עשירית האיפה חלק א קפז

בשני זמנים קודמים אחד אם יזדמן פר כהן המשיח ופר העדה להקריב פר כהן המשיח קודם, ושנית בכל יו"כ בכל שנה ושנה

[קלא] מין הבקר לחטאת ליחיד ליכא אלא שני פרים. פר כהן המשיח שמקריב בשגגת הראה, ופר יו"כ, ושניהם נשרפין (רמב"ם)

[קלב] אם שני פרים של צרור עומדין להקריב פר העלם דבר ופר ע"ז, פר העלם דבר קודם דהוא חטאת, ופר ע"ז הוא עולה וחטאת קודם לעולה

[קלג] אם יש כאן פר העלם דבר להקריב פר משיח קודם, אבל בעת דליכא משיח אלא מרובה בגדים לא אמרינן דהוא קודם דעכ"פ כ"ג הוא ויהא לו קדימה על כהן הדיוט. אלא שניהם כי הדדי נינהו כן הכריע המשל"מ, פירוש מצד קדושת הקרבן אבל כ"ג יכול לומר תמיד בכל הקרבנות חטאת זה אני מקריב כן נ"ל

[קלד] שני מיני כ"ג דאמרן המשיח והמרובה שניהם עובדים אוננים במקדש לכתחלה ומתחילין בעבודה ודלא כמשמע לכאורה שאינם מניחים עבודתם אלא לכתחלה נמי דאילו לר"י דחייש שמא תמות אשתו ומה יועיל אם תחי' אשתו שניה הלא אין יכול להתחיל בעבודה כשהוא אונן אלא ודאי דמתחיל לכתחלה:

[קלה] ושני בני אדם עובדים בביהמ"ק כשהם אוננים, כ"ג כדאמרן וגם לוי עובד ומשורר במקדש לכתחלה כשהוא אונן

[קלו] כהן המשמש וכהן שעבר בין שהי' שניהן משיחים, ובין שהי' שניהן מרובים דין אחד להם, ואין בין העובד להעובר אלא שני דברים פר יו"כ ועשירית האיפה של כל יום משום דא"א להקריב שנים בין שני פרים ובין שתי עשירית האיפה כן פי' רש"י והרע"ב, מ"מ מבואר בירושלמי אם הביא המשיח העבר ג"כ עשירית האיפה ג"כ כשירה בדיעבד, מיהא משמש נקרא בשני אופנים אם ביו"כ אירע פסול בכ"ג ונכנס אחר תחתיו נקרא כהן המשמש זה שעבר מחמת פסול וממעות שלו מביאין שני קרבנות של יו"כ הפר והאיל וגם מביא עשירית האיפה משלו כ"כ התו"י, אבל אחר יוה"כ הראשון חוזר לעבודתו והסגן שמשמש ביה"כ עובר, מיהו כתבו בטו"א ובב"ש דהשני קרבנות מביאין ביו"כ ממעות המשמש שעובד עתה ביו"כ כיון דרחמנא אמר אשר לו אשר לו שני פעמים לעכב דיביא משלו בודאי מביא ממעות העובד עתה וזה נקרא משמש ולא זה שהי' משמש

