עשירית האיפה חלק א קפא

עם שאר הכהנים אלא מסבבין אותו הכהנים וחולקין לו כבוד, והסגן ממצעו בינו לבין העם, והסגן ומשיח שעבר בימינו, והאבלים וכל העם משמאלו, ואומר לאבלים תתנחמו והן מכבדין אותו כפי כחן, (ל) מת לו מת אינו יוצא אפי' אחרון דאינו יוצא מפתח ביתו או מן המקדש, וכל העם באים לנחמו לביתו והוא עומד בשורה וסגן מימינו וראש בית אב משמאלו ואומרים לו אנו כפרתך והוא אומר להם תחוננו מן והשמים, (לא) וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל, (לב) אין דנין אותו דיני נפשות אלא בב"ד של ע"א. (לג) ואיני הולך להעיד אלא למלך ישראל בלבד בב"ד הגדול, (לד) כשנכנס להיכל להשתחות אוחזין אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות שעליו ויכנס להיכל וישתחוה, (לד) בזמן שרוצה להקריב היה עולה בכבש והסגן מימינו, הגיע למחצית הכבש אוחז הסגן בימינו ומעלהו, כל זה מלוקט מהרמב"ם, ומה שכתב דמעיד למלך נדחה בגמ' אלא המלך יושב בעת אשר הכ"ג יבוא להעיד לבנו של מלך דתניא והתעלמת פעמים שצריך להתעלם, ואסור לו לייבם בין אלמנה מן האירוסין ובין מן הנשואין, ומן הנשואין אין עדל"ת ועשה דבתולה מעמיו יקח, אבל מן האירוסין אינו אסור לייבם אלא מדרבנן משום גזירה דביאה שניה דלית בה מצות יבום אבל ביאה ראשונה עשה דוחה ל"ת (י"ב ע"ב)

[עו] שני כ"ג ישנו. כהן המשיח והמרובה בבגדים ושניהם שווין לכל מה שנאמר למעלה חוץ מפר הבא על כל המצות, והוא פר העלם דבר של צבור, (שם)

[עז] ומשיח שעבר ומשיח המשמש, בשניהם נוהגין כל המצות שאמרנו חוץ משני דברים פר יו"כ ועשירית האיפה שנוהגים במשמש עתה, (שם)

[עח] שני משיחים היו, כ"ג המשיח, ומשיח מלחמה, וכל הדברים הנזכרים לעיל אינם נוהגים במשיח מלחמה אלא חמשה דברים הנאמרים בפרשה, וכן לא פורע ולא פורם ואין מטמא לקרובים, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, אבל את הרוצח אינו מחזיר. (שם)

[עט] כ"ג שעבר בין מחמת קריו בין מחמת מומו ובין שנצטרע, מ"מ אסור באלמנה

[פ] אם יש לפניו שני קרבנות חובה להקריב תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, כגון תמיד ומוסף מקריב קודם את התמיד דתדיר הוא בכל יום ויום, ומוסף אינו אלא בשבת, וה"ה אם יש לפניו שני מוספים כגון שבת ור"ח מקריב של שבת קודם דגם הוא תדיר שבת כנגד ר"ח וכן כל כיוצא בו כגון כהן וישראל עומדים צריך לכבד את הכהן משום וקדשתו שהוא מקודש יותר

[פא] כל המקודש מחבירו קודם את חברו, כגון פר המשיח ופר העדה שניהם עומדים להקריב פר המשיח קודם לפר העדה לכל מעשיו, (שם)

[פב] פר כהן המשיח ופר העדה שניהם עומדים בביהמ"ק להקריב, פר כהן המשיח קודם מפני שני טעמים, מדכתיב בתורה אצל פר כהן המשיח הפר הראשון מה ת"ל הראשון שיהא ראשון קודם לפר העדה בכל מעשיו, ועוד טעם שני הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים המכפר למתכפר. וכן הוא אומר וכפר בעדו ובעד ביתו והדר בעד קהל ישראל, הרי בשני פעמים פר כהן המשיח קודם לקרבן העדה ביוה"כ, ובכל השנה כשיזדמן פר כהן משיח ופר עדה ששניהם עומדים, ושני פסוקים צריכין חד להקרבה שקודמות, וחד לשריפה שקודמות, (י"ג ע"א)

[פג] פר העלם דבר של צבור ופר ע"ז אם שניהם עומדין להקריב פר של צבור קידם, מ"ט האי של צבור חטאת, והאי של ע"ז עולה ובכ"מ חטאת קודמות לעולה ואפי' חטאת העוף קודמות לעולת בהמה. (שם)

[פד] פר ע"ז ושעיר ע"ז שניהם עומדים להקריב פר קודם, ואף דפר הוא העולה והשעיר הוא החטאת מ"מ כאן העולה קודמות מטעם גזה"כ דכתיב כמשפט, וכתב בס' קרבן חגיגה (סי' ע"ג) הטעם משום דע"ז עונשין על שניהם על המחשבה ועל המעשה לכן צריך מקודם לכפר העולה על המחשבה, ואח"כ על המעשה משא"כ בשאר העבירות החטאת מכפר, ואח"כ העולה דורן הוא וא"ש, והרמב"ם כתב הטעם לקדימת פר ע"ז משום דכך כתוב בתורה ראשון וק"ל ע"ז הלא בכל המוספין בתורה עולות קודמין מ"מ מקריבין החטאת קודם ובגמרא ליתא טעם זה, ובטעם קרבן חגיגה נ"ל ג"כ לפרש דבחג הסוכות ג"כ קודמין העולות לחטאות של מוסף מפני שבאים לכפר על שבעים אומות דהם נענשין ג"כ על המחשבה וא"ש

[פה] שעיר ע"ז ושעיר נשיא שניהם עומדים, שעיר ע"ז קודם מ"ט האי צבור והאי נשיא, ואף דמצינו לענין דין (ר"ה ט"ז א) מלך נכנס תחלה ואח"כ צבור דכתיב לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל מקמי דליפוש חרון אף. י"ל דקודם הדין נפיש. ריתחא אבל כאן כיון שעשו תשובה ומביאין הקרבנות אין כח הדין חזק כל כך ושפיר דמי

[פו] שעיר נשיא ושעירת יחיד שניהם חטאות ושניהם עומדים להקריב שעיר נשיא קודם מ"ט האי מלך והאי הדיוט. (שם)

[פז] שעירת יחיד וכבשת יחיד, פירש"י כגון שהי' כאן שני אנשים זה הביא כבשה וזה הביא שעירה, נ"ל כונתו דלא פירש דאדם אחר הביא שניהן להקריב איזה מהן קודם כלומר ששנים היו חטאות דאלו נקיבות אינן באות לכפרה אלא בחטאת ופשיטא שקדשי קדשים קודם כגון אם הי"ל כבשה או שעירה לשלמים מ"מ הי' יכול לפרש דאדם אחד הי' חייב שתי חטאות כגון על חלב ועל דם והביא שניהם יחד לדם כשבה ולחלב שעירה אי בהיפך איזה מהן קודם. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל, ובגמרא הוא פלוגתא דתנאי איזה מהן קודם דכל אחת יש בה מעלה על השני' מר סבר שעירה עדיפא שכן נתרבתה אצל ע"ז ביחיד, ומר סבר כבשה עדיפא שכן נתרבתה באלי', והרמב"ם פסק שהשעירה קודמות וז"ל אע"פ ששניהם חטאת שעירת יחיד קודמת לכבשה מפני שהשעירה ראוי לבוא על הכריתות של ע"ז שמביאין עליה חטאת והכבשה אינה באה על שגגת