עשירית האיפה חלק א קעד

ביאתו ואם לא עשה כן הו"ל ביאת עצמו שעבר על עשה זאת ואין בה אח"כ כשישא אותה אלא עשה בלבד דבעולה לכ"ג, ומבואר עוד במשנה למלך דכל זה אם נאמר דביאה נישואין עושה אבל לדידן דקיי"ל דאירוסין עושה אף גם תחילת ביאה קונה אסור לכנוס משום דבתר תחלת נישואין אזלינן והו"ל כונס בעילת עצמו כן דעת הרמב"ן ז"ל ותוס', וכן אם קידש בביאה צריך להוציאה בגט דנאסרה עליו, וכן אפי' קידש בתולה ובא עלי' קודם הנישואין אסורה ג"כ מטעם ביאת עצמו דאישתני גופה מצד הביאה כן כתבו התוס' עכ"ל ואתי שפיר, אחר שכתבתי זאת מצאתי במשל"מ (איסורי ביאה פי"ז דין ז') שהקשה על מה שתירץ הגמרא בממאנת הלא משכחת לה בכ"ג שקידש אשה בביאה שלא כדרכה דפשיטא שהיא מקודשת ואם חזר ובא עלי' עובר בעשה דבעולה דלית כאן משום זונה והניח בצ"ע

ואגב אורחא נראה לי לפרש עוד מה שאיתא שם בקדושין (דף ס"ז) דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות דישנו על זה שני לימודים כתיב לא תקח דאחות אשה, וכתיב ג"כ והיתה לאיש אחר אז תופס קדישין ולא בקרובים, פסוק אחד קמ"ל דלכתחלה אסיר, ופסוק אחד בדיעבד, ותמוה לי הלא לא מצינו בתורה לענין לכתחלה ודיעבד דדוקא בקדשים קיי"ל דצריך שנה עליו הכתוב לעכב, ונראה לתרץ דמה הוא לשין הקדושין דעושה אותה על כולי עלמא כהקדש לכן דינה כהקדש ובהקדש צריך שנה עליו הכתוב לעכב ואתי שפיר וכהאי גוונא אמרינן עוד התם לענין אשת אב תחלה ודיעבד, וכן כתבו התוס' דבז' אומות ישנו שני כתובים לא תתחתן ולא תקח חד לכתחלה וחד. דיעבד לענין שאין קדושין תופסין בה ולא מצינו זאת בכל התורה כאלו אלא ע"כ כדאמרן כן נראה לי

ובספרי דקה מן הדקה קבצתי יפה מהראשונים ז"ל כל הנשים האסורים לכ"ג ודיני החלל, ואמרתי להוסיף דבר אחד מפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל על המשנה בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם וזאת הלכה נמשכת על העיקר הקודם והוא מה שאמרו כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, ואני תמיה מאוד איך יפסול החלל לכהנת לויה וישראלית כמו שארו הבא עלי' שעושה אותה חלל זינה (מלה זו נראה לי דט"ס הוא וצ"ל חללה) שהרי זה סותר העיקר שאמרנו לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין, ושמא תאמר שעושה אותה חללה זה ג"כ אינו אמת לפי שהעיקר אצלנו אין חללה אלא מאיסורי כהונה וכהנות אינה אסורה לחלל, ושמא תאמר כשבא עלי' שלא לשם אישות בלבד הוא עושה אותה חללה מפני שהוא חלל, זה ג"כ אינו אמת לפי שהם אמרו על זכר חלל וחבריו כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנותו וזה ראי' שבנשואין ג"כ יפסול אותה עכ"ל והניח בצ"ע ומצוה לישב

בתורה שני פרשיות סמוכים מקודם פרשת כהן המשיח ואח"כ פרשת ב"ד, והתנא מקדים ב"ד לכהן המשיח ? משום שמס' אבות והוריות סמכם ללמד כי כל מי שיש בו טבע ב"ד אי אפשר שלא יטעה, (באר שבע ע"פ הרמב"ם)

אמרתי להעתיק כאן מהקדמת פירוש המשניות להרמב"ם ז"ל על מס' הוריות. וזה לשונו שבעה תנאים הן שיהי' הב"ד חייבים להביא חטאת בהוראתם

[א] שיהא ראש ישיבה מצוי בהוראת ב"ד של ע"א סנהדרין: [ב] שלא יהא בהם פסול, אלא שיהיו כולם ראוין להוראה לסנהדרין

[ג] שיטעו כולם ולא יהא ביניהם מחלוקת בהיתרם במה שהתירו

[ד] שיטעו בדבר המפורש במקרא או במה שיורה. עליו המקרא

[ה] שעשו בהוראתם כל יושבי ארץ ישראל או רובן כלומר רוב מנין השבטים, ואפרים ומנשה אינם נחשבים שני שבטים לענין זה, שלא נמנו שני שבטים אלו אלא לענין נחלה לבד

[ו] שיהיה אלו שיעשו בהוראתם שוגגין שיחשבו בלבם שדין אמת הורו שלא ידעו הטעות, והעם עושים כהוראתם

[ז] שיהיו הב"ד עצמם יודעים אותו הדבר שטעו בו לא שלא יעלם מהם ואע"פ שאותם שעשו עפ"י הוראתם יודעים, כגון שיכירו קצת החלבים האסורים ויאמרו שהוא מותר ושאינו נקרא חלב. ויאכלוהו רוב הקהל על פיהם ואח"כ זכרו שהורו בשגגה ולא ידעו אם אחד מן החלבים האסורים הוא שהתירו או אחד מן הדמים האסורים וכיוצא בזה אינם חייבים פר העלם דבר, ואע"פ שכל העם אומרים להם החלב הפלוני התרתם דכתיב ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ולא שיודיעום החוטאים, וכשחסר אפי' תנאי אחד מאלו התנאים בלבד אין דין קרבן ב"ד בהוראה, אלא מי שעבר ועשה יש לו דין כשאר יחיד ששגג בלא הוראת ב"ד וחייב כשבה או שעירה עכ"ל

[א] שני מיני בנ"א שתלו עצמן בהוראת ב"ד ועשו ע"פ הוראת ב"ד הן, יחיד שעשה בהוראת ב"ד של כ"ג בשגגת כרת חייב חטאת, אבל יחידים שעשו בהוראת ב"ד הגדול פטורים העושים, וב"ד חייבין להביא בשגגתן קרבן חטאת, והוראה תלוי בב"ד ומעשה תלוי בקהל, שאין משגיחין אלא על הוראתן ולא על עשייתן בין עשו ובין לא עשו מפני שתלוי בב"ד, הרי שני מיני סנהדרין של כ"ג ושל ע"א. ושני מיני קרבנות היחידים בחטאת כשבה או שעירה והב"ד בפר, לשני מיני אדם כדאמרן

[ב] שני מיני חטאות הן, חטאות קבוע וחטאות עולה ויורד, וחטאת עולה ויורד היא. בשני עבירות של כריתות והן הבא למקדש טמא או שאכל קודש בטומאת הגוף, הן חייבים בשגגה בעולה ויורד, וב"ד אינם חייבים אלא אם הורו דבר שהוא בחטאת קבוע

[ג] זקן ממרא וב"ד בהוראה שנים אלו אין חייבין, היינו זקן ממרא במיתה, וב"ד בקרבן עד שיאמרו בפירוש מותרין אתם לעשות דאנן אמרינן דלא נגמר הוראה עד שיאמרו לעשות (ב ע"א)

[ד] שני מיני עשיות ישנו במשנה, דתנן ועשה היחיד