עשירית האיפה חלק א קצב

דלא משכחת בזמן אחד ששניהם עובדים כהדדי וצ"ע, ועוד דרוב פוסקים פוסקים דלתרומת הדשן אינו צריך כלל כ"ג

[קעז] ועוד כתב דבר חדש בשם הראב"ד דאסור באמת למשוח ולרבות את הסגן על יו"כ והתקנה שעושין לו שמתקינין אותו ז' ימים מקודם והי' זה במקום משיחה וריבוי לכ"ג ונסתייע מלשון המשנה ז' ימים קודם יו"כ מפרישין ומתקינין משמע שז' ימים מקודם מתקינין השני והטו"א כתב דמשום זה ז' ימים שיראה צרתו בצדו ז' ימים ויזדרז טפי, ובתוס"י הטעם להכין לו שני מיני בגדים כמצותן עיי"ש

[קעח] עוד כתב דמשיחה הי' לו דין הקרבה וכשם שמקריבין קרבן צריך להיות מן ההיתר ממשקה ישראל אף כאן צריך להיות ביום המותר וכיון שביו"כ אסור לאכול ולמשוח, אסור למשוח כ"ג ביו"כ משום דאינו ממשקה ישראל, ובשאר קרבנות כגון קרבן מוסף דאסור באכילה מ"מ מקריבין אותו, שאני התם דגזה"כ הוא, ועוד כתב עפ"י הזוה"ק דמשיחה ענין שמחה ושמחה אסור ביו"כ כאמרם ז"ל אין שמחה אלא באכילה ושתי' כמו"ש במו"ק לענין ביהמ"ק שנגמר ביו"כ, והריבוי מנגד להשמחה ועוד כתב דהמשיחה הוא ענין טהרה והו"ל כמו הזאה דאסור בשבת ויו"ט וכטהרת טבילת כלים

וגם על זה קשה דרוב ראשונים ס"ל דשאר עינוים ביה"כ אינו מן התורה, ועוד דכל סיכה שאינו לתענוג אפי' מדרבנן מותר דמי שיש לו חטטים בראשו סך ואינו חושש, ועוד מה שכתב דביוה"כ אסור שמחה ליתא דכתיב ביום שמחתו והיינו על יוה"כ שנגמר הביהמ"ק של שלמה בו כדאיתא (בסוף תענית) ומה שכתב דהריבוי מנגד לשמחה איני יודע מה הוא דאין לך שמחה גדולה מזה שזכה לשמש לפני מלך הכבוד ביום חתונתו וביום שמחת לבו ע"כ שהוא מרמז יוה"כ

כיון שנתבאר (בריש סימן א) דיני כהן גדול וכהן הדיוט אמרתי להביא כאן ג"כ הדינים אלו בענין הנשים האסורות להכהנים והחילוק ביניהן

דעת רש"י והראב"ד דבין כ"ג ובין כהן הדיוט אפי' לא גמר ביאתו בכ"ג באלמנה ובהדיוט בגרושה וחללה וזונה לוקה שתים משום לא יקח ומשום לא יח ל ואם גמר ביאתו לוקה ג"כ משום לא יחלל זרעו, ופשיטא ודאי דלדידהו אפי' בעל שלא דרך קדושין כגון דרך זנות עכ"פ לוקה אחת, אבל דעת הרמב"ם דיקא כ"ג שבא על אלמנה אע"פ שלא קידש ג"כ לוקה אבל כהן הדיוט אם בא דרך זנות אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה, וכ"ג שקידש אלמנה בעלה לוקה שתים לדברי הכל משום לא יקח ומשום לא יחלל, ובין כ"ג ובין כהן הדיוט על הקדושין בלא ביאה אינו לוקה, ודעת הרמב"ן ז"ל ג"כ דבכולהו איכא לא יחלל ובכולן בעל ולא קידש לוקה קדש ובעל לוקה שתים קדש ולא בעלה אינו לוקה כלל, ודעת הרמב"ן ז"ל ג"כ דבכולהו איכא יחלל ובכולן בעל ולא קידש לוקה קדש ובעל לוקה שתים קדש ולא בעלה אינו לוקה כלל. ודעת הרב המגיד שאין בהדיוט כלל משום לא יחלל דאף דגמרינן כהן הדיוט מכ"ג ה"מ למהוי זרעו חולין אבל למילקי משום לאו דלא יחלל לא אשכחן, אבל בכ"ג איכא משום לא יחלל ולאו דוקא אלמנה אע"ג דקילא דכהן הדיוט אינו מוזהר עלי' מ"מ לוקה כ"ג שתים עלי' וכש"כ באינך נשים שאסורות לכהן הדיוט, ומסיים שם וז"ל הילכך כהן גדול קדש ובעל לוקה שתים בעל ולא קידש לוקה אחת כהן הדיוט קרש ובעל לוקה אחת ותו לא, ובעל ולא קידש אינו לוקה דקיחה כתיב בהו ולא חילל וכולן שקידשו ולא בעלו אין לוקין דאע"ג דלא כתיב בהדיוט חילול הא ילפי מהדדי, וק"ו שלא יהא חומר הדיוט מכהן גדול וכיון דכ"ג קדש גרושה ולא בעל אינו לוקה משום לא יחלל הדיוטות לא כש"כ, וכן בשאר חייבי לאוין דלא כתיב בהו קיחה הכל תלוי בבעילה ואין צורך לקדושין ואין מעלין ולא מורידין בהן לענין חיוב מלקיות עכ"ל

