עשירית האיפה חלק א קעט

היחיד והנשיא והמשיח דכולן בכלל נפש, וב"ד פטורין

[מח] על שמיעת קול וביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו ב"ד פטורין והיחיד והנשיא והמשיח חייבין. וכבר נתבאר לעיל דכן פסק הרמב"ם, והראב"ד ס"ל דבשמיעת קול הנשיא פטור ובטומאת מקדש וקדשיו המשיח פטור

סליק פרק ב'

פרק שלישי [מט] שני גדולי ישראל היינו כהן המשיח והנשיא שחטאו ואח"כ עברו מגדולתם מביאין הקרבנות ההם בעצמן כמקדם כהן המשיח מביא פר והנשיא שעיר: [נ] אם שני גדולי ישראל כהן המשיח והמלך אם עברו מגדולתם ואח"כ חטאו, כהן המשיח מביא הקרבן הזה בעצמו פר, אבל הנשיא שעיר, וכתב הטו"א הטעם דהמלך גדולתו גרמה לו כיון שעבר עבר, אבל כהן המשיח יש לו קדושת הגוף ע"י המשיח וקדושה בכדי לא פקעה: [נא] ושני גדולי ישראל שניהם שווין לענין זה שאם חטאו עד שלא נתמנו ואח"כ נתמנו דדינם כהדיוט דבנשיא כתיב אשר נשיא יחטא שחטא כשהוא נשיא, ובכהן המשיח כתיב אם כהן ששט המשיח יחטא שחטא כשהוא משיח: [נב] אמר רבא אטו צדיקי אי אכלו תרי עלמא מי סנו להו, פירש"י כלום רע להם לצדיקים שאוכלים שני עולמות שיש להם טובה בעוה"ז ובעוה"ב, (י' ע"ב): [נג] שני בני אדם שצלו פסחיהם, ואחד אכלו לשם מצוה עליו נא' צדיקים ילכו בם. ואחד שאכלו לשם אכילה גסה עלי' נא' פושעים יכשלו בם, (שם): [נד] ואפי' זה שאכל אכילה גסה נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מי לא קאכיל, וקשה הלא האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור דלאו שמי' אכילה והכא אמרינן דשמי' אכילה תירצו בתוס' דתרי גוונא אכילה גסה נינהו אם הוא שבע כל כך דקץ במזונו לאו שמי' אכילה, אבל אם אינו ק באכילתו אכילה הוא ואינו מן המובחר, (שם)

[נה] ומשכחת לה ג"כ שני דרכים אשתו ואחותו עמו בבית זה שנזדמנה לו אשתו: צדיקים ילכו בם, ומי שנזדמנה לו אחותו פושעים ם. יכשלו בם

[נו] ומשכחת לה ג"כ באיש ואשתו מי שמתכוון לשם מצוה צדיקים ילכו בם, ומי שנתכוון לשם עבירה פושעים יכשלו בם שני מחשבות במעשה אחת

[נז] במצות צריך לעסוק לשמה, מ"מ ישנו תרי גונא שלא לשמה אם לומד לקבל שכר או לקנות שם מ"מ יעסוק שמתוך שלא לשמה בא אח"כ לשמה, אבל אם לומד תורה לקנתר, טוב הי"ל שנהפכה שלייתו על פניו, אבל מדרגות הצדיק הוא שאינו לומד אלא על מנת לעשות ולקיים מצות בוראו באהבה רבה

[נח] אם אכל ספק חלב כשהוא הדיוט ונודע לו הספק אחר שנתמנה להיות כ"ג הר"ז מביא אשם תלוי דעיקר החיוב כשהי' הדיוט. וההדיוט מביא אשם תלוי

[נט] אכל חצי זית חלב כשהי' הדיוט, וחצי זית כשהוא נשיא בהעלם אחד, או שאכל חצי זית כשהוא נשיא, וחצי זית אחר שעבר מנשיאותו אין שתי אכילות מצטרפין דנשיא מביא שעיר ועכשיו מביא כשבה, לכן אין שניהם מצטרפין בין להביא שעיר, ובין להביא כשבה או שעירה

[ס] אכל חצי זית כשהוא הדיוט ונתמנה ועבר, ואכל חצי זית כשהוא הדיוט ה"ז ספק אם מצטרפין (דף י"א, רמב"ם פט"ו משגגות ה"י)

[סא] משיח ונשיא אם חטאו בעת נשיאותם, מלקין את שניהם בסנהדרין של ג' ולא בכ"ג דעלייתו ירידה לו. אכן בזה מחולקין דכהן המשיח נשאר בקדושתו דכתיב שמן משחת א' עליו אני ד' מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו, אבל המלך אין מחזירין אותו לגדולתו משום שמא יכעוס אח"כ יהרוג את המלקין אותו (ירושלמי פ"ג)

[סב] אכל המשיח או הנשיא כזית עד שלא נתמנה, וכזית משנתמנה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, ספק כזית עד שלא נתמנה וספק כזית משנתמנה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת אף שהי' שתי אכילות, אבל בשתי העלמות חייב שתים אכל ג' זיתים וסבור שהי' שתים הפריש חטאת אחד כיפר (ירושלמי)

[סג] אכל ה' זיתים ונתודע לו בספיקן משנתמנה, ובודאי משעבר לר' יוחנן חייב וקיי"ל כן

[סד] אכל כזית ספק עד שלא נתמנה, ספק משנתמנה, ספק עד שלא נתגייר ספק משנתגייר, ספק עד שלא הביא שתי שערות ספק משהביא שתי שערות מביא אשם תלוי

[סה] באכל ספק כזית ואין יודע אם אחר יוהכ"פ אכלו אם קודם יוהכ"פ, ספק כפרה כיפר (ירושלמי)

[סו] מלך יהודה ומלך ישראל שניהם שווין לא דחו זה גדול מזה, ולא זה גדול מזה מאי טעמא דכתיב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודא יושבין בגורן כבגורן הרי דשניהן שווין, ושניהן מתכפרין בשעיר כיון דאין אחד גדול מחבירו (שם)

[סז] בגמרא איתא דר' יוחנן ס"ל אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו הואיל ונדחה ידחה, ושני מיני דחויים יש דיחוי מעיקרא ונראה ונדחה, ופי' בלח"מ דר' יוחנן דס"ל בעלי חיים נדחין אפי' הכל ביחד והיינו אפי' בדיחוי מעיקרא, וגם בקדושת דמים כגון בהמות השותפין שהוא בע"ח ודיחוי מעיקרא דמיד שהקדישה לא נראית בהמה זו להקרבה, ואיכא מ"ד דאין דיחוי אלא בנראה ונדחה, מ"מ איהו פליג וס"ל דדיחוי מעיקרא ג"כ דיחוי הוא, ואף דקדושת דמים כגון בהמת השותפין שמתחלה לא הקדישה אלא שתמכר ויקרב דמי חצי', מ"מ ס"ל דחל עליו תורת דיחוי ולא אמרינן דאין דיחוי אלא בדבר שהוקדש גופו ליקרב (רש"י קדושין דף ד) ולכאורה דיחוי בדמים, ודיחוי מעיקרא דבר אחד? וי"ל