עשירית האיפה חלק א קעח

חלב וחלב ונודע לו על הראשון ואח"כ השני, ה"ה ג"כ בב"ד אם הורו והי"ל להם ידיעה, ואח"ז חזרו ושכחו והורו באותו שם חייבין הצבור כל שבט ושבט שני פרים, וכן אם הורו ב"ש בשני שמות בשני איסורים בהעלם אחת כגון שהורו בחלב ודם והקהל עשו ע"פ שני הוראות מחלקות השמות לשני חטאות וחייבים כל שבט ושבט להביא שתי חטאות, וכן הדין בכהן המשיח אם הורה לעצמו בשני שמות חייב שתי חטאות, וכן בשם אחד אם הי"ל ידיעה בינתיים מחלקות לחטאות דמאי שנא מב"ד שחייבים שתי חטאות, ואם נאמר דב"ד שהורו בשני שמות אין חייבין אלא אחת אפשר גם בכהן המשיח הדין כן דשווה עם הצבור, ואפשר שיש לחלק, וכן מסופק במנ"ח בכהן המשיח שהורה ועשה ע"פ הוראתו בשני גופים מחולקים כגון שתי נדות וכדומה דביחיד חייב כה"ג כמה חטאות או לא, ומצד הסברא נראה דלדינים אלו שווים הצבור וכהן המשיח ליחיד לענין התחלקות החטאות, ומ"מ צ"ע (מנ"ח)

[לח] כבר נתבאר לעיל שהב"ד והמשיח שניהם שווין שאין חייבין בין בשאר עבירות, ובין בע"ז עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת ועל העלם דבר ועל שגגת מעשה בין בשאר עבירות ובין בע"ז, וכן שניהם הב"ד והמשיח אין חייבים בין בשאר עבירות ובין בע"ז אלא עד שיורו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת

[לט] מחולק משיח לענין ע"ז מב"ד, דאם הורה לעצמו לבטל מקצת ולקיים מקצת בע"ז יעשה כפי הוראתו ה"ז מביא שעירה כהדיוט, אבל אם שגג במעשה בין בע"ז ובין בשאר מצות בשניהם אלו פטור לגמרי, וכן כהן המשים שהי' לפניו שתי חתיכות אחת חלב ואחת שומן ושגג שגגת הוראה עם המעשה אינו מביא אשם תלוי, (דף ח' ע"א, פט"ו משגגות)

[מ] שתי מצות יש שהן חייבי כריתות ויש בהן עשה ול"ת, ועל אחת היחיד חייב באשם תלוי ועל אחת פטור, וכן ב"ד אין מביא בשום פעם אשם תלוי ושתי המצות הן נדה, ומקדש, ועל עשה ול"ת שבמקדש שהוא עולה ויורד אם הורו ב"ד פטורין, ועל עשה ול"ת שבנדה אם הורו חייבין, וכן היחיד חייב חטאת ואשם תלוי על עשה ול"ת שבנדה, (שם ע"ב)

[מא] איזה הוא שתי מצות שבמקדש שיש בה עשה ול"ת כגון ב"ד שהורו וטעו בטומאת מקדש וקדשיו אין מחויבין להביא על עשה, כגון שנטמא במקדש שמצוה לצאת בקצרה, ואם שהה ויצא בארוכה חייב כרת, וב"ד שהורו בדבר זה פטורין כמו שנתבאר דאין בו חטאת קבועה אלא עולה ויורד, ועשה וישלחו מן המחנה, ל"ת לא יטמאו את מחניהם

[מב] איזה שתי מצות עשה ול"ת שבנדה ? הי' משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי עתה בשעת תשמיש מצוה עניו לפרש ולא יפרוש מיד. שהיציאה הנאה לו כביאתו אלא נועץ צפרניו בקרקע וממתין עד שימות האבר ופורש בלא קישוי, ול"ת ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, ועשה והזהרתם, ופעמים הפירוש לא תקרב לא תפרוש דזיל בתר טעמא דאסור ליהנות ממנה, וכן מצינו קרב אליך אל תגש בי דפירוש נמי לא תפרוש (שם)

