עשירית האיפה חלק א יט

לירד לגיהנם, דכיון שהוא בירר לנו שיעבוד ד' מלכיות להציל אותנו מדינה של גיהנם כדאיתא במדרש חוב קדוש מוטל עליו להציל אותנו ואתי שפיר

ועוד נראה לי לפרש בריתו של אברהם אע"ה שהיתה יתירה משל נח עפ"י מ"ש במשנה נדרים (פ"ג מי"א) קונם שאיני נהנה לב"נ מותר בישראל ואסור בעכו"ם שאיני נהנה מזרע אברהם אסור בישראל ומותר בעכו"ם, הרי שסתם זרע אברהם אע"פ שיצא' ממנו בני קטורה ובני עשו מ"מ לא נקראו זרע אברהם אלא ישראל, ואע"פ שאינו נימול ג"כ בכלל זרע אברהם הוא וסתם ב"נ הם עכו"ם אפי' הנימולים כגון ערבי וישמעאלי מהול וזאת הוא בריתו של אברהם ואתי שפיר

[כא] במדרש שם כל הכפרות נראה לאברהם אבינו ומביא שם כל הקרבנות הבאות לכפר עי' שם ואפי' עשירית האיפה קרבן עני, ואת הצפור לא בתר איתא במדרש שם הראה לו הקב"ה שמבדילים בעולת העוף ואין מבדילים בחטאת העוף, ומעתה יהי' הפירוש תור או גוזל מרמז לשני מיני חטאות העוף מבני היונים ומהתורים אבל העולות לא מצינו כלום שהראה לו, ונראה לי לפרש דבני נח קודם מתן תורה ואפי' בזמן הזה אינם מקריבים כי אם עולות, ולא נתחדשה לאברהם אע"ה כלום כי כולם הי' מקריבים עולות, וכיון שאברהם אבינו עיקר תפלתו בעד בניו שיהי' להם יותר קדושה מבני נח לכפרת עונותיהם לכן נראתה לו ואת הצפור לא בתר שבניך יהי' להם כפרה בחטאות בהמה וגם בחטאות העוף משא"כ בני נח, וכך הוא לשון המדרש באיזה זכות אמר לו בכפרות שאני נותן לבניך הרי בפירוש בעיקר תפלתו של אברהם אבינו על בניו שיהא להם כפרת עון ויזכו להיות במדרגת בניו של אברהם אבינו ואתי שפיר

[כב] במדרש שם איתא שהמילה מצלת מדינה של גיהנם מדכתיב לא תירא לביתה משלג [כלומר מגיהנם של שלג] כי כל ביתה לבוש שנים, ופירשו בזה כי דם מילה אדום הוא ודם מילה מציל משלג של גיהנם, ולי נראה לפרש באופן אחר דאיתא ג"כ (במדרש משלי) אל תקרא שנים אלא שנים כל התורה כולה משנים שנים כגון מילה א ופריעה, ועתה אחי שפיר דמה דאברהם אבינו יושב על פתח גיהנם להציל הנימולים נ"ל לפרש דהנה אברהם אבינו בירר לו מלכיות כדי שיציל את בניו מדינה של גיהנם כי צורם מכרם והקב"ה הסכים על ידו וע"כ כיון שסבלו בניו שיעבוד מלכיות א"כ פטורים מגיהנם, והחילוק בין בני קטורה שחייבין במילה ובין בני ישראל דגבעוני וערבי מהול אינו כי אם מילה אבל ישראל יש להם קדושה יתירה שיש להם ג"כ פריעה, לכן אתי שפיר דאברהם אבינו לא יתן לבניו לירד לגיהנם שיש להם דוקא שתי מצות מילה ופריעה ועל בניו ההם חוב מוטל על אברהם אבינו שיצילם ואתי שפיר, ובאגדת בראשית איתא לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים אל תקרא שנים אלא שנים שבת ומילה, כלומר אימתי יהי' ניצול מדינה של גיהנם כשיהי' לו שתי אותיות שנקראין שניהן אות היינו אות ברית מילה ואות שבת קודש ואתי שפיר

