עשירית האיפה חלק א יח

ונראה לי לפרש טעם הדבר שמותר לב"נ ג"כ חיות דאיתא במדרש שהקב"ה בחר בנרדפים וז"ל המדרש (בפרשת אמור) ואלקים יבקש את הנרדף ובחר הקב"ה בנרדפים ולא ברודפים ישראל נרדפין מפני האומות ובחר הקב"ה בישראל ואף בקרבנות כן אמר הקב"ה שור נרדף מפני ארי עז נרדף מפני נשר כבש מפני זאב לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים, והיינו שור או כבש או עז ועתה אתי שפיר ישראל שהן נרדפים קרבנותיהם מן הנרדפים ואומות העולם שהן מן הרודפים גם קרבנותיהם יוכל ג"כ להיות מן הרודפים. וכן דוקא יונה קרבנות של ישראל הם דכנסת ישראל נמשלה ליונה כמ"ש (ברכות נ"ג ע"ב) אבל העכו"ם אינם נמשלים להם ומותרין בכל העופות, ודוגמא לזה אמרינן (בגמרא סוטה פ"ק) כשם שהיא עשתה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה וה"נ דכשם שהם רודפים כך קרבנם כנ"ל. ועוד טעם נראה לי שקרבנות של ישראל דוקא מבהמות ולא מחיות ג"כ ע"פ דברי המדרש שם וז"ל שור בזכות אברהם דכתיב ואל הבקר רץ אברהם כשב בזכות יצחק דכתיב והנה איל עז בזכות יעקב דהביא לאביו יצחק שני גדיי עזים, הרי דישראל יש להן זכר לזכות אבות בהקרבנות משא"כ בבני נח ואתי שפיר

ואם נאמר דגם נח לא הקריב כי אם מן התורים או מן בני יונה יש לי לפרש מה דכתיב אצל הבהמות איש ואשתו ובעוף השמים לא כתיב אלא זכר ונקיבה וקשה על שינוי הלשון. ואומר אני דהכי פירושא דבהמות מותרין לבוא זה עם זה מינו במינו אפי' שאינו מיוחדת לו כגון אפי' אב השור על בתו הפרה וכן שאר הבהמות ובחר הקב"ה בבהמות שיבואו אל התיבה דוקא מאותן בהמות שנהגו פרישות בעצמן שיהא כאיש ואשתו שלא יזדווגו לאחר, אבל בעופות לא נאמר איש ואשתו כיון דאין מביאים לקרבן אלא בני יונים ותורים והן אינם מזדווגים מעצמן כי אם על בן זוגה והן תמיד זכר ונקיבה כאיש ואשתו, ואפי' אם נאמר שנח הקריב גם משאר העופות הטהורות מ"מ נלמד ג"כ סתום מן המפורש כמו שאמרינן דאף דבעופות לא נכתב טהורה אלא למדין מבהמות שהן טהורות, אף כאן נאמר כמו שמפורש בבהמות איש ואשתו כלומר שלא נזדווגו אפי' למינם כי אם לבת זוגו אשר בחר בה מקודם כן העופות ג"כ אשר באו אל התיבה ג"כ איש ואשתו שלא נזדווגו לאחר, ומעתה אז היו להם לעופות ג"כ דינם של בני יונים ותורים. ואתי שפיר שיוכל נח להקריב ג"כ משאר עופות טהורים, וג"כ חיות טהורות נוכל לפרש דע"כ בתיבה גם החיות לא היו אז טורפות כי כיון דנלקחו לחיות זרע על הארץ והיו כל המינים צריכין להיות לדורות עולם פשיטא שלא ניתן רשות אז לשום חיה שבעולם שתטרף כל בשר החי דאל"כ יחסר המין, ואז הי' כלעתיד לבוא דארי' כבקר יאכל תבן, ומזה למדנו קדושת התיבה שהי' אז כמו בעולם התיקון איש ואשתו בין החיות ובין הבהמות ובין העופות וארי' כבקר חיו בשלום ושלוה כמו שיהי' לעתיד ב"ב אמן