ובחידושי חמדת שלמה על קדושין מבאר ג"כ שיטות אלו ומביא ג"כ דעת הרמב"ם דאף בשאר חייבי לאוין אינו לוקה אלא בקידש ובעל, ולפ"ז אין חילוק לענין כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד ואי עביד לא מהני שייך ג"כ לאו דוקא באלמנה כ"ג אלא בשאר איסורי כהונה או שאר חייבי לאוין, ודעת הראב"ד דלא לקי משום לא יחלל אלא דוקא באלמנה לכ"ג אבל גרושה חללה זונה הוי בלא זה מחוללת ועומדת, אלא בזה חולק על הרמב"ם דבגמר ביאה חייבים כל הכהנים אף בגרושה חללה זונה משום לא יחלל ובשאר חייבי לאוין לא בענין קידש רק בבעל לחוד לוקה, ושיטת הרב המגיד בכ"ג לקי בכולהו אף בגרושה חללה זונה משום לא יחלל אף בלא גמר ביאה אבל בכהן הדיוט לא לקי משום לא יחלל כיון דלא כתיב רק בכ"ג ובשאר חייבי לאוין כדעת הראב"ד

וכתב ז"ל שם וז"ל תו קשיא לי לכל השיטות לפי מה דאמר רבא מה טעם לא יקח משום לא יחלל א"כ בע"כ איצטריך חדא מילתא או גרושה או חללה זונה דאי לא כתיב רק אלמנה לחוד הו"א דוקא באלמנה הוא דאסור לא יקח משום לא יחלל אבל בגרושה ואינך דאסורים בכהן הדיוט וחמירי משום הכי הקדושין לחוד אסורים וא"כ בע"כ איצטריך למיכתב חדא מהני להורות דאף בשאר איסורי כהונה אינם אסורים רק משום לא יחלל וצ"ע, ועוד הקשה על שיטת הרמב"ם מדאמרינן (ב"מ דף י') דמוכח שם דעל הקדושין לוקין בגרושה מדקאמר התם נ"מ כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה, אך לפי מה שהוכחתי מסוגיא דתמורה דעכ"פ מיקרי הקדושין בעבירה דאף בכ"ג באלמנה עיקר החיוב על הביאה דהיינו חדא כמו כהן הדיוט ואידך משום חילול דידה ואפ"ה הוי הקדישין בכלל כל מילתא דאמר רחמנא, ואפשר לומר דהוי כמו חצי שיעור וחזי לאצטרופי הביאה אח"כ ודו"ק וצ"ע, ולפ"ז י"ל דנ"מ התם בכ"מ כתירץ השני של תוספות לענין אם הקדושין חלין או

אך לפ"ז יש לדון בדבר חדש לשיטת הרמב"ם בקידש חייבי לאוין ע"י שליח שיהיו הקדושין בטלין, והגמרא לא רצה למינקט האיכא בינייהו בכל חייבי לאוין דא"כ הוי השליח בר חיובא דמסתמא הוי גם להשליח חייבי לאוין אם לא