עשירית האיפה חלק א קעה

שוגג על פיהם דמשמע דהלך היחיד ועשה או שוגג, או על פיהם, ושני דברים נינהו (א) שוגג כגון שהורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו חייב דלא הוי על פיהם ממש ושלא במתכוון קאכיל לי', (ב) על פיהם משמע כגון שהורו ב"ד שחלב מותר והלך ועשה על פיהם פטור, מ"מ זה שנתחלף לו חלב בשומן ואכל דחייב אין מצטרף לרוב הצבור מ"ט אמר קרא בשגגה עד שיהא כולן בשגגה אחת, והכא שתי שגגות הן דחצי צבור אכלו חלב ממש, וזה נתחלף לו חלב בשומן לכן אין מצטרף ואינו משלים לרוב. (שם)

[ה] הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה, והלך ועשה בין שעשו ועשה אחריהן כלומר ששניהם עשו, בין שלא עשו ועשה ה"ז חייב, ודבר זה פשיטא כיון דידע שדבר זה אסור מזיד הוא. אלא משכחת לה בשני אופנים, או דסבר דמצוה לשמוע דברי חכמים אפי' באיסור כרת, או שהי' תמיד מבעט בהוראה בדברים אחרים והיום דשמע מב"ד דהורו חלב מותר אמרינן דעכשיו שאכל חלב בשוגג אינו עושה ע"פ ב"ד אלא ע"פ עצמו ה"ז חויב קרבן משום דתמיד אינו משגיח על הב"ד, (שם ע"ב)

[ו] ב"ד אין חייבין עד שיורו בדבר שיש בו שני דברים לאו וכרת ושיאמרו בפירוש שאין כאן שום איסור לא לאו ולא כרת אז חייבין, ויחיד פטור אף דגבי יחיד שגגת כרת שמי' שגגה, כלומר אף שידע שיש איסור לאו, אבל גבי ב"ד צריך שלא יהא בו שום איסור דאם לאו תולה בעצמו הוא ולא דב"ד קרינן, ואף דאמרו ביומא דהאוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב השיעור שמא יבוא ב"ד וירבה בשיעורין, מ"מ האוכל חלב שיעור קטן אף שיבנה ביהמ"ק יהי' פטור דתולה בהוראת ב"ד אף דפחות משיעור אסור מן התורה ? י"ל דלא דמי הוראה דפחות משיעור לשאר הוראה משום דהוא, דבר שנתפשט בכל ישראל דעל כזית קטן אין בו חיוב כרת מש"ה בכזית קטן פטור, אבל בעלמא אין העם פטור אלא כשב"ד הורים להתיר מכל וכל רק שטעו בהוראתם, אבל אם יש בו צד איסור אין זה תולה בב"ד וחייב. (משל"מ פי"ב משגגות ה"א), ובמנ"ח מוסיף דאפי' שאמר שיש איסור דרבנן ועשה ג"כ אינו תולה בב"ד מיקרי

[ז] בשגגת מעשה בין יחיד ובין מיעוט הקהל אפי' רוב הקהל, חייבין להביא לחטאם אחד משני מיני בהמות כשבה או שעירה, ולא אמרינן שרוב צבור יהיו פטורין בשגגת מעשה שהרי ב"ד מביאין עליהן פר בהוראה, פירוש בעת שהורו וכאן לא הורו אלא שגגת מעשה בלבד הוי בלא הוראה, דת"ל מעם הארץ אפי' רובו חייבין בשגגת גרידתא דמייתי כל חד כשבה או שעירה דמעם הארץ בשגגת מעשה הוא דכתיב פי' דב"ד מחויבין אם הורו אבל בפעם הזאת לא הורו. (שם)

[ח] שני דברים ישנו בהוראה כמו שביארנו דמעשה תלוי בהקהל, והוראה בב"ד, ואם גם ב"ד עשו וחצי הקהל, פטורין דבעינן דוקא רוב, ולא אמרינן שיצטרפו הסנהדרין שעשו ג"כ ובין שניהן יהי' רובא אלא אין ב"ד משלים לרוב הצבור בשום פעם (ג' ע"א)

