שנמכרים בגניבתם אומר הכתוב הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך וגו' צדיקי עולם שעושין רצונו של מקים בכל יום ויום עאכ"ו, וכן נלמד מן היסורין של צדיקים בעוה"ז אתה למד פורענותן של הרשעים בגיהנם אף משלותן של הרשעים בעוה"ז אתה למד מתן שכרן של צדיקים בעוה"ב שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ואומר מעולם לא שמעו ולא האזינו וכו' עכ"ל, ואף דעבד עברי הגנב למה באמת מעניקין לו, ונראה לפרש כמו דאמרינן אצל המצורע הרשע אשר חטא בלה"ר ונתנגע בשביל זה ואמרינן בגמרא דהקרבנות באין לא לכפר אלא לאשתורי בקדשים ולבוא אל הקהל כי עונו נתכפר לו מנגעו אף כאן כיון שנמכר בגניבתו ישלמו את חובתו ובעבודתו נתכפר לו חטאתו ואח"כ בדין מגיע לו הענקה כדאמרן אף כאן בני ישראל שעובדים עבודתם בגלות לאומות העולם כבר נתכפר להם בעבודתם כל החטאים ומגיע להם הענקה לעוה"ב מכל הטוב הצפון ליראי שמו וא"ש

[לו] בפרשת ויצא כתיב וישכם יעקב בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ויצב אותה מצבה ויצק שמן על ראשה, ויש לדקדק הלא אבותיו אברהם ויצחק הקריבו קרבנות על המזבח ויעקב אבינו פגע ג"כ במקום אשר הקריבו אבותיו קרבנות והוא על המזבח של הר המוריה ולמה יצק שמן על ראשה ולא הקריב שום קרבן, ובפרשת וישלח מצינו עוד הפעם ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן ויסך עלי' נסך ויצק עלי' שמן ג"כ ולא הקריב קרבן, והנה הרמב"ן והראב"ע ז"ל שניהם הסכימו שלא יצק עוד הפעם כי קאי הכל על פעם הראשון והוסיף עוד הראב"ע לפרש שעשה שני דברים ויסך עלי' נסך מים או יין והטעם שרחץ אותו ואח"כ יצק עלי' שמן עכ"ל, ומה שכתב שנסך מים או יין לרחצה הוא בודאי דוחק גדול דפשטא הוא נסך שנסך מים או יין כמו על המזבח ופשוט, ונראה ני לפרש כיון דכבר קדשו אבותיו את המזבח בהקרבנות כמו שפירשתי למעלה באורך אצל העקידה ולא מצינו שם שום נסכם לכן חפץ יעקב אבינו לקדש את המזבח ג"כ בנסכים היינו יין ומים ושמן כדאמרן וכמו שאפרש עוד שהנסכים ירדו עד עמקו של תהום וזהו דרך פשוט

אבל עיקרן של דברים נראה לי דבר חדש עם דברי הרמב"ן ז"ל שמביא בשם פרקי דר' אליעזר וז"ל ישב יעקב ללקט האבנים ומצא אותן כולן אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצוק עליה שמן שנאמר ויצוק שמן על ראשה מה עשה הקב"ה נטל רגל ימינו וטבע את האבן עד עמקי תהומות ועשה אותו סניף לארץ כאדם שהוא נותן סניף לכיפה, לפיכך נקראת אבן שתי' ששם טבור הארץ ומשם נפתחה הארץ ועלי' היכל ד' עומד שנא' והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים ומשם נשא רגליו וכהרף עין בא לחרן עכ"ל, ונראה לי לפרש דידוע דבבית ראשון עוד בימי יאשיהו המלך נגנז שמן המשחה. ועמו ארון הקודש ובבית שני הי' בבית קדשי קדשים במקום הארון, האבן שתיה הזה כדאמרן, ובכל הכלים שבבית המקדש שעשה משה משיחתן מקדשן, והאבן השתיה הזה עוד לא נתגלה אז להמשח אותו ובמאי יתקדש האבן הזה ? לכן ירד שמן מן השמים וכן איתא בבר"ר דכמלא פי הפך שמן ירד לו מן השמים ושופע לו, ועתה משח יעקב אבינו את האבן השתיה הזאת משמן משחת קודש שירד מן השמים וקדשו וטהרו שיהא יכולות להביא אח"כ כשנתגלה לבית קדשי הקדשים ואתי שפיר, ואיתא (בראשית ל"א י"ג) אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי