עשירית האיפה חלק א קפ

דמשכחת לה דיחוי מעיקרא בקדושת הגוף, וכן משכחת לה ג"כ קדושת דמים ולא תהי' דיחוי מעיקרא כגון המפריש נקיבה לפסחו וילדה זכר והוי קדושת דמים דאין פסח באה נקיבה ולא הוי דיחוי מעיקרא שהרי הולד ראוי להקריב כן פי' בתוס', ומזה נלמד לרש"י ותוס' דקדושת הגוף י"ל יותר דנדחין מקדושת דמים דראוי אצלה לומר שלא ידחו, אבל להרמב"ם מה דאמרינן בכל הש"ס יש דיחוי בדמים מ"מ בקדושת הגוף דחמורה בודאי אין דיחוי, אבל בקדושת דמים הקלה יש דיחוי, ולפ"ז מה דאי' בסו"פ קדשי קדשים דקדושת הגוף דשם פריך לר' יוחנן דמיירי בכל הקדשים שהרי עד שלא נבנה המקדש והמזבח, ופריך דיחוי מעיקרא נינהו אתיא כפשיטא דגם ר' יוחנן ס"ל בקדושת הגוף דיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי, אבל בקדושת דמים ס"ל לר' יוחנן דדיחוי מעיקרא הוי דיחוי וס"ל דוקא בהפריש קרבן קודם שנעשה מומר הוא דלא הוי דיחוי דלא כפי' התוס' דאף שהפריש אחר שנשתמד ג"כ ס"ל לר' יוחנן דלא הוי דיחוי, (לח"מ פט"ו ממעשה"ק ה"ד)

[סח] ולענין פסק הלכה ס"ל להרמב"ם דגם בשני מיני דיחוי דאין בע"ח נדחין בין בדיחוי מעיקרא ובין נראה ונדחה חוזר ונראה, דפסק (פ"ג דשבועות ה"ח) בדין זה וז"ל מי ששגג והפריש חטאתו ואח"כ נעשה מומר וחזר בתשובה או נשתטה או נשתפה וחזר ונשתפה אע"פ שנדחה הקרבן בינתיים ה"ז חוזר ונראה שאין בע"ח נדחין לפיכך יקריבנה היא עצמה וכשם שאם נולד בו מום עובר ונתרפא חוזר לכשרותו, כך אם נדחו הבעלים וחזרו ונראו יקריב, ואע"פ שבהרבה מקומות נתן טעם. לדיחוי מעיקרא, משום דחפץ לתת טעם מרוח אבל מ"מ בנראה ונדחה חוזר ונראה. (שם)

[סט] דיני מומר, המומר לשתי עבירות חמורות דהיינו עובד ע"ז, והמחלל שבת בפרהסיא בשתי עבירות אלו אפי' בפעם אחת אין מקבלין ממנו שום קרבן

[ע] ויש עוד שאר מיני מומרים כגון מומר לאכול חלב, ולאכול דם, אי הי' מומר בשניהם אלו אין מקבלין ממנו על שנים אלו, אבל על שאר עבירות מקבלין, כגון מומר לאכול דם ואכל חלב, או לחלב ואכל דם מקבלין ממנו, ומומר לאותו דבר שאין מקבלין ממנו. אבל אם עשה תשובה מקבלין ממנו. אם הי' מומר לאכול חלב לתיאבון ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו והביא קרבן אין מקבלין ממנו מפני שמשאכל בזדון בין להכעיס ובין לתיאבון הרי זה מומר, (דף יא)

[עא] שני מיני מומרים יש להכעיס ולתיאבון, לתיאבון ה"ז מומר לענין הקרבן דאמרן דאינו מביא קרבן על דבר שנחשד בו, ולהכעיס דינו כצדוקי, פירש"י לשני דברים דמורידין אותו לבור, ושחיטתו לע"ז, (שם)

[עב] שני מיני מומרים לתיאבון יש. סתמא דמומר לתיאבון דאוכל דברים טובים נחמד למראה וטוב למאכל אין זה להכעיס, אבל ישנו דאוכל פרעוש או יתוש דהני ודאי אין בהם טעם. מ"מ ג"כ נקרא מומר לתיאבון משום דחפץ לטעום טעמא ואיסורא דדרכן של בני אדם להתפתות מהיצה"ר כיון שאסור דבר זה בדעתו ודאי טוב וחפץ לטעום אבל באמת אין זה להכעיס

