עשירית האיפה חלק א קסט

כדאמרן ולהרמב"ם תיכף מקצת היום ככולה ומצפרא פסול וצ"ע

[ערא] אשר לא עלה עלי' עול, וכתיב אשר לא עובד בה ולמ"ל שנים ? אלא העול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת העבודה, שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה, ופירש"י אפי' הניחו עלי' להקל משאו מידו ולא למשוך בשעת עבודה שעבודה זו לצורך היא, אבל אקראי בעלמא שהניח שם עלי' ולא להוליכו אלא איקרי ואותיב לא פסלה עכ"ל, וכמה שיעורא לרחבו טפח דשיעור דעול טפת אע"פ שלא חרש בה ולא עשה בה מלאכה, ושאר עבודות אין פוסלין אלא בשעת מלאכה, ומלאכה שהיא לצרכה אינו פוסלת כגון פירש טליתו מפני הזבובים, שלא לצרכה פסלה, כללא דמילתא פרה אדומה ועגלה ערופה שניהם הם דינם שוה לענין מלאכה

[ערב] אין המומין פוסלין, אבל טריפה פוסלת בה כקדשים, ובירושלמי איתא דמחוסר אבר פסלה בה, והרמב"ם השמיטה ותמה בכ"מ והניח בצ"ע, (דף מ"ו)

[רעג] שני מיני עבודות אינן פוסלות בקדשים ולמדנו מש משני פסוקים מדכתיב בה דוקא בעגלה ולא בקדשים. וכתיב בבעל מום ג"כ מיעוט דוקא מום פוסל ולא בעבודה, ובשני מיני עבודות הקדשים אינם פוסלת בין עבודת היתר, ובין עבודת איסור, וה"ד עבודת היתר עלי' עלי' עול או שאר עבודות, וה"ד עבודת איסור כגון שעבדה בשבת או כלאים בשור וחמור דדוקא שנרבעה באדם פוסל אבל בנרבעה מאינו מינה לא פסלה: [רעד] תוספתא חומר בעגלה שאין במוקדשין, וחומר במוקדשין שהמוקדשין אינם נפדים, ועגלה נפדית, וחומר בעגלה ששנים פוסלין בה משא"כ במוקדשין ומזה למד המנ"ח שחוץ ממומים כל הדברים שפוסלים בהקדש פוסלים בעגלה משום דכפרה כתיב בה כקדשים, ולפ"ז דעריפתה היינו שחיטתה ומטהרתה מידי נבילה ולפ"ז אם ערפו העגלה אסור לשחוט אמה בו ביום, ובש"ק כתב דע"כ לא לכל מילי השוה לקדשים דילפינן מוערפו וכן למדנו דעריפתה דוקא ביום כקדשים, ועריפתה אע"פ שהיא נמצאת אח"כ טריפה מ"מ מטהרת ג"כ טריפתה דומיא דשחיטה ממש ואיתא עוד שם בירושלמי דמה מכשיר ולא אמרינן כקדשים דדמה אינה מכשיר שדם שאינו נשפך כמים אינו מכשיר. ובש"ק תמה ע"ז כיון שהוא כקדשים למה מכשיר והניח בצ"ע

