עשירית האיפה חלק א קעז

קרבנות דלמא הוא חולין בעזרה והניח בצ"ע, ושני בתי דינין דאינן מצטרפין אפי' לא הי' לה ידיעה בינתים מ"מ כיון שעשו ע"פ שני בתי דינין אין מצטרפין (מנ"ח)

[כו] אם ב"ד הורו שחלב מותר בביטול מקצת ובקיום ונחלקו הקהל על פיהם ואכל שני איסורים ששוין שניהן בקרבן אחד כגון חלב ודם ובשני שגגות חד בשגגת מעשה בלבד, וחד בשגגת הוראה ואח"כ ידעו שהורו שלא כראוי, וגם שכחו באיזה איסור הורו אי בחלב אי בדם, ואע"ג דממ"נ עשו איסור או חלב או דם מ"מ פטורין דכתיב ונודעה החטאת דצריך להתברר לב"ד איזה חטאו עשו זאת לפירש"י, אבל הרמב"ם פי' דאע"פ שהב"ד יודעים אח"כ איזה איסור הורו ג"כ פטורין, וכתב וז"ל דאע"פ שהן יודעין בודאי שחטאו בשגגה, ואע"פ שהעם. יודעין אותן ואומרין להן בכך הוריתם לנו פטורים, והעושים על פיהם חייבין, והחילוק בין ב"ד ליחיד הוא בזה דיחיד ג"כ אם מסתפק בשני שמות אם אכל חלב או דם ג"כ פטיר דצריך לידע במאי חטא, אבל אם מודיעים לו מפי אחרים חייב ובב"ד מפי, אחרים פטור לדעת הרמב"ם (ה' ע"א)

[כז] ודוקא בשני מיני איסורים כגון חלב ודם אבל שני מיני חלב כגון חלב הדקין או חלב הכליות, או שני מיני דם כגון דם הנפש או דם הלב חייבים, ורש"י פי' כגון דם האברים, ונ"ל דצריך שיורו בדבר שיש בו כרת ודם האברים רק בלאו וצ"ע, וביחיד כה"ג ג"כ חייב, אבל בשני מיני קרבנות דחלוקים בקרבנותיהם כגון חלב וע"ז ונודעה להם ואח"כ שכחו אין מביאים. אבל אם העם יודעים מביאים קרבנות לעצמן, ואח"כ נזכרו הב"ד מעצמן על מה הורו חוזרים ומביאים. נמצא שעל חטא אחד מביאין שני קרבנות מקודם העם ואח"כ הב"ד, ואם שכחו וזכרו מעצמן וחזרו ושכחו פעם שנית מהני מה שהעם מזכירין אותן (מנחת חינוך)

[כח] שני תנאים בסנהדרין יש, שיהיו חייבים בקרבן, היו כולן ראויין להוראה שלא הי' בניהם גר או ממזר או זקן שלא ראה בנים וכן צריך שיהי' המופלא שם כלומר ע' סנהדרין והמופלא על גביהן וביחד ע"א, דלמידין מגז"ש דשני פעמים עדה נאמר כאן עדה ונאמר שם עדה אצל משרע"ה מה להלן כולם ראוין להוראה אף כאן כן, ובשני דברים אמרינן כאן בגמרא טעם אחד, מפני מה אמרו הורו בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין מפני שהי' להם ללמוד ולא למדו, מפני מה אמרו שאם לא הי' שם מופלא פטורין מפני שהי' להם ללמוד ולא למדו. (שם דף ה)

[כט] קרבן שמביאין על שגגת הוראה של ב"ד הגדול נקרא בשני שמות, נקרא פר העלם דבר, ונקרא פר העדה

