עשירית האיפה חלק א כג

צלותא דיצחק שהוא תיקנה, ולעת ערב איתא בזוה"ק ואברהם שב למקומו היינו רחמים דאז זימנא דדינא קשיא שריא בעלמא זכותא דבי תרי עדיף. ולא הי' פייס לעץ שני אלא כמו שכתב הריטב"א ז"ל שמי שזכה בבוקר אומר לחבירו זכה עמי בעץ שני, כלומר לחבירו שהוא יודע שכחו גדול להגביר על הדינין ועל המזיקין זכותו של יצחק יגין עליהם ביחד שיקובל קרבנם ברצון וא"ש

[לא] עוד בפ' העקידה [ז] ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, ויש לדקדק בשלמא האש והעצים בה' הידוע כיון שראה אותם אבל השה הידוע למה וכך צריך לשאול איה שה לעולה, ועוד מאי קשיא לי' ליצחק האם כלום חסר בבית המלך בביתו של אברהם אבינו צאן ושה ושלשה מאות ושמונה עשר עבדים בלי ספק יביאו השה לעולה, אלא נראה לי לפרש דיצחק ראה ג"כ ברוח הקודש שהמזבח יתחנך באיל הנברא מששת ימי בראשית מטעם שפירשתי למעלה שלא יתערב בהקרבן הזה שום תערובות זכר ונקיבה אלא מעשה ידי שמים, לכן שפיר שאל איה השה הידוע שנברא מששת ימי בראשית, ואמר לו אביו דמקודם צריך להעלות אותו שם ואח"כ יראה לו אלקים השה לעולה בני כלומר מקודם הבן ואח"כ השה, דאל"כ קשה דכך צריך הי' לאמר לו כי שה לא יהי' כלל כי אם בני אלא רמז לו ג"כ על השה הידוע מששת ימ"ב וא"ש

ואפשר עוד לומר דכתיב ונשתחוה ונשובה אליכם ופירש"י נתנבא שישובו שניהם, אף כאן אפשר לומר דנתנבא שאלקים יראה לו השה לעולה שיהא תמורתו השה הידוע, ולא כדעת הראב"ע ז"ל שאמר שעצמותיו ישובו הנה אלא בנבואה שישוב חי וקיים וא"ש, ובזה נבין דברי רש"י ז"ל בפסוק יראה לו השה כלומר יראה ויבחר לו השה ואם אין שה לעולה בני עכ"ל ותמוה? ובזה אתי שפיר דידע גם אברהם ברוה"ק שישלח לו מן השמים שה לעולה אכן לא נודע אימתי לכן אמר יבחר לו תיכף השה ואם לאו שלא הגיע עוד הזמן ואם אין שה לעולה בני וא"ש ודברי רש"י מקורן מהפסיקתא דר"כ

[לב] עוד בענין העקידה [ח] איתא במדרשות שהי' מקום בית המקדש בקעה גדולה והתפלל אברהם שיתהפך להר, ותמוה איך הכין הקב"ה מקום המקדש והמזבח במקום עמוק? ונראה לפרש ע"פ מה דכתיב וייצר ד' אלקים את האדם עפר מן האדמה ופי' רש"י עפ"י דברי חז"ל נטל עפרו ממקום שנאמר מזבח אדמה תעשה לי הלואי תהי' לו כפרה ויוכל לעמוד עכ"ל, ועוד אמרו חז"ל אדם הראשון הי' מחזיק כל העולם כולו מראשו עד סופו, וא"כ הי' צריך לקבל ממקום המזבח עפר הרבה ונמצא במקומו בקעה גדולה ואח"כ התפלל אברהם שיעשה הר גדול וא"ש, וכתיב בתורה אצל הקרבנות אדם כי יקריב מכם כאן נתקן חטאו של אדם הראשון על המזבח שכפר מקומו ונתמלא וא"ש

ואיתא בתוספתא (ברכות פרק א) שבני אדום אמרו ערו ערו את בית המקדש עד היסוד בה ושלא יהא עוד הר ואין השכינה חוזרת עד שתעשה עוד הפעם ההר שנאמר ההר חמד אלקים לשבתו הרי בחיבה ובתאוה מלמד שכיפר לה חורבתה שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון ויהא בשלום סוכו מצינו כשהוא שלם קרויה הר שנאמר ויקרא אברהם וגו' בהר ד' יראה עכ"ל, כלומר ניבא על בית המקדש העתיד שיהא ג"כ הר דאין השכינה חוזרת למקומה עד שיעשה הר ותקרא העיר ירושלים בשם שלם דכתיב ויהי בשלם סוכו עכ"ל, ונראה לי לפרש דאין אליהו בא אלא להרבות שלום בעולם ואז יהי' עולם התיקון, וזה מרמז ויהי בשלם סוכו כלומר כשיבוא אליהו וירבה שלום בעולם ואז יהי' הבית המקדש שנקרא בשם סוכו שלם וירושלים ג"כ והיא יקרא אז עיר השלום כמו שהיתה קודם שנתקדשה העיר דתכליתה שלום בעליונים ותחתונים בפמליא של מעלה ושל מטה ואתי שפיר

[לג] בפרשת תולדות כתיב וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו וכתב רש"י ז"ל ואיני יודע מה מלמדנו וכן הרמב"ן ורבינו בחיי נדחקו בזה הרבה, ונראה לי לפרש דיעקב הלך אל לבן להשיא אחת מבנותיו כמו שאמר לו אביו יצחק וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך. הי' ירא יעקב מהתנאים שהיו אומרים הגדולה לגדול והקטנה לקטן ולבן הי' טוען לא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה וע"כ לא יתן לו לבן בשום אופן אשה עד שיבוא מקודם עשו לקחת את לאה ומה יעשה, לכן כתיב אם יעקב ועשו כלומר אע"פ שהיא היתה אם שניהם ועשו הבכור מ"מ יעקב כתיב מקודם כי רבקה אוהבת יעקב, וא"כ זה היתה מליצה בעד לבן שיתן לו אחת מבנותיו קודם עשו ואתי שפיר, וזהו שאמר אם יעקב ועשו הלא אחותך רבקה אוהבת אותו יותר ובזה יסכים ליעקב מקודם, ואפשר עוד שרמז לו כי הוא הבכור שקנה הבכורה מעשו וא"כ הוא קודם לו

כנ"ל

[לד] עוד בפ' תולדות בפסוק ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ד', איתא על זה במדרש מלמד שהראה לו הקב"ה ביהמ"ק בנוי וחרב ובנוי ראה ריח בני הרי בנוי כדכתיב ריח ניחוחי תשמרו וריח השדה הרי חרב כדכתיב ציון שדה תחרש אשר ברכו ד' בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא כענין שנאמר כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם עכ"ל, ויש לדקדק למה נראה לו הפעם חורבן בית המקדש ועוד קשה הלא הסיד הזה נתגלה לאברהם אבינו כבר בשעת עקידה כדאיתא שם במדרש רבה על פסוק בהר ד' יראה, ואיתא שם בזה הלשון מלמד שהראה הקב"ה לאברהם ביהמ"ק בנוי וחרב ובנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, די יראה הרי בנוי כדכתיב יראה כל זכורך, חרב כדכתיב על הר ציון ששמם, בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא כדכתיב בנה ד' ציון נראה בכבודו עכ"ל, הרי כבר נודע לו בשעת עקידה, ובפירוש איתא בקינות שאברהם גילה סוד זה ליצחק ולמה נראה לו הדבר הזה עוד הפעם, ועוד שאני התם בשעת העקידה כיון שנתקדש אז המזבח ע"י העקידה לעולם ועד ונתקנו או התמידים כדאיתא במדרש הי' הדבר בעתו להראות לו סוד הבית המקדש כדאמרן, אבל כאן בעת הברכה מה ענין זה לחורבן בית המקדש ולבנין המקדש

ונראה לי לפרש דהנה יצחק חפץ לברך את עשו וידוע כי עשו חרב את בית המקדש בעוה"ר