[מג] טעם דהמלך והמשיח אין חייבין בקרבן עולה ויורד דהיינו על שמיעת קיל ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו דכתיב לא תשיג ידו, והמלך והמשיח שניהם אינן באים לידי עניות דהמלך פשיטא שעשיר הוא וכן כ"ג הוא הגדול מאחיו תמיד בנוי בכח ובחכמה ובעושר ואם אין לו גדלוהו משל אחיו (דף ט), ופי' בלח"מ ובב"ש דמאי דתנן המשיח פטור בשמיעת קול ובביטוי שפתים היינו דוקא אינו חייב להביא פר בהוראה על דברים אלו, וכן הרמב"ם פסק (פ"י משגגות הל"ז) דהמלך וכהן המשיח שני גדולי ישראל אלו מביאין קרבנן על שבועות ביטוי ועל טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות שלא חילק הכתיב קרבן מלך מקרבן הדיוט ומקרבן המשיח אלא במצות שחייבים על שגגתן חטאת קבועה, אבל קרבן עולה ויורד כולן חייבין, והראב"ד פוטר למלך ולמשיח משני קרבנות היינו למלך פוטר משמיעת קול, ולמשיח בטומאת מקדש וקדשיו, ואף דבמשנה נתן ר"א טעם שהמלך פטור משמיעת קול משום דהמלך לא דן ולא דנין אותו, זה דוקא במלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דנין ודנין אותם, ובתוי"ט תמה דהכא פסק הרמב"ם דמלך חייב בשמיעת קול ובהל' שבועות פסק דאינו נוהג אלא בראויין להעיד וממעטינן מלך והניח בצ"ע, ונ"ל לתרץ דדוקא מלך ישראל לא דן ולא דנין אותו. אבל מלך ב"ד דן ודנין אותו כדכתיב דינו לבוקר משפט וכיון דדן דנין אותו התקוששו וקושו כדאי' בסנהדרין

[מד] קיי"ל דנשיא מביא שעיר והדיוט מביא שעירה ונשיא שעבר, בשעירה מתכפר כהדיוט, וכן אי' בפירוש במשנה (לקמן ט ע"ב) דנשיא והדיוט, וכאן בגמ' מיבעיא לן נשיא שנצטרע מאי מדחי דחי או מיפטר פטור א"ל דילך או דגזא, וציין בעין משפט (פט"ו מה' שגגות ה"ט), ובאמת אי' שם לענין נשיא שנצטרע לענין חטאת קבוע והכא ע"כ לא לזה איבעיא לי' דזה מפורש במשנה אלא ע"כ כפירש"י דקאי על קרבן עולה ויורד למאן דס"ל דהנשיא פטור מקרבן עולה ויורד, ופשיט לי' דמגזא דדידה הוא וכיון דמגזא דידה הוא אפי' מלך שנצטרע ג"כ פטור דאינו בא לידי עניות, ונפ"מ לדידן אליבא דהראב"ד דס"ל דאין המלך חייב בשמיעת קול ויהא דין המלך שנצטרע בחטאת קבוע ויהא קרבנו כהדיוט ובקרבן עולה ויורד פטור כמלך, מ"מ דעת העין משפט בזה צ"ע

[מה] כל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת היחיד מביא אחת משני מיני בהמות או כשבה או שעירה ומשיח וב"ד שנים אלו פר ובהוראה כדאמרן לעיל, אבל הנשיא מביא שעיר ובע"ז הכל שווין היחיד והנשיא והמשיח מביאים שעירה, אבל ב"ד מביא שני קרבנות בע"ז פר לעונה ושעיר לחטאת (ט' ע"א)

[מו] אשם תלוי שנים חייבין ושנים פטורים היחיד והנשיא חייבין, ומשיח וב"ד פטורין (שם)

[טז] אשם ודאי ג"כ ישנו ג' דחייבין ופטורין