[רעה] ומורידין אותה לנחל איתן, איתן כמשמעו ש קשה, אע"פ שאינו איתן כשר, ורש"י פי' עמק קשה שלא נעבד, והרמב"ם פי' נחל מים ששוטף בחזקה והתוי"ט רצה לפרש שהוא פלוגתא דתנאי דר' יאשיה סבר לא יעבד ולא יזרע משמע לשעבר, ור' יונתן סבר להבא משמע, והרמב"ם ס"ל כר' יונתן דלהבא משמע צ"ל דנחל היא דאי לר' יונתן אדרבא כל נחל מגדל ועושה פירות כגון דגים עכ"ל, ובהגהת ראשון לציון תמה ע"ז דלהבא כ"ע לא פליגי והניח בצ"ע, וכו הקשה החכ"צ בתשובה (סי' ל"ב), ועוד הקשו על הרמב"ם דבמתני' בפירוש אע"פ שאינו איתן כשר ולא כתיב בה עיכובא והרמב"ם השמיטו ותמה בכ"מ, והתוי"ט תירץ כיון שכתב אם היה חזק ההמשכה ואפי' של גדול השיעור כשר, וכתב התוי"ט וכיון שכתב נחל ששוטף בחזקה וזה איתן האמור בתורה בכלל בזה שאין עוד תנאי אחר עכ"ל, והחכ"צ הקשה ג"כ ע"ז דס"ל דלא מיעטה המשנה אלא שלא יהא גדול, אבל עכ"פ צריך שיהא חזק ההמשכה. והוא ז"ל מתרץ דברי התוי"ט דדברי הרמב"ם בפי' המשנה ברור מללו ואם הי' חזק ההמשכה אע"פ שלא הי' גדול השיעור כשר. ש"מ דעכ"פ צריך שיהא חזק ההמשכה, אבל עיקר דברי הרמב"ם תמוהים דכן אי' בפירוש בספרי דאע"פ שאינו איתן כשר מדכתיב בנחל סתם שמעינן דאע"פ שאינו איתן כשר וא"כ כל הנחלים כשרים אע"פ שאינם גדולים ולא חזק ההמשכה וצ"ע, ודעת רשב"ם והרא"ש בפי' איתן כרש"י, ובציון ירושלים מביא עוד פסוק בעמוס דכתיב ויגל כמים משפט. וצדקה כנחל איתן, הרי ראי' להרמב"ם ועי' במרה"פ על הירושלמי שהאריך בזה, ובגמ' אי' מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל אמר הקב"ה יבוא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות, ופירש"י עגלה בת שנתה לא ילדה, והקשה בב"ש הלא קיי"ל כרבנן דגם בת שתי שנים כשירה, ועוד דתנן בפירוש בבכורות פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן אלמא קודם שלש לא ילדה א"כ גם כרבנן אתיא ולמה פי' כר"א דלא קיי"ל כוותי' וצ"ע

[רעו] ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם, אבנים, והרמב"ם חושב שני הלאוין אלו אשר לא יעבד בו, ולא יזרע במנין המצות בלאו אחד, ואיני יודע למה הלא ש שני לאוין הם, וכתב הכ"מ וז"ל וכל העובד שם עבודה בגופה של קרקע כגון שחרש או חפר או זרע או נטע וכיוצא באלו ה"ז לוקה, וצ"ל עדיין מה זריעה בגופה של קרקע אף כל העבודה שנאסרה שם אינו אלא בגופה של קרקע, ובשעה"מ מפרש דשיעור הזריעה הוא בכ"ש ומביא ראי' מדמקשינן במכות וליחשב נמי הזורע בנחל איתן ואם איתא דחרישה וזריעה לא לקי אנ"ש א"כ מאי פריך דהני דחשיב במשנה חייבין בכ"ש והכא צריך שיעור אלא ודאי דבכ"ש וברור, וגם חוקר אם חייב ג"כ על התולדות כמו בשבת ופשיטא שגם אתולדות ג"כ חייב ואם חרש וזרע ודאי דלוקה שתיים שהרי ב' לאוין מחולקין הן, ואע"ג דכל היכא דעבר על לאו דזריעה עבר נמי על לאו דעבודה מ"מ כיון דמשכחת לה דעבר על לאו דעבודה ולא עבר על לאו דזריעה חשיב תרי לאוי מתרי עניינים ולוקה שתים, ולפ"ז הי' נראה דאם זרע לבד ג"כ לוקה שתים, והקשה על הרמב"ם ועל החינוך דלמה לא ילקה שתים כמו בבל יראה ובל ימצא בחמץ דאם החמיץ בפסח לוקה שתים, ותירץ וז"ל והנראה לחלק דבשלמא גבי חמץ כיון דכתיב לא ימצא, דלמה כתבה התורה לא יראה ולא ימצא דהוא בכלל לא ימצא הוא ג"כ בל יראה, אלא ודאי לחייבו שתים משא"כ בזורע בנחל איתן כיון דאיכא למימר דטעמי' דזריעה דאסור משום עבודה היא דזריעה בכלל עבודה לומד לקיימה זריעה שהיא עבודה