[ל] בע"ז מביאין השבטים כל שבט ושבט שתי בהמות פר ושעיר, ובשאר מצות ששגגו פר לכל שבט ושבט, והיינו בע"ז שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים, ובשאר מצות שנים עשר פרים, ובזה שבט מנשה ואפרים אינם חשובים כשני שבטים אלא שניהם שבט אחד, ובין שעשו כל ישראל ובין שעשו רוב ישראל שבא"י אע"פ שהן מיעוט מנין השבטים מביאין, אף אלו שלא חטאו מביאין ע"י החוטאים אפי' עשה שבט אחד בלבד והוא רוב הקהל הכל מביאין י"ב פרים ובע"ז שנים עשר פרים וי"ב שעירים (גמ' ו' ע"ב, פי"ג משגגות ה"ג)

סליק פרק א'

פרק

שני

[לא] כ"ג המשוח בשמן המשחה מביא פר על שגגתו דוקא בשני תנאים, העלם דבר ושגגת מעשה שהורה לעצמו ועשה שוגג כהוראתו מביא פר ככל החטאות דוקא בשוגג, אבל שוגג ועשה מזיד, מזיד ועשה שוגג פטור, ואפי' שכח מאיזה טעם הורה ובשעה שטעה אמר הרני עושה על דעת הוראתי ג"כ חייב ולא אמרינן דאילו מתידע לי'

[לב] משיח וצבור שניהם שווין זה לזה, דצבור ומשיח בפר ואין מביאין אשם תלוי והצבור אין חייבין עד שיורה לבטל מקצת ולקיים מקצת, ושניהם בהעלם דבר ושגגת מעשה

[לג] נשיא ומשיח שניהם דומים זה לזה, נשיא מביא שעירה בע"ז ומביא אשם ודאי, ומשיח מביא שעירה בע"ז ומביא אשם ודאי משא"כ צבור בהוראתם (ז' ע"א)

[לד] ובזה הצבור ומשיח מחולקין שניהם מהדדי, צבור הורה ועשה אחריו חייבין אבל משיח כשהורה ועשו אחריו בהוראתו אינו חייב דכתיב והקריב על חטאתו אשר חטא, על מה שחטא הוא מביא, ואין מביא על שחטאו אחרים

[לה] אם כהן המשיח וב"ד שניהם היו מורים בתרי איסורי ב"ד בחלב והוא בדם מתכפר לו בפ"ע, אבל אם הורה עם ב"ד ושניהם הורו באיסור אחד כגון שניהם בחלב וכגון דהיו מופלאים שניהם ואע"ג דהוראת שניהם הוראה מעליא הוא, מ"מ בת בתרי איסורי מביא כל אחד לעצמו, ובחדא איסורא שניהם הם בקרבן אחד ואין חילוק אם יתירו בשני מקומות, או בחד מקום דעיקר הדבר אם הורו בתרי איסורי, (שם ע"ב)

[לו] הוא בחלב והן בע"ז, דמחולקין בשני מקראות ובשני מיני קרבנות ודאי כל אחד מביא לעצמו דהוא בפר והן בשעיר, וכש"כ הוא בע"ז והן בחלב דשניהם מחולקין לגמרי דהוא שעיר והן פר, אבל אם שניהן מחולקין בשני מיני חלב הוא בחלב המכסה את הקרב, והן בחלב שעל הדקין, בעיא הוא בגמרא כיון דמתרי קראי נפקי מביאין לעצמן או שם חלב אחד הוא, ואת"ל שם חלב אחד הוא, הוא בחלב והן בע"ז מי אמרינין שני מקראות הן או דלמא קרבן אחד הוא תיקו, מ"מ פסק הרמב"ם דהוא בחלב והם בדם מביא פר, וכתב הלח"מ הטעם משום דכבר בעיא לעיל בצבור באת"ל דפשיטות הוא להרמב"ם ה"ה בכהן המשיח ע"כ. ובמנ"ח תמה עליו וכתב וז"ל דהרי טעם זה נדתה כיון דקרבנם אינם שווה איך מצטרפין ואם הביא פר הוא חולין בעזרה וצ"ע

[לז] כמו דקיי"ל דאם אכל אדם שני זיתי חלב בהעלם אחר א"ח אלא חטאת א', ואם הי"ל ידיעה מביא שתי חטאות, וכן בשני שמות כגון חלב ודם אפי' בהעלם אחת חייב שתיים, וכן