[עג] ישנו שני מיני כלאים דאורייתא, ודרבנן, איזה כלאים דאורייתא ? שהוא שוע טוי ונוז, וכלאים דרבנן הוא או שוע או טוי או נוז, ותכף בו שתי תכיפות שארוג חוט אחד של צמר בבגד פשתן, ומ"מ בכלאים דרבנן ג"כ מומר הוא

[עד] שני מיני כהנים יש כ"ה וכ"ג, ובמאי שניהם מחולקין דין כ"ג (א) פר יוהכ"פ (ב) עשירית האיפה שכ"ג מביא בכל יום ונקרא ג"כ בשני שמות נקרא בשם חביתין ונקרא ג"כ בשם מנחת כהן המשיח (ג) לא פורע ולא פורם מלמעלה, אבל מלמטה, אבל ההדיוט מלמעלה, (ד) ואין מטמא לקרובים כלומר לד' מתי מצוה האמורים בפרשה, דאלו לכהן הדיוט יש לו שני מצות בזה לבלי לטמא לרחוקים בל"ת, ולקרובים מצוה שיטמא בעשה, אבל כ"ג אין עליו עשה לקרובים ואדרבא יש עליו ל"ת לקרובים א"כ טומאתן מחולק בשני דברים, (ה) לענין נשים ג"כ מחולק בשנים דכ"ג יש לו מ"ע ליקח בתולה ול"ת באלמנה, וכהן הדיוט מותר באלמנה ואין לו עשה על הבתולה, (ו) ומחזיר את הרוצח מערי מקלט במיתתו (ז) ומקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק, (ח) מקריב חלק בראש כלומר אומר חפץ אני להקריב חטאת זה. או אשם זה יש לו בזה קדימה לכל אחיו הכהנים, (ט) ונוטל חלק בראש אע"פ שאינו מקריב (י) ומשמש בח' בגדים וכל עבודת יו"כ אינה כשירה אלא בו ע"כ בגמרא, ויש עוד שם דפטור מטומאת מקדש וקדשיו, אבל אינה הלכה דכ"ג נמי מקריב קרבן עולה ויורד כמו שנתבאר לעיל

[עה] ואני אוסיף עוד ממה שנמצא במקומות אחרים (יא) כשבא להשתחות בהיכל גוללין לו את הפרכת שיהא שם יחידי, (יב) אינו יושב בעיבור השנה, (יג) אין רואין אותו לא בבית המרחץ ולא בבית המשתה, (יד) ומגלח מע"ש לע"ש ונקרא גילוח ראשו יחידאה ראשו של זה בצד עיקרו של זה ונראה כאילו צמח כאחת, (טו) הי"ל בית מיוחד הנקרא לשכת כ"ג, ואף כי שאר הכהנים הי"ל ד' חלונות להניח בגדיהם הוא הי' מניח בגדיו בלשכה שלו, (טז) ואסור לו לדור כי אם בירושלים, (יז) כשנוטל חלק בראש אינו לוקח פרוסה כי אם חלה אחת משתי הלחם (יח) וסומך על אברים דליכא סמיכה בשחוטין אלא משום כבודו של כ"ג, (יט) ואין נושא אלא אשה אחת. להרמב"ם כל השנה כולה דכתיב אחת ולא שתים, ולהראב"ד עכ"פ ביוה"כ אסור להיות לו שתי נשים, (כ) באלמנה דמוזהר עלי' יש לו בזה שני ל"ת מוזהר על הקדושין, ומוזהר על הנשואין, (כא) וכורע תחלה וסוף בכל ברכה, (כב) כשנושא את כפיו אסור לו להגביה את ידיו למעלה מן הציץ, (כג) המלך עומד לפניו דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד, (כד) אין ממנין אותו אלא ע"פ ב"ד של ע"א. (כה) ומושחין ומרבין אותו ז' ימים טרם שיתחיל העבודה, (כו) מביא עוד עשירית האיפה אחת יותר משאר הכהנים ביום חינוכו לכ"ג, (כז) ממנין לו סגן שיהא לשרתו כמו משנה למלך והוא הנקרא סגן, (כח) ואין פוחתין משני קתליקין להיות לסגן כמו הסגן לכ"ג וכולו משום יקרא דכ"ג, (כט) אם הכ"ג הולך לנחם אינו הולך בערבוביא