עשירית האיפה חלק א קפה

עומדין שעירי ע"ז קודמין מפני שדמן נכנס לפנים, אבל בלא טעם זה ודאי של משיח קודם, (שם)

[קיג] הי' פר ע"ז ושעיר הבא עמו וחטאת אחרת איך נעשה, פר ע"ז קודם לשעיר הבא עמו מגזה"כ, ושעיר ע"ז קודם לחטאת אחרת מפני שדמו נכנס לפנים, והחטאת אחרת קודם לפר ע"ז דחטאת קודם לעולה דפר ע"ז עולה ? ומתרץ כיון שהשעיר הוא מחוסר זמן לפר כלומר שא"א להקריבו קודם הפר שקדמו במקרא א"כ הפר דוחה אותו, והשתא הדין עם הפר, ואח"כ החטאת אחרת, וא"כ החטאת אחרת קודמות לפר שהוא עולה, ופר של ע"ז קודם לשעיר הבא עמו מפני שקדמו במקרא (שם), אבל שעיר החטאת דשל רגלים אף דקודמין במקרא העולה, מ"מ מקדימין החטאת מפני שני טעמים, (א) דדוקא בשל ע"ז כתיב חטאת חסר בלא אל"ף ללמד שחטאת ע"ז יצא מכלל החטאות אחרים, ועוד מדכתיב בשעיר ר"ח ושעיר חטאת אחד על עולת תמיד למדנו דתיכף אחר עולת תמיד בא החטאת קודם לשאר העולות הבאין בגלל המוסף וה"ה לשאר החטאות, (שם)

[קיד] האיש והאשה שניהן עומדין מי קדים להחיות ולהשיב אבידה, לשני דברים אלו האיש קודם מפני שעוסק בתורה והאשה קודמת לאיש ג"כ לשני דברים לכסות ולהוציאה מבית השביה, ובב"ש מפרש דלכסות לאו דוקא דה"ה לאכילה כדתניא יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסים את היתומה מפני שהאיש דרכו לחזור, ואין האשה דרכה לחזור והיינו בין מזון ובין כסות, ומאי דתנן להחיות היינו להצילם אם טובעים בנהר או נפל גל על שניהם מפקחין תחלה על האיש, אבל בזמן ששניהן עומדין לקלקלה האיש קודם לאשה, כלומר למשכב זכר, להאיש שאין דרכו בכך הוא קודם. (שם)

[קטו] ע"מ שפי' בב"ש דלהחיות לענין להצילו ממות דוקא, ז"ל הלא בירושלמי מיבעיא ליה בזה הלשון זה להחיות. וזה לכסות איזה מהן קודם, ואם נאמר דפיקות נפש הוא מאי שאלה היא זה פשיטא שפ"נ של אשה קדים לכסות של איש וצ"ע, ומצאתי שהקשה כן במרה"פ וכתב מדברי רמ"א נראה ג"כ דכסות של אשה קודם לפ"נ של איש וצ"ע, ונ"ל כפשוטו להחיות לאכילה, ושם ביתום ויתומה היינו צרכי נדוניא

[קטז] בירושלמי בעי כשהאיש והאשה שניהם עומדין לפנינו שניהם להחיות האיש קודם, שניהם לכסות האשה קודמת, אבל האיש להחיות והאשה לכסות איזה מהן קודם ופשיט לי' דלהחיות קודם מדריב"ל דאמר כסות אשת חבר וחיי עם הארץ כסות אשת חבר קודם מפני כבודו של חבר, מדלא אמרו כסות אשת חבר וחיי החבר, שמעינן דבעלמא אם הי' האיש להחיות והאשה לכסות חיי האיש קודם, ובציון ירושלים הקשה מזה על תוס' שבועות שנסתפקו בעשה דכבוד התורה לענין אשת חבר שמא לא שייך לאחר מיתה וכאן מבואר בפירוש שדוקא בחיי חבר והניח בצ"ע

[קיז] מדברי אור שמח למדתי דין חדש לדעת הרמב"ם דס"ל מיתות מחלקות לחטאות אפי' בגוף אחר דאם בא על ארוסה וחזר ובא עלי' כשנכנסה לחופה אף שהוא גוף אחד והעלמה אחת חייב שתיים