ודע עוד דאפי' שמותר לב"נ להקריב חיות ומחוסרי אבר הוא דוקא בבמה, אבל עכו"ם שנודרים נדרים ונדבות להקריבם בבית המקדש דין קרבנות שלהם כקרבנות ישראל לענין בהמות ועופות לעולות, ואפשר לומר עוד דמאי דאיתא בתורה אצל העופות של התיבה זכר ונקיבה ולא איש ואשתו, שדוקא הבהמות שיש לה קדושה יתירה על העופות דתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות, לכן י"ל דדוקא בבהמות הי' צריך קדושה יתירה שיהא להבהמות דוקא איש ואשתו שלא היו נזקקין עד עתה אפי' למיני הבהמות שאינם כלאים אלא כדרך האדם איש ואשתו אבל העופות די זכר ונקיבה שלא נזקקו לשאינם מינם כן נ"ל לפרש וא"ש

[ב] במדרש [בר"ר פ' מ"ד] אחר הדברים האלה אחר הרהורי דברים שהיו שם מי הרהר אברהם הרהר אמר לפני הקב"ה רבון העולמים כרת ברית עם נח שאינך מכלה את בניו עמדתי וסגלתי מצות ומעשים טובים יותר ממנו ודחתה בריתי לבריתו, תאמר שאחר עומד ומסגל מצות ומעש"ט יותר ממני תדחה בריתו לבריתי, אמר לו הקב"ה מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים אבל ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באים לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד שבהם ומכריעו עליהם שהוא יכול לומר למדת הדין די ואני נוטלו ומכפר עליכם עכ"ל, והדבר תמוה מאוד למה לא יחפוץ אברהם אבינו ע"ה שיסגל אחר מעש"ט יותר ממנו? ובשם אדמו"ר הגה"ק בעל חידושי הרי"ם זצללה"ה שמעתי שתפלתו היתה שיוכל לסגל יותר מעש"ט שאם יש ביכולתו של אדם להיות צדיק יותר גם חפצו שהוא בעצמו יזכה לכך ע"כ שמעתי, ולי נראה לפרש דלכאורה במאי ניחם אותו הקב"ה ואמר לו שני דברים יעמוד ממנו מגינים וגם שיטול מהם צדיק אחד ומה עניינו לכאן, ועוד קשה הלא אברהם ג"כ מבני נח. ונראה לי לפרש דהנה לאברהם אבינו נראה לו במחזה ברית בין הבתרים חורבן שני המקדשות כדכתיב שני פעמים ויהי השמש לבוא ויהי השמש באה, ומרמז לחורבן שני המקדשות דבית המקדש נקרא בשם שמש כמה דאת אמר ושמתי כדכד שמשותיך ורמז הבעה"ט דידוע שבית המקדש נקרא בשם משכן שהוא משכון על עונותיהם של ישראל ובגלות המר שלא יהא להם שום מגין ואברהם אע"ה בירר לו המלכיות שישתעבדו בישראל אחר חורבן המקדש ולא יועיל אז זכותו של אברהם אבינו ע"ה שלא יחרב המקדש והקרבנות בטלים ומי יכפר עליהם, וניחמו הקב"ה בשני דברים יהי' לו בנים צדיקים בכל דור ודור שיגינו עליהם ואם ח"ו המדת הדין יהי' גדול מאוד עליהם יטול מהם צדיק אחד ויכפר עליהם כקרבנות, ובזאת היה בריתו גדול מבריתו של נח דבנח לא הי' יכול להגין על בני דורו בפחות מעשרה ובבני אברהם יהי' צדיק אחד ואת כל בני דורו יציל כדאמרן, ובודאי שזה נחמה גדולה, הרי למדנו דצער אברהם אע"ה עיקרו כי אם על בניו כדרכו ע"ה דכתיב עליו אהבת צדק ידרשו במדרש להצדיק את בריותיו של הקב"ה להתפלל אפי' על אנשי סדום. ומעתה נתקררה כזה דעתו שיהא הצלה לבניו, תמצית הדבר אבינו הזקן היה לנו ל היישר לזכות אותנו בין בעוה"ז ע"י תפלתו ובין לעוה"ב שיושב על פתחו של גיהנם לבלי לתת לשום אחד מזרעו ששמר את בריתו של אברהם