עשירית האיפה חלק א קעג

שלא הניח דכר קטן או גדול ממעשה מרכבה עם הויות דאביי ורבא, וזיו כהונה פירש"י שהי' חכם ועשיר וכהנים רבים אוכלים על שלחנו והיינו משמת ר' ישמעאל בן פאבי

[רצט] שני מיני פולמוס הי' ובכל אחד גזרו חכמים על שני דברים, בפולמוס של אספינוס גזרו על עטרות חתנים, ועל האירוס, בפולמוס של טיטוס גזרו. על עטרות כלה ושלא ילמוד אדם בנו יונית היינו חכמת יונית והם רמזים וחידות, ואף דהי' עוד פולמוס האחרון שחפצו לגזור שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר אבל רבותינו התירו זאת משום צניעותא

[ש] שני אחים ממלכי בית חשמונאי ינאי הורקנוס ואריסטובלוס הי' מתקוטטין והעלה אריסטובלוס חזיר לתמיד ובאותו שעה קללו חכמים בשני ארורים ארור אדם שיגדל חזרים, וארור מי שילמד בנו חכמת יונית, ואף דת"ל דאסור מדאורייתא לעשות סחורה בדברים האסורים נ"מ למיפק בארור, למדנו מזה שארור קללת רבנן הוא דלית בי' איסותא חמיר מאיסורי דאורייתא, ועל חכמת יונית גזרו בשני זמנים אחת בזמן מלכות חשמונאי, ופעם שנית בפולמוס של טיטוס פי' בתוס' דמעיקרא לא קבלוהו. ולבסוף קבלוהו

[שא] לשני אנשים התירו שני דברים האיסורים, מפני קרבת מלכות, לאבטולס בן ראובן התירו מספר קומי פי' שערו שלפניו ומניח בלורית מאחוריו דאסור מדרכי האמורי, של בית ר"ג התירו חכמת יונית משום קרבת מלכות

[שב] כל המשניות סדר רבי ואחר שמת הוסיפו תלמידיו בר קפרא או לוי וכתבו משמח רבי בטלה ענוה ויראת חטא שני דברים אלו, ואי' בגמ' דשני אמוראים כל אחד מהם הי' במדרגת רבי, כלומר ענוה ויראת חטא אבל שנים אלו ביחד לא הי' דא"ל רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא, וא"ל רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא: אשריך מס' סוטה דפתחת בהמקנא לאשתו והיינו רוח טהרה, ומסיים בירא חטא

סליקא לה מס' סוטה, בעזרת אשר אור כשלמה עוטה, ושמים כיריעה נוטה

עשירית האיפה

הוריות פ"א

מפני שבמסכתא זו נמצאו הרבה דינים מכהן המשיח אמרתי בזה להעלות כאן דבר אחד מחדושי

הרמב"ם פסק דשני נשים לכ"ג עובר בעשה שנא' אשה אחת ולא שתים ולאו דוקא על יו"כ אלא אפי' כל השנה כולה, וק"ל ממ"ש (קדושין ס"ח ע"א) ע"פ כי תהיין לאיש שתי נשים אחת האהובה ואחת שנואה וכי יש שנואה לפני המקום ואהובה לפני המקום אלא אהובה אהובה בנשואיה, שנואה שנואה בנשואיה וקאמר רחמנא כי תהיין אלמא קדושין תופסין בחייבי לאוין, ופריך שם לרע"ק דס"ל דאפי' חייבי עשין שאינו שוה בכל ג"כ אין קדושין תופסין במאי מוקי לה ? ומתרץ בבעולה לכ"ג דהו"ל עשה שאינו שוה בכל ואע"ג דדוחק לאוקמי בכה"ג מ"מ אליבא דרע"ק צ"ל בע"כ שבקוה לקרא דהוי דחוק ומוקי אנפשי' עכ"ל הגמ', וק"ל לדעת הרמב"ם למה צריך לאשכוחי' עשה אחרת בשתי נשים ת"ל שתי נשים אפי' השניה אינו בעילה לכ"ג ע"כ השני' כאיסור עשה וג"כ שנואה לפני המקום וצ"ע, ונ"ל לתרץ דאיתא (קדושין דף ע"ד) כדתניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אר"י נאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה, והקשה בתוס' למה יהא נאמן בשלמא בכור היינו דין ממון ליטול פי שנים אבל איך והא נאמן לפוסלו, ותירץ רבינו אלי' ז"ל דהיינו טעמא דנאמן משום דכתיב כי הבכור בן השנואה יכיר ואמרינן שנואה בנשואיה כלומר שהוא בלאו וקאי יכיר אתרווייהו יכיר שהוא בכור ויכיר שהוא בן גרושה וחלוצה דשנואה בנשואיה וכן מצינו בירושלמי עכ"ל, ולרע"ק חייבי עשה לענין זה ג"כ דינה כלאו, ובבעולה לכ"ג שפיר למדנו שיהא הבן חלל, אבל בשני נשים דאין ריעותא בגופה ודאי שבנה אפי' מאשתו השני' שנשאה באיסור אינו חלל. תדע דהוא פסול שחוזר להכשירה כגון אם יגרש את הראשונה אינו אסור בה דעיקר האיסור שיהיו לו שתי נשים ביחד וכן משמע ביומא בסוגיא דכ"ג מגרש אחת ולוקח אחת כדי שלא יהי' לו שתי נשים על יו"כ עיי"ש וא"ש. וכ"ת מאי טעמא האי עשה והאי עשה, נ"ל כדאמרינן מסתברא בעלמא (כתובות ל"ח, יבמות נ"ט) הא אישתני גופא והא לא אישתני גופא

והא דאמרינן הכא דבעולה לכ"ג חייבי עשה פירש"י (קדושין דף ס"ח) קיי"ל בבעולה לכ"ג דעשה הוא דכתיב אשה בבתוליה יקח ולא בעולה, וליכא לאקשויי הא זונה היא או אלמנה או גרושה, דבעולה פנויה לאו זונה היא כדתנן (ביבמות דף ס"א) אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלת בעילת זנות ביאת איסור לפסול לה. עכ"ל, ומפורש עוד (ביבמות דף נ"ט) דאף לר' אליעזר דס"ל עשאה זונה אף בפנויה מ"מ אשכחן בממאנת עיי"ש, ולי נראה עוד באופן אחר דע"כ לר"א קידושין בביאה דבר תורה מותר ואינו שום איסור ואינו עושה אותה זונה כי אם בשבעלה שלא לשם קדושין אלא לזנות, אבל כ"ג אסור לקדש בביאה להרי"ף ז"ל משום דסוף ביאה קונה הו"ל ביאת עצמו, ואפי' לשאר רבוותא דוקא אם שיפרש דעתו לקנותה בתחלת ביאה או שלא יגמור