[קיח] אם הורו ב"ד לקיים מקצת ולבטל מקצת ואח"כ הורה איש אחד אחריהן והחליף, ואמר שב"ד קיימו מקצת הוא בטל, ומה שב"ד בטלו הוא קיים פשיטא שנעשה אצלו כעקירת כל הגוף שמה שב"ד מתירין נחשב כהיתר גם אצלו וכגון שטעה במצוה לשמוע דברי חכמים והול"ל כעקירת כל הגוף א"כ שניהם הורו מ"מ הוא פטור מקרבן דעקר כל הגוף, (ירושלמי)

[קיט] הורה הוא תחלה והורו ב"ד אחריו והחליפו אעפ"כ נעשה אצלו עקירת כל הגוף, ומיבעי שם בירושלמי שאם היא הורה תחלה וב"ד הורו אחריו להיפוך אם נחשב כעקירת כל הגוף יפטור אם עשה ע"פ הוראתן

[קכ] הורו ב"ד והורה אחריהן פשיטא, דפטור, אבל משחזרו בהן ב"ד והורה חייב, ופי' באור שמח אם הורה עם ב"ד כאחד רק חטאו שעשה הוא בפ"ע שכבר חזרו ב"ד בכה"ג ביחיד חייב גבי משית מי חייב, תיקו

[קכא] בירושלמי למי שם שבט שעשה בהוראת ב"ד לר"י של אותו שבט מביאין פר העלם דבר איכא למישאל כה"ג כדלעיל שהב"ד קטן של שבט הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת ואח"ז הורו הב"ד הגדול והחליפו מה שקיימו בטלי, ומה שבטלו קיימו מי נחשב לאותו שבט כעקירת כל הגוף כיון שב"ד הגדול בטלו ותו פטורין אותו ב"ד הקטן, אם אותו שבט שלהן עשו על פיהן אותו מקצת שבטלו, וכן יש לשאול אם הורו ב"ד והורו ב"ד הגדול ג"כ כמותם וחזרו ב"ד הגדול ואותו ב"ד של שבט עדיין לא חזרו ועשה השבט ע"פ הוראתן מי חייב אותו שבט פר, ומפני זה לא צריך הרמב"ם הירושלמי הזה להביאו, דאנן קיי"ל דאין מביאין קרבן אלא בהוראת ב"ד הגדול, אכן הירושלמי מסיים שאילתא דכהן המשיח יש לשאול, כיון שני הדינים שווין העתקתי שניהם, (אור שמח)

[קכב] לעיל אי' הבעיא דמיעוט בחלב ומיעוט בע"ז אם מצטרפין ופסק הרמב"ם דמצטרפין, וגם יש עוד דין לענין ב"ד על שתי איסורים כגון חלב וע"ז מצטרפי וע"ז הקשה במנ"ח כיון דבע"ז מביאין שעירה ובחלב פר אינו יודע איזה קרבן יביא והניח בצ"ע וכבר הובא מזה באור שמח פי' דלענין זה אין מצטרפין שהצבור פטור דלא ידעינן מה יביאו, אבל כל יחיד ויחיד מביא כשבה או שעירה, או דלמא דמצטרפין ושניהם פטורים היחיד והצבור מטעם ספק קרבן עיי"ש, בהוריות (דף ג ע"א) איבעי להו הורה ב"ד חלב מותר ועשו מיעוט הקהל אחרי ב"ד וחזרו ב"ד בהן והורו ועשו מיעוט אחר כו' ואת"ל כיון דאיסורן שוה וקרבנן שוה מצטרף, מיעוט בחלב ומיעוט בע"ז מהו תיקו, והרמב"ם פסק בזה שמצטרפין, והתוס' הקשו מה יביאו כיון שאין קרבנותיהן שוה אם יביאו קרבן דע"ז וגם דחלב או לא, וכתב ע"ז בספר שאלת כהנים תורה וז"ל נראה לפע"ד ברור שמביאין קרבן על ע"ז, חדא שע"ז חמורה מכל המצות וצריכין להביא על החמור, ועוד שקרבן ע"ז הוא עולה וחטאת ועל החלב א"צ להביא