עשירית האיפה חלק א כא

אינם פוסלים מה אמרת שהוא תשש כח ורותת הלא זה ודאי הי' בנס

אבל עיקר הדבר צריך להבין דלמה הי' צריך שיהא נברא בו' ימי בראשית, בשלמא שאר הדברים שהן שינוי הטבע כגון פי הארץ לומר שירה, פי האתון לדבר, שפיר התנה תנאים בו' ימי בראשית שישתנה הטבע לצורך הצדיקים לעת מצוא, אבל שיהא האיל נאחז בסבך בקרניו בשעת עקידה הלא אין בזה שינוי הטבע כלל אלא שיתקרב איל אצלו למקום המזבח ומצינו הרבה צדיקים שנתקרב להם הדבר לצרכם ועוד פלא יותר דאמרינן במדרש בראשית נוטריקין. ברא תיש תיכף מלה ראשונה בתורה פתח עם הנס של איל דאברהם אבינו ע"ה ותמוה? ונראה לי לפרש עם מה דאיתא באבות דר' נתן דפר של אדם הראשון ואיל הזה דאמרן שניהם קרנותיהן קודמין לפרסותיהן הרי בפירוש דצריך שיהא האיל הזה משונה משאר האילים וכיון שאין חדש תחת השמש ע"כ צריך היה להיות נברא מקודם ככל מעשה בראשית ואפשר שהקרבנות אלו היינו הפר של אדם הראשון ואילו של אברהם היו צריכין קדושה יתירה מכל הקרבנות שבעולם שלא יהא בהן כח אחר מעורב מזכר ונקבה אלא מעשה ידי שמים וא"ש

ונראה לי לבאר הדבר יותר דמאי נשתנה האיל הזה מכל הקרבנות שבתורה שנברא בין השמשות, ועוד דאמרינן במדרש על מלתי בראשית נוטריקון שתי מלות ברא תיש כלומר שברא התיש לקרבנו של אברהם אבינו, והדבר פלא שבמלה ראשונה שבתורה תיכף ירמז האיל הזה וכבר דברתי מזה לעיל, אבל עתה נראה לי לפרש דהנה כל העולם ומלואו נברא בשביל בית המקדש ונקרא הביהמ"ק כסא ד' והוא מכוון כנגד כסא כבודו יתעלה וישתבח כדאיתא במדרשות, ובשעה שנראה הקב"ה בעת העקידה לאברהם אבינו מפורש בפרקי דר"א דאמר לו יתעלה זה המקום מקודש ביותר דעל המזבח הזה שמכוון כנגד כסא הכבוד הקריב אדם הראשון ובמקום הזה הקריב הבל ובמקום הזה הקריב נח ובמקום הזה הקרבת אתה את קרבנך, ואיתא [בגמרא סוכה] בראשית שתי תיבות ברא שית היינו השיתין של בית המקדש, ועיקר החינוך הי' ע"י אברהם אבינו כמו שאיתא במדרש דהמקום הי' בקעה והתפלל אברהם שיהא הר וזהו הר הבית שעליו הביהמ"ק וכיון דהקדושה גדולה מאוד וכמו שאיתא במדרש שנתן הקב"ה כל העולם כולו לאברהם ואמר לו אם אי אתה נותן לי ת"ק על ת"ק אמות של הר הבית אין אתה נותן לי כלום כלומר שאתה עיקר העולם ובשביל עבודות הקרבנות נברא העולם, ועיקר בריאת שמים וארץ על העבודה הזאת לכן חפצו יתעלה הי' שלא יתערב כח אחר שבקרבנות הללו לא יתערב בו כח זכר ונקיבה ומעשה ידי שמים, ובאדם הראשון איתא. בפירוש בגמרא ובאבות דר' נתן ששורו הי' קרנותיו קודמין מקרין קודם מפריס כלומר שיצא מן הארץ ע"י מאמריו שלי הקב"ה בל שיתוף זכר ונקיבה, וכן קרבנו של הבל ג"כ ע"כ הי' מן הצאן הזה דאיתא במדרש (פ' בראשית) שהבל לא חי יותר מחמשים יום, לחד מ"ד מת בעצרת ולחד מ"ד בחנוכה אבל הכל מודים שלא הי' בעוה"ז יותר מנ' יום, וידוע דעיבורו של בהמה דקה הוא לחמשה חדשים ואיך הביא קרבנו אלא ודאי מהצאן שנברא ע"י שמים ולא בצירוף זכר ונקיבה, ומבכורות צאנו הכי פירושא בכור של כל הצאן שבעולם שנברא בששת ימי בראשית, וגם האיל של אברהם אבינו נברא ג"כ בששת ימי בראשית והי' ג"כ קרנותיו קודמין לפרסותיו כמו שאיתא באבות דר' נתן וכדאמרן שנברא בין השמשות בלי זכר ונקיבה