[ט] שני רובין ישנו, רוב שבטים אע"פ שאינו רוב ישראל או ששה שבטים והן רוב ישראל. ובאחד משני רובין אלו חייבין, ועיקר בהוראה לילך אחר רוב יושבי ארץ ישראל הני דבא"י הוא דאיקרי קהל אבל הני דחו"ל לא, (שם)

[י] חיובא של חטאת יש לו שני זמנים, שעת חטא, ושעת ידיעה שנתודע להם שחטאו הולכין תמיד כשעת חטא אם היו אז מרובין, ואם היו העושים מרובין בשעת החטא ומועטין בשעת ידיעה או מועטין בשעת החטא ומרובין בשעת ידיעה הכל הולך אחר שעת מעשה, (שם)

[יא] בעיא הוא אם היו שתי ידיעות כגון דהורו ב"ד דחלב מותר ועשו מיעוט הקהל וחזרו ב"ד והורו ועשו מיעוט אחר מהו, כיון דשתי ידיעות הן לא מצטרף או דלמא כיון דאידי ואידי חלב הוא מצטרף, ואת"ל כיון דאידי ואידי שם חלב הוא ומצטרף, ולפי כללו של הרמב"ם דאת"ל פשיטא הוא שניהם מצטרפין, ולפי' הראב"ד כאן דלא איפשיטא שניהן אין מביאין קרבן לא ב"ד ולא הקהל, שם)

[יב] בעיא מיעוט בחלב ומיעוט בדם מהו, הכא ודאי דת דתרי איסורי נינהו לא מצטרף או דילמא כיון דקרבנן שוה מצטרף, ואת"ל כיון דקרבנן שוה מצטרף הדרן לכללא קמא להרמב"ם שני האיסורים מצטרפין ולהראב"ד לא

[יג] מיעוט בחלב ומיעוט בע"ז הכא ודאי אין איסורן שוה ואין קרבנן שוה או דלמא כיון דאידי ואידי כרת הוא מצטרף תיקו, האיבעיא האחרונה ודאי לא אפשיטא מ"מ פסק הרמב"ם גם כאן דשניהם מצטרפין ולהראב"ד לא ואין שניהן מביאין כלום משום איסור חולין בעזרה לא ב"ד ולא הקהל, וכבר הקשה זאת הראב"ד, והכ"מ רצה לפרש שיביאו על תנאי, וכבר השיג ע"ז הלח"מ דתנאי לא מהני אלא בעולה ולא בחטאת. ובמנ"ח הקשה כיון דבע"ז מביאין שעיר, ובחלב פר לא נודע איזה קרבן יביאו אי פר אי שעיר אי פר ושעיר והניח בצ"ע

[יד] כשהורו ב"ד על שתי איסורים כגון חלב וע"ז אפי' שלא בבת אחת ואכלו מיעוט הקהל חלב, ומיעוט עבדו ע"ז, ואח"כ נודע לב"ד דטעו בשתיהן פשיטא דמצטרפו כיון דהוי בידיעה אחת, דע"כ לא מספקא לן אלא בשתי ידיעות אבל בידיעה אחת כיון דידעו דטעי רוב ישראל בהוראת ב"ד אפי' הוי שתי איסורין חילוקין מצטרפין ובזה גם הראב"ד מודה (לח"מ בשם קרית ספר), וגם על הדין הזה קשה איזה קרבן מביאין וצ"ע ועי' (סי' קי"ב)

[טו] בשני דברים הולכין אחר רוב ישראל, בהוראה, ובטומאה לענין קרבן פסח, אכן שניהם מחולקין בהוראה הולכין אחר רוב יושבי א"י, ובטומאה לענין ק"פ הולכין אחר רוב הנכנסין לעזרה (ירושלמי פרק א): שש [טז] שני חילוקים יש לענין רובו ככולו בכל התורה רובו ככולו, אבל יש מקומות דרובו אינו