עשירית האיפה חלק א קעב

בתורה שנא' כי לוית חן הם לראשך, והמלוה לחבירו ד' אמות אינו ניזוק, הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר. חבר לחבר עד תחום שבת, תלמיד לרבו אין לו שיעור, ברבו שאינו מובהק עד פרסה, לרבו מובהק ג' פרסאות, ב"ד היו מתקנין שלוחין ללויה, ואם נתעצלו הרי הם בכלל שופכי דמים, אבל אברהם אבינו קיים 'א'ש'ל אכילה שתיה לוי' לכן זכותו עומדת. לנו לנצח

[רפה] בעניינא דסנהדרין המובא בפרק זה (א) אין זקן ממרא חייב אלא א"כ המרה על ב"ד של ע"א בשעה שיושבין בלשכת הגזית בירושלים דהמקום גורם (ב) אין הסנהדרין רשאין לצאת מלשכת הגזית עד שישתייר לכל הפחות שליש סנהדרין דהיינו כ"ג (ג) אין מוסיפין על העיר ועל עזרות אלא בב"ד של ע"א, (ד) ואין יוצאין כולן ממקומם אלא להוסיף על העיר, אבל על עגלה ערופה לא קיי"ל כראב"י דס"ל דצריך ג"כ ע"א ומלך וכ"ג

[רפו] דיני שכחה המובא כאן, (א) ושכחת עומר בשדה לרבות את הטמון שבתוך השדה ג"כ בכלל שכחה, (ב) ושכחת קמה ג"כ שכחה שאם שכח זוית אחת לקצור ג"כ עובר בלא תשוב לקחתה דכתיב ושכחת עומר, או ושכחת בשדה, (ג) אם צפו עומרין ברוח חזקה לתוך שדה חבירו ושכח שם אינו שכחה, (ד) פזרה עומרים בתוך שדהו ושכח ה"ז שכחה, (ה) נטל עומר להוליכו לעיר ונתנו על עומר שני ושכח את שניהן להרמב"ם אם זכר העליון קודם שיפגע בו אין התחתון שכחה, (ו) ואם לאו התחתון שכחה, ולהראב"ד אפי' זוכר העליון התחתון שכחה לעולם ע"כ

[רפז] עגלה ששנים פוסלת בה, פירש"י דאם עברה שנתה פסולה והיינו כר"א, וקשה הלא אנן קיי"ל כחכמים דעד שתי שנים כשירה וכן הקשה בב"ש, ונ"ל לתרץ משום דבעי לקמן לילף לקדשים שפוסל בו עבודה וקיי"ל דבקדשים אין פוסל בהם שנים כמבואר בטו"א לר"ה דאיל יותר מבן שתי שנים ג"כ כשר מדבעיא בגמ' לענין נסכים ש"מ דכשר וכן פר יותר מבן ג' ג"כ כשר מדאמרינן בגמ' יומא גזירה פר אטו שעיר ולמה לא אמר בפר גופא אלא ש"מ דאין פוסל בו שנים כנ"ל, לכן נקיט מילתא דפסיקתא

[רפח] שני מיני זמרא אסור לשמוע, זמרי גברא ועני נשי פריצותא, זמרי נשי ועני גברא כאש בנעורת למאי נ"מ לבטולי הא מקמי הא אם אי אפשר לבטל שתיהם, ומשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, ומבואר בגיטין בין זמרא דמאני ובין דפומא שניהם אסורין ולאו דוקא במשתאות דאפי' בלא משתה אסור, וזמרא בביתא חורבא בסיפא, אכל יש מיני זמר שמותר זמרא דנגדי ודבקרא פירש"י שמזמרין בשעה שחורשין ואינו אלא לכוון השורים שישמעו קולם ודמושכי הספינה דהוא לזרזם במלאכה, אבל שירות ותשבחות בבתי כלה מותר ואפי' בשבת מותר לומר לנגן בכלי שיר בחופה דאמירה לעכו"ם במקום מצוה מותר דמצוה לשמח חתן וכלה ואין שמחה להם אלא בכלי שיר. (ב"ש)

[רפט] שני מיני נביאים היו בישראל, עד חגי זכרי' ומלאכי נקראים כולם נביאים ראשונים, והג' הנזכרים כאן נקראים אחרונים, ומשמתו פסקו נביאים מישראל ולא נשאר אלא בת קול, ועל שני תנאים יצאה הב"ק בשני פעמים על הלל הזקן ועל שמואל הקטן שראויין שתשרה שכינה עליהם אלא שאין דורם ראוי לזה

[רצ] משמתו נביאים ראשונים בטלו אורים ותומים, וצריך לפרש דמתני' מיירי בשני המקדשות ראשון ושני דהא ע"כ צריך שהכ"ג ישא ג"כ החשן ואפוד דאל"כ הוי חסרי בגדים, אלא השם המפורש לא הי' שם שהי' תמיד בין כפלי החשן אלא ודאי בשני המקדשות היו או"ת רק במקדש שני לא הי' בה השם, ואי' עוד ביומא דה' דברים חסרו בבית שני

[רצא] משחרב בית המקדש השני בטלו שני דברים השמיר והנופת צופים, אבל בעודנו קיים הי' צריך לאבני חושן ואפוד שאין כותבין אותם בדיו ואין מסרטין באיזמל מדכתיב במלואותם אלא כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות ואינה חסרה כלום, והרמב"ם השמיטה והמשל"מ תמה ע"ז והניח בצ"ע

[רצב] אלמלא תפילותיו של חבקוק הנביא הי' שני ת"ח מתכסים בטלית אחד מחמת עניות, וכך התפלל ד' שמעתי שמעך יראתי. ד' פעלך בקרב שנים א"ת בקרב שנים אלא בקרב שנים חייהו, כלומר ששנים צריכין להתקרב יחד בכיסוי אחד חייהו כלומר משנהו לטוב

[רצג] שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לשרף באש שנא' ויהי המה הולכים הלך ודבר, והנה רכב אש טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין לישרף, (דף מט)

[רצד] שני ת"ח הדרים בעיר אחת ואין נוחין זל"ז בהלכה אחד מת ואחד גולה

[רצה] מעלת ת"ח העוסק בתורה מתוך הדחק (א) תפלתו נשמעת (ב) משביעים אותו מזיו השכינה (ג) ואין הפרגוד ננעל בפניו

[רצו] בזמן הזה שאין לנו ביהמ"ק העולם מתקיים על שני דברים קדושא דסידרא ויהא שמי' רבא דאגדתא, ופירש"י בקדושא דסדרא יש שתי קדושות קדושת השם שאומרין קדוש ותלמוד תורה, וכן יהש"ר דאגדתא יש ג"כ שני דברים תורה וקידוש השם, ובב"ש מפרש דלאו דוקא דאגדתא אלא קדיש אחר הלכות איסור והיתר שהחכם דורש בשבת ה"נ כן, ונקרא קדיש דרבנן שמתפללין בהם על רבנן שלומדים תורה (שם)

[רצז] שני מיני ביטול כבוד התורה היה, משמת רע"ק בטל כבוד התורה שהי' דורש על כל קוץ וקוץ שבתורה, ומשמת ר"ג ג"כ בטל כבוד התורה דבימיו היו למדין תורה מעומד, ומשמת ירד חולי לעולם והוצרכו ללמוד תורה בישיבה ועמו מתה עוד שני דברים טהרה, ופרישות

[רצח] שני מיני זיוים הי', זיו החכמה, וזיו כהונה, זיו החכמה בטל משמת ריב"ז ופי' בב"ש