ואכתי איכא לפרושי עוד הקרבנות של נח איזה קדושה יתירה הי' להן מכל הקרבנות, אבל כברי בארתי בפרשת נח דאצל קרבנות של נח מהבהמה הטהורה כתיב איש ואשתו כלומר שהי' להן קדושה יתירה משאר מיני בהמה טהורה דאינו אסורים להקריב אלא כלאים דוקא אבל מין במינו מותר האב על בתו ופרה עם בנה, אבל קרבנות של נח נתקדשו בקדושה יתירה שהיו כאיש ואשתו שלא נזדווגו לאחרים ולא כבשאר בהמות דכתיב בהן זכר ונקיבה, וכ"ת למה לא נבראו לקרבנות של נח ג"כ תיכף בבריאת שמים וארץ, י"ל בזה לברר קדושת ישראל שהי' ע"י אברהם אבינו שיצא מכלל בני נח וקדושתו יתירה, וכן אדם הראשון הי' יציר כפיו של הקב"ה ונאה ליציר כפיו יתעלה שיהא קרבנו ג"כ קדוש תיכף ע"י מאמרו של הקב"ה בלא תערובות זכר ונקיבה כדאמרן. והבל הי' נשמת משה רבינו ע"ה כדפירש האר"י ז"ל דודאי הי' קרבנו חשוב מאוד. וזהו דאמרינן במדרש שיום הראשין של ניסן שהוקם המשכן הי' שמחה גדולה כיום בריאת שמים וארץ דהוא עיקר בריאת שמים וארץ וא"ש, ועכשיו אתי שפיר בראשית ברא שיתין לבית המקדש ובראשית ברא תיש לחינוכו של בית המקדש ועיקר בריאתו של עולם בשביל בית המקדש לכן שניהם נרמזין בתחלת התורה וא"ש

ובספרי דקה מן הדקה כתבתי לרמז קרבנותיו של ארבעה עמודי עולם שהן מרומזין לארבעה שצריכין להודות אדם הראשון הי' כמו חולה שנתרפא שהגיע עד שערי מות כי נגזר עליו ביום אכלך מות תמות, אכן כיון שחזר בתשובה ונתקבלה ונמחל לו עונו הקריב קרבן תודה, הבל היה כל העולם כולו לפניו כמדבר כמו שפירש"י ז"ל על פסיק ואד יעלה מן הארץ עד שהעולם נתברך ומצא ירק ועשב לרעות את צאנו הקריב קרבן תודה, ונח הי' בתיבה י"ב חודש כמו בבית האסורים וכיון שיצא מבית האסורים הביא קרבן תודה, אברהם בשעה שהלך לעקידה עשה השטן נהר גדול לפניו אשר שטף מים רבים אליו הגיעו והתפלל הושיעני כי באו מים עד נפש כדאיתא במדרש (תנחומא פ' וירא) ובשביל זה נוהגין ללכת אל הנהר בראש השנה לזכר העקידה אכן אחר שניצל הקריב קרבן תודה ושפיר הן כנגד ארבעה שצריכין להודות, ואף כי הם הקריבו עולות וקרבן תודה שלמים הוא אבל בני נח לא הקריבו אלא עולות כדאיתא בזבחים (דף קט"ז ע"א) ואתי ע שפיר

ובזה נבין היטיב מ"ש בתנא דבי אלי' ובויקרא רבא (פ' ויקרא) וז"ל בשעה שעקד אברהם את יצחק בנו התקין הקב"ה שני כבשים אחד של שחרית ואחד של ערבית וכל כך למה שבשעה שהיו ישראל מקריבין על גבי המזבח וקורין את המקרא [פירוש