עשירית האיפה חלק א קצא

הקדוש בנו הוא רבי קבל ממנו כל התורה כולה וסדר כל התורה עד עוקצין

סליקא מס' הוריות, שבח לאל אשר לו נודע כל הנגלות והנסתרות

שירי

המנחה

[קסח] מתעסק לדעת רש"י ז"ל הוא כגון שתי חתיכות לפניו חלב ושומן ונודע לו שזה חלב וזה שומן ופשט ידו ליקח שומן והביט למקום אחר והלך ידו על החלב ואכלו, ולא דמי לשוגג שנתכוון לחתיכה זו עצמה אלא שסבר שהוא שומן, וכן בעריות מתכוון לבוא על אשתו שהי' לפניו ונשמטה ובא ערוה במקומה והוא לא ידע ולא דמי לשוגג שנתכוון לזו בעצמה, אבל בשבת נתכוון לתלוש והגביה את המחובר פטור שמלאכת מחשבת אסרה תורה: [קסט] לענין טעה בדבר מצוה דפטור כגון שהי"ל שתי תינוקות למול אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת כיון דטריד במצוה של שבת לא שנא מל אותו מע"ש וסבור שלא מל אלא האחר ומל של ע"ש בשבת לא שנא מל שניהם בשבת בכולהו פטור שהרי ניתנה שבת לדחות באחד מהם

[קע] היו לפניו שתי בהמות של צבור כחושה ושמינה וא"צ לצבור אלא אחת אם שחט שמינה בסוף פטור, ולא עוד שאומרים שחוט שמינה לכתחלה, אבל שחט שמינה תחלה חייב: [קעא] היו לפניו בליל פסח שתי חתיכות צלי של פסח ונותר ושגג חייב חטאת דדוקא בשחיטה איכא טירדא אבל לא באכילה, וק"ל דת"ל בחלבים חייב שכן נהנה וצ"ע

[קעב] הבא על הזכר והביא אותו זכר בעצמו עליו אינו חייב אלא אחת כיון דמחד קרא נפקי, אבל הבא על הזכר והביא זכר אחר עליו הו"ל שני גופין וחייב שתים

[קעג] הקיז דם בשני כוסות ושתאן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, ובשתי העלמות לר' יוחנן ג"כ אינו חייב אלא אחת משום דדוקא בראשון הוא דם הנפש כן משמע בגמ', אבל הרמב"ם כתב בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, והקשה בקרית ספר הלא גם בשתי העלמות אינו חייב אלא אחת כר"י רביה דריש לקיש והניח בצ"ע: [קעד] בדבר קושית הב"ש בהוריות איך משכחת משיח ומרובה שיהי' שניהם משמשים, מצאתי בבן פורת סי' ב' להגאון ר"י ענגיל ז"ל וז"ל משכחת לה שגלה כהן המשיח ובנתים נגנז השמן, ובאו שני עדים והעידו שמת ומינו תחתיו מרובה בגדים ואח"כ חזר הראשון ושני עדים מעידים שהוא הוא ואנן לא מכירינן דעתה איכא תרי לבהדי תרי והכהן המתמנה תחתיו אומר ברי לי על הא' שאינו כ"ג דלדידן יש להחזיק הא' מפאת חזקת חיות ועכ"ז לגבי המתמנה תחתיו לא מהני החזקה לאוסרו בעבודה משום איבת הראשון דכנגד ברי לא מהני. החזקה, וגם משכחת לה שהמתמנה תחתיו הוא עצמו מן העדים המעידים שמת הראשון ועכ"ז לפדות ולהחיות הראשון קודם להשני וא"כ דכה"ו שפיר שניהם משמשים. מיהו יש לדין אי יש בכה"ג קרימה להראשון כיון דה שני ודאי כ"ג והא' רק מחזקה, וי"ל דודאי מרובה עדיף מחזקה עכ"ל, התירוץ הזה הוא ז"ל סתר בעצמו כיון דבגמ' איתא שמשיח קודם וכאן הוא בעצמו כתב שהמרובה קודם, בלבד זה דוחק גדול שאין כמוהו הכהן הגדול מאחיו בנוי בכח ובחכמה ובעושר שלא יהא מכירין אותו ולא ניתן להאמר כלל ודבר בטל היא, וכתב עוד דמשכחת לה אפי' הכל מכירין את הראשון דעכ"ז אין לאסור את השני דתרי כמאה מפני האיבה בלבד, רק באיסור א"א אומר רב לא תצא והיינו דראוי לאסור מדרבנן עכ"פ, משא"כ כאן משום איבה דראשון והשני אומר ברי לי שאני כ"ג והוא אינו כ"ג י"ל דאין כח לאסרו ולבטלו ממצות עבודה עבור איבת הא' כיון דמדינא הוא ספק שקול והוא אומר ברי וע"כ לפדות ולהחיות לדידן שפיר הראשון קודם כיון שאנחנו מכירין את הראשון כי הוא הוא וא"כ המשיח קודם עכ"ד והרואה יראה שדוחק גדול

