עשירית האיפה חלק א כב

או מקריבין בזמן המקדש קיים או קורין את המקרא בחורבנו] צפונה לפני ד' זוכר הקב"ה עקידת יצחק ומעידני עלי את השמים ואת הארץ בין גוי בין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין אמה קורין את המקרא הזה צפונה לפני ד' זוכר הקב"ה עקידת יצחק שנאמר צפונה לפני ד' עכ"ל, ועתה יובן שפיר דקודם שנתחנך המזבח של בית המקדש ע"י עקידת יצחק לא הי' המקום ראוי לקרבנות עד שנעקד והוא היה החינוך האמיתי אז התקין הקב"ה שני התמידים, ולזכרון הדבר פסוק צפונה לפני ד' שהדבר הי' צפון לפני השי"ת עד שגילה לנו הרז הזה שבזכותו של יצחק יקובל קרבנותיו ברצון ית"ש, ובזמן הזה באמירה זוכר לנו שתי פעמים ביום עקידתו, והטעם שאנו היום בגלות ואיך אומה כזו יכולה לעמוד בפני שבעים זאבים והן הן גבורותיו כמו שאמרו חז"ל, ותכלית עקידת אברהם איתא ברבה וז"ל ויעקד את יצחק בנו ר' חפני בר יצחק אמר כל מה שהי' אברהם אבינו עוקד את יצחק בנו מלמטן הי' הקב"ה כופה שריהם של אומות העולם מלמעלן פירש"י שאם יבוא הקב"ה להזכיר עקידתו של יצחק ומבקש להושיע את זרעו מן האומות שלא יהא יכולין שריהם להרשיען, ועתה אתי שפיר שצריכין אנחנו לזכות אבות מפני הגזירות של אומות העולם ובזכרנו הפסוק צפונה נכנעין וד"ל

[כח] [ד]. והנה במשנה באבות איתא הגירסא כמו ש שהבאתי לעיל קבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו ובתוי"ט מביא גירסא דגרם אילו של יצחק וקברו של משה, ונראה לי דמשום זה מהפכין הגירסא דאילו של יצחק הלא הי' מקודם בזמן א"כ צריך לגרוס מקודם אילו של יצחק, ונ"ל לקיים הגירסא מקודם קברו של משה ואח"כ האיל של יצחק. וטעם הדבר דשתי קרנותיו של איל מרמזין אחד מרמז לשופר של מתן תורה והשני לשופר של משיח, ואיתא ביומא כשיבוא משיח יבוא משה ואהרן עמהם ללמדם סדר העבודה. וכן איתא במדרש (רבה עקב) בסופה וסערה דרכו [נחום א] שכשיבוא אלי' לגאול את ישראל יבוא משה רבינו עמו דסופה זה משה כדכתיב ותשם אותו בסוף על שפת היאור ובסערה זה אליהו שעלה בסערה השמימה וכך אמר הקב"ה משה חייך כשם שנתת את נפשך עליהן כך לעתיד לבוא כשאביא את אלי' הנביא שניהן באין כאחת ע"כ במדרש, והשתא אתי שפיר קברו יהא נגנז עד אילו של יצחק דאז יתקע בשופר גדול ויבוא משה עם אלי' כאחד

ועוד נראה לפרש בזה דהנה המפרשים נלאו לפרש מה דכתיב והנה איל אחר מה אחר, ובזה יש לפרש היטיב דהנה במדרש בראשית וגם (בפ' וירא) ובמדרש (רבה רות) על פסוק כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ודרשינן אחר זה מלך המשיח. וכיון שראה אברהם אבינו איל אחר פירוש שנרמז בהאיל זה קרן של שופר של מלך המשיח הבין הדבר ולקחו לעולה, ועוד מרמז דידוע דמשה רבינו גלגול הבל כאשר מרמז האריז"ל משה נוטריקין יש שה צדיקים של עולם משה שת הבל, וכיון דבמלת אחר שילדה חוה תחת הבל בו ישנו נשמת משה והבל ושת כדאמרן והוא יבוא ג"כ עם מלך המשיח כדאמרן שפיר נתגלה לו הסוד במלת אתר ושפיר צריך לגרוס אילו של אברהם ולא של יצחק כמובן ואתי שפיר, ונ"ל שגם. נרמז זה במדרש וז"ל מה אחר אמר ר' יודן אחר כל המעשים ישראל נאחזין בעבירות ונסתבכין בצרות וסופן ליגאל בקרניו של איל כתיב וד' אלקים בשופר יתקע וסופן ליגאל בקרניו של איל כלומר נראה במלת אחר קרנו של מלך המשיח ואתי שפיר