[קלז] שני הכהנים המשמש והעובר שניהם דינם שוה לשאר דברים, בין שכ"ג מוזהר עליו בל"ת ובין שמצווה עליו בעשה נוהג בשניהם, ושניהם משמשים בשמונה בגדים מד"ת, אבל מדרבנן משום איבה דאין שני מלכים משמשים בכתר. אחד העבר אינו עובד כלל ככ"ג אינו משמש משום איבה כדאמרן וככ"ה נמי לא משום מעלין בקודש ולא מורידין, מיהו הטעם דאין מורידין אינו אלא בזמן ששניהם היו מרובה בגדים דיכולים להסתלק בפה, אבל כשהיו משיחים ומשיח יש לו קדושת הגוף ע"י משיחה אינו מסתלק בפה, ומד"ת כ"ג הוא ולא יוכל להורידו כן אסברה לה הטו"א, ואיך יעבוד ככ"ה הלא מד"ת כ"ג הוא וחייב מיתה על מחוסר בגדים, וזה שאמרו בגמ' משום מעלין וע"כ דאם נסתלק בפה דין כ"ה יש לו אלא דאינו עובד משום מעלין בקודש ולא מורידין דזה קאי על מרובה בבגדים דוקא, אבל בריטב"א פי' מה דאמרינן בגמ' דאינו משמש ככ"ה משום דמעלין בקודש ולא מורידין פי' וכיון שאין אנו רשאין להורידו אם בא לעבוד ככ"ה הו"ל מחוסר בגדים שעבודתו פסולה, אבל אלו הי' בנו כח להורידו היינו מורידין אותו להיות ככ"ה וכשעבד בד' בגדי כהונה לבד אין כאן משום מחוסרי בגדים וזה ברור עכ"ל, ולפירוש זה קאי זאת על שני מיני כהנים על המשיח, ועל המרובה דבשניהם אין בנו כח להורידם. ולפ"ז גמרא שלנו לא ס"ל כהירושלמי דכ"ג מסתלק בפה, ובשביל זה הטעם נ"ל דהשמיט הירושלמי הזה הרמב"ם דכ"ג מסתלק בפה דס"ל ז"ל דהגמרא שלנו לא מזכיר מזה כלום בודאי פליג על הירושלמי ומביא דכ"ג לאו במלך תלוי אלא ממנין אותו ע"פ ב"ד של ע"א א"כ אין בנו כח להורידו, ואפשר עוד דהירושלמי לא פליג כלל אגמ' שלנו בדין ד דשניהם ס"ל דכ"ג אמיתי דנתמנה ע"פ סנהדרין ג"כ קדוש הוא, אבל בבית שני דנתמנה כ"ג ע"פ מלך דלא היו ראוין כלל בודאי כשם שאין בה קדושה בנתמנה כך יכולין היו להורידו דומיא דקטנה דאין לה קדושין מה"ת דיכולה למאן כן נ"ל

[קלח] שני פסוקים יש בתורה דמזה למידין דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה (א) דמרבינן בתו"כ מקראי דמשיח שעבר נענין פרו דדמי לכהן המשמש, ויש לנו עוד קרא ויקם משה את המשכן ויתן אדניו, והקשה בטו"א למ"ל תרי קראי, ותירץ דישנו שני אופנים הורדה אחת בעת שהדבר הוא עוד בקדושתו הראשונה כגון לחה"פ בהי' עור בקדושתו דמונח הי' על שלחן הזהב שבהיכל, ומקודם הקטרת הבזיכין עדיין הוא בקדושתו הראשונה ממש ואין מורידין על של כסף זאת למדנו מחד קרא, ומקרא השני למדנו לענין משיח שעבר לענין פר ובתולה דינו ג"כ כמשיח שמשמש אע"פ שאינו בקדושתו הראשונה לגמרי מ"מ קמ"ל דאף קדושה פחותה בזה ג"כ אין מורידין

[קלט] שני משיחים כ"ג המשיח, ומשיח מלחמה, שני הכהנים הללו שוין לה' דברים האמורים בפרשה כמו שנתבאר לעיל ולא יותר, דלא פורע, ולא פורם, ולא מטמא לקרובים. ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה, והרמב"ם השמיטה והניח המשל"מ בצ"ע, ועוד תמה למה לא חשיב הרמב"ם הדין דמשיח מלחמה נשאל בח' בגדים, ונ"ל לתרץ דהרמב"ם ס"ל דדוקא כהן משיח מלחמה שואל לכ"ג באו"ת, אבל הוא בעצמו לא נשאל דכך כתב (בסוף ה' כלהמ"ק) דנשאלין למלך ולמשיח מלחמה ולמי שצורך הצבור בו ואין נשאלין להדיוט, הרי דס"ל ז"ל דנשאלין לו אבל הוא אינו נשאל ככ"ג אלא כמלך וכמי שצורך הצבור בו א"כ אין צריך להביא הדין דאין נשאלין בו כנ"ל, ולמאן דס"ל דלמשיח מלחמה נשאלין בו בח' בגדים אסור לו אח"כ לעבוד בביהמ"ק לעולם לא ככ"ג משום איבה ולא ככ"ה משום מעלין בקודש ולא מורידין, ובירושלמי הטעם דמדינא מותר לו לעבוד