[כג] בעקידה ולך לך אל ארץ המוריה וגו' על אחד ההרים אשר אומר אליך, וברש"י שם לא גילה לו מיד כדי להרבות שכרו עכ"ל, והרבה פנים לתורה ונראה לי לפרש דהנה מקום מזבח מכוון מאוד כמו שפסק הרמב"ם ואפי' פסיעה אחת שלא במקומו הראוי לו שחוטי חוץ הוא, ובבית שני נביא הי' צריך להעיד על מקום המזבח כדאיתא בזבחים (בפרק איזהו מקומן), ואיתא בפרקי דרבי אליעזר והובא ברמב"ם (הלכות בית הבחירה) וברמב"ן ז"ל כאן וזה לשונו אמרו בפרקי דר"א באצבע הראה הקב"ה לאברהם אבינו את המזבח ואמר לו זה המזבח שהי' אדם הראשון מקריב הוא המזבח שהקריב בו הבל הוא המזבח שהקריבו בו נח ובניו שנאמר ויבן שם אברהם את המזבח מזבח אין כתיב כאן אלא המזבח הוא המזבח שהקריבו בו הראשונים עכ"ל, הרי בפירוש שלא יכול לגלות לו עד שבא אל מקומו ושם הראה לו המקום, לכן אמר לו מקודם דרך כלל אל ארץ המוריה ובמקומו אחר שבא שמה הראה לו המזבח וא"ש, פירוש כשבא קרוב שמה ראה ענן קשור על ההר ונתקיים בזה אשר אומר אליך (הרמב"ן ז"ל) ובאגדת בראשית איתא המקום מרחוק מרמז על השכינה. כדכתיב מרחוק השם נראה לי כלומר להראות לו מקום המזבח ואתי שפיר

[כד] בפסוק כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד' על אברהם אשר דיבר עליו, ורבים תמהו על זה איך יצוה את בניו לעשות שלא לשמה שישמרו כדי שיביא עליהם הברכה וביותר לפי פירש"י שכך יצוה אברהם לבניו שישמרו למען הברכה? ונראה לי לפרש דהרמב"ם ז"ל פירש דאם השי"ת בעצמו מבטיח ומברך את האדם לעשות לו טובה ג"כ יוכל לחזור מדבריו אם לא יהי' צדיק ויתלכלך ח"ו בחטא ודוקא על פי נביא אינו חוזר לטובה, לכן אמר אברהם אבינו ע"ה לבניו תדעו שהשי"ת בירך אותי ואמר לי היה ברכה היינו דוקא באופן אם ישמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט ואז תוכלו לזכות להביא הטובות על בני ביתו של אברהם את אשר דבר עליו ואתי שפיר

[כה] איזה הערות בענין העקידה [א] מה שלקח עמו עצים ואש הוא דבר פשוט כדאמרינן בגמרא דצריך דוקא למזבח עצים ואש שלא נשתמש בו הדיוט בכל הקרבנות, ומה שנתן העצים על יצחק בנו הוא לחנכו במצות וכדאמרינן בעלמא אצל הלל שלא מעל אדם בעולתו מעולם כי לא הקדישו אלא עד שהביאו לפתח העזרה, כן הכא בא ללמד שלא הקדיש את יצחק לעולה אז עדיין והי' רשאי לעבוד בו עוד עבודה, ואפשר דמרומז ג"כ בקרא והעלהו שם לעולה מה שם ? אלא כלומר שנצטווה שלא יקדישו לעולה עד שם שיהיה על המזבח ולא מקודם, אבל מה שחפץ לשחטו על ראש המזבח הלא דינו של עולה לכתחלה לשחטו בצפון על ירך המזבח צפונה ובדיעבד דוקא דינו של קדשי קדשים אם שחטן בראש המזבח ס"ל לר' יוסי שכשרין כאלו נשחטו בצפון ולר' יוסי ב"ר יהודה כשרין דוקא מחצי המזבח לצפון כדאיתא (זבחים פרק ו' מ"א) ? ואין לומר שהמזבח לא נתקדש עוד והיה דינו כבמה ובבמה אין צריך צפון, ליתא