[כט] עוד בענין העקידה [ה] איתא במדרש בשעה ששלח אברהם את ידו ויקח המאכלת לשחוט את יצחק בנו נתקבצו כתות כתות של מלאכי השרת מלמעלן ומה הן צווחין נשמו מסילות שבת עובר אורח הפר ברית מאם ערים אין רצונו בירושלים ובבית המקדש שהי' בדעתו להוריש לבניו של יצחק עכ"ל, ובחורבן בית המקדש ג"כ איתא במדרש כלשון הזה, ונראה לי לפרש דשניהם ענין אחד דמיתת הצדיקים שקול כשריפת בית אלקינו ואיתא עוד שם במדרש הן אראלם צעקו חוצה ופירש בידי משה מה הוא הלשון חוצה אך שהמלאכי שרת שהפכו את סדום היו חוצה כלומר חוץ למחיצתן מפני שגילו סודות המלך נדחו ממחיצתן על קל"ח שנים ובשעת עקידה הוו עדיין חוץ למחיצתן עכ"ל, וצריך להבין למה בכו דוקא אלו המלאכים יותר משאר המלאכים ונראה לי לפרש עפ"י המדרש (פ' ויצא) על פסוק עולים ויורדים וקשה דצריך לכתוב מתחלה יורדים, ואח"כ עולים ב. ופירשו במדרש שהמלאכים שנדחו חוץ ממחיצתן היו בחוץ ועכשיו עלו עכ"ל, ופירוש הדבר שיעקב אבינו בקרבנו שיצק שמן על ראשה של אבן על מקום המזבח שבמקדש שבירושלים שנעקר הר המורי' ובא לכאן כמו שאמרו חז"ל, ובזה הכח עלו המלאכים למרום דוגמא אצל מניח דכתיב ויעל מלאך השם בלהב המזבחה, והנה המלאכים אלו הרגישו שאין להם תקנה אלא שיבוא בנו של יצחק ויתקן אותם לכן אראלם צעקו החוצה ובכו בכי הרבה מה יעשו בלא יעקב אבינו, ובשביל זה איתא במדרש שבעת חזרת יעקב לארץ ישראל חלו המלאכים ורקדו לפניו כיון שהוא תיקן אותם וא"ש

[ל] עוד מענין העקידה [ו] איתא בזבחים גבי בית שני פריך הגמ' מנא ידעו מקום המזבח ומתרץ אפרו של יצחק ראו עיי"ש, והיינו ע"פ שאמרנו לעיל (סימן כ"ז) דהמזבח נתחנך בעקידתו של יצחק ולא מקודם א"כ שפיר היו צריכין לראות אפרו של יצחק והבינו ששם מקומו, ואמרינן בגמ' (יומא דף י"ט) שאפר תרומת הדשן נעשה נס בכל יום שנבלעין במקומו כדפירש"י ז"ל שם כיון דהתמיד הי' זכר לעקידת יצחק שעוקדין התמיד כעקידת יצחק בן אברהם כמו דאיתא במשנה דתמיד והמזבח של מטה מכוון כנגד מזבח של מעלה ונעשה הנם שנבלע הדשן במקומו כלומר שעלה למעלה להצטרף על מזבח של מעלה עם אפרו של יצחק ונראה בזה חבת ישראל כמו שכל ישראל ביחד הקריבו את נפשם על מזבח של מטה ועלה אפרן ולוקח השי"ת האפר ברצון ומניח בבית גנזיו כדאמרן וא"ש, ובתמיד של בין הערבים מצוה להביא שני גזרי עצים בשני כהנים, נ"ל לרמז זכות האב אברהם אבינו וזכות הבן עקידת יצחק דכיון דבין הערבים זמן מנחה