[קעה] הרמ"ע מפאנו כתב שאין משיחה דותה יו"כ אם נטמא הכ"ג לא נוכל למשוח את השני ונדחק בזה הרבה מה איסור יש במשיחה ביו"כ ורצה להסביר בספר הנ"ל כעין סברת הטו"א דהמשיחה מקדש אותו קדושת הגוף שלא יסתלק בפה והוי תיקון גברא, ועוד דיש בו תוספת קדושה שמביא פר, ועוד עפמ"ד בילקוט דאם הוא הכ"ג קטן נעשה גדול ע"י משיחה ונעשה ברי' חדשה ע"י המשיחה, ועוד מצדד דע"י המשיחה יוצא השמן מידי מעילה והו"ל כהגבהת תרומה דאסור בשבת, מיהו בהא גופא מסתפק אם יצא מידי מעילה דבתוס' יומא (ס' ע"א) הבינו בפשיטות דכ"ג שנתן מראשו על בני מעיו דחייב משום איסור מעילה, ועוד משום מוקצה דלא הזמין למשיחה, מיהו בזה י"ל כיון דמתקינין אחר אם דעתו על השמן לא חשיב מוקצה, ועוד פי' שמשיחת אהרן היה ביחד עם המלבושים ושמן המטפטף על הבגדים אסור לעבוד בהם ו שנים לא הי' להם וביו"כ אסור לרחצם א"כ אסור למשוח מחמת הבגדים, ועוד פירש משום ברירה משום דמושח השני לכ"ג נעשה הבדלה חדשה חשובה ברירה, והנראה דכ"ז דוחק גדול והעיקר כיון דמרבינן בספרא דכהן המתמנה אין צריך לא חינוך ולא משיחה ולא עשירית האיפה דכתיב וכיפר הכהן גרידא א"כ ודאי שאסור למשוח אותו ואתי שפיר בפשיטות

ועוד טעה בזה דבפירוש אי' בתוס' ישינים שמכינים להסגן ג"כ בגדי כ"ג שיהא למדתו, ועוד דלא מצינו לכ"ג חדש משיחה לבגדיו דכלי שרת הכל מודים שמתחנכים בעבודתם ובגדי כ"ג דין כלי שרת יש להן ולדורות בודאי לא טעונים משיחה

[קעו] ועוד תירץ דאיך משכחת שיהא שני כהנים גדולים מרובה שישמשו שניהם כאחת, ודבר זה לכאורה ניתן להאמר, דלתרומת הדשן בלילה ג"כ צריך כ"ג ואין מושחין אלא ביום ובלילה נחלה הכ"ג ונכנס המרובה ועשה תרומת הדשן ובבוקר חזר הראשון והבריא נמצא שני כ"ג משמשים כאחד בזמן המשיחה, ולפע"ד גם זה קשה דבלילה הי' השני כ"ג עובר וביום הי' הראשון עובר, והעובר והעובד מחשב שם בפ"ע וא"כ לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא