עשירית האיפה חלק א קסח

עגלה ערופה דהי' צריכין למיזל בתר רובא דעלמא וירושלים הי' רובא משום דכל ישראל נכנסין בה ברגלים, ותירצו בתוס' מ"מ הי' שם מקומות שלא היו מצויים רובא דעלמא, אבל בב"ש תירץ דקרובה בעינן, דבזה תלה רחמנא ואי הוי אזלינן בתר רובא דעלמא לעולם היו מודדין לעיר הגדולה שבעולם אלא ודאי כדאמרן

[רסה] אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד, פי' אם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד אין מודדין אלא להעיר שיש בה ב"ד, ובתוס' ב"ב הקשו כיון דכתיב העיר הקרובה דאזלינן בתר קורבא דמוכח דמשם בא ההורג אמאי הכא מודדין מעיר שיש בה ב"ד הא מוכח דההורג בא מעיר הקרובה שאין שם ב"ד והובא ג"כ בהגהת רעק"א והניח בצ"ע, ותירץ בב"ש דולקחו זקני העיר ההוא עדיף כשם שאמרינן אע"ג דרובא דאורייתא וקרובה דאורייתא אפ"ה רובא עדיף עכ"ל, וכתב המשל"מ להלכה דאם אין הב"ד בכל העיירות אין מביאין עגלה ערופה שהרי גבי ערי מקלט נמי נחלקו בעיר שאין בה זקנים אם הוא קולטות ופסק רבינו דאין קולטת ומשמע דהוי לעיכובא, וכתב עוד ואם החלל קרוב לערי מקלט ועי' בירושלמי עכ"ל, ותליא בזה בפלוגתא כמבואר בירושלמי למ"ד נחלקה לשבטים מביאין, ולמ"ד לא נחלקה אין מביאין דומיא דירושלים, ומבאר בש"ק דזה כונת המשל"מ למה לא הביא הרמב"ם דין של הירושלמי להלכה דהלא הוא ז"ל פסק דהרוצחים לא היו מעלים שכר ללוים א"כ סובר דלבית דירה ניתנו ולא נתחלקה א"כ הו"ל להביא שערי מקלט לא היו מביאין עגלה ערופה והניח בצ"ע, ובמרה"פ מבאר עוד יותר דהלא היו ש שני מיני ערי מקלט שש ערי מקלט דלכ"ע לא נתחלקה לשבטים, והמ"ב עיר דעליהם תתנו פליגי בזה תנאי ולר' יהודא דקיי"ל כן דמ"ב עיר היו מעלין שכר, ושש לכ"ע לא היו מעלין וצ"ע, וב"ד זה הוא דוקא סנהדרין של כ"ג שצ"ל בכל עיר ועיר

[רסו] נמצא הנהרג מכוון בין שתי העיירות ואנשי זו כאנשי זו בשוה יביאו שניהם עגלה אחת בשותפות ויתנו ויאמרו אם זו היא הקרובה הרי הוא שלהן ואלו יתנו להם חלקם במתנה, וכן יעשו אנשי העיר השני' לפי שא"א לצמצם אפי' בידי אדם כן פסק הרמב"ם (פ"ט מרוצח) דלא קיי"ל כר"א במשנה כחן שאמר דמביאין שתי עגלות

[רסז] קיי"ל דבשני דברים אין מקדרין, לא בערי מקלט. ולא בעגלה ערופה מפני שהן של תורה, ופירש"י כשבא למדוד הערים שסביבות החלל לידע איזה קרובה מכולן אל החלל, וטעמא מפני שמדידתן של תורה הילכך לא משערין בהו מידי אלא מודדין הרים וגאיות כקרקע חלקה, (רש"י עירובין דף נ"ח ופסקה הרמב"ם)

[רסח] אין העיר הקריבה מביאה אלא בזמן שמנין הרוב שוה כמו מנין העיר הרחוקה, אבל אם היו אלי שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב והם מביאין, ושניהן ה מן התורה רוב וקרוב, אלא רובא עדיף: [רסט] בשני דברים קיי"ל דמוליכין הגוף אצל הראש וקוברים אותו במקומו, במת מצוה וכן בהנהרג בדין עגע"ר, ומודדין מחוטמו, נמצאו מתים רבים זה בצד זה מודדין מחוטמו של כל אחד ואחד מהן ואם הי' עיר אחת קרובה לכולם מביאה עגלה אחת על כולן כן פסק הרמב"ם והכ"מ לא ציין מקומו, ובמנ"ח מביא מפורש בגמ' דאין עורפין שתי עגלות כאחת, והקשה דהלא מבואר בכריתות (דף ה) דחמשה מביאין קרבן אחד על כמה עבירות ולמה לא נחשב גם זה הדין, ותירץ דודאי בנמצאו כאחד אז אין מביאין רק אחת. אבל אם מצאו אחד וקודם שמדדו או לאחר מדידה קודם שהביאו עוד נמצא חלל אח"כ כיון שנתחייבו קודם ובפרט לאחר המדידה אפשר דמביאין כל אחד דוקא דנתחייבו על כולם עכ"ל, ול"נ דמכריתות אין ראי' דשם לא חשיב אלא מילי דקרבנות על המזבח, אבל הביא במנ"ח ראי' מפורשת דטעם דאין עורפין שתי עגלות כאחד משום שאין עושין מצות חבילות חבילות ומיירי בעיר אחת ובאותן זקנים, ומסתברא דהמדידה הוי הפסק ובירושלמי מביא עוד אם הי' הראש מלמטן והגוף מלמעלן כ"ע מודין שמוליכין הראש אצל הגוף, הי' מקום משופע מכאן ומכאן והגוף מצד המדרון מזה, והראש מצד מדרון השני איבעיא אם נאמד שנהרג בראש ההר ונפל הראש מצד זה והגוף מצד השני או הראש הזה מאיש אחר ונאבד הגוף מראשו של זה והגוף מאיש אחר ונאבד הראש מגופו של זה ושני הרוגים הן, ואם הי' שוה מכל צדדין ונמצא הגוף במקום אחד והראש במקום אחד כל מקום שדרך הראש להתיז ואינו מונח ברחוק מהגוף אמרינן בשניהם מאיש אחד, ואם לאו דמונחין ברחוק מקום אמרינן שני גופין הן וראשו של זה וגופו של זה נאבדו ע"כ מירושלמי ותמה בש"ק על מה שהשמיט הרמב"ם הדינים אלו והניח בצ"ע, (דף מ"ה)

[ער] נפטרו זקני ירושלים והלכו להם זקני אותו העיר מביאין עגלת בקר אשר לא משכה בעול ופה לא נתבאר כמה שנותי', ובמשנה פרה מבואר שתהא נקיבה ובת שתי שנים. ומבואר ברמב"ם, אבל אם היתה בת שתי שנים ויום אחד פסולה, ואף דקיי"ל דעגל הוא בן שנה דוקא ? שאני הכא דכתיב עגלת בקר ולא כתיב עגלה סתם כ"כ הרמב"ם והר"ש, והרא"ש הוסיף לפרש דמשמע שהיא קרובה להיות בקר, ועל מ"ש רבינו ויום אחד כתב המשל"מ לא ידעתי מקור דין זה דהא קיי"ל שעות פוסלות בקדשים וצ"ל דשאני עגלה ערופה דאינו מקדשי מזבח דמצינו קולות אחרות בעגלה ערופה ואפשר דגם זו מהם דדוקא יום אחד משום דיום אחד בשנה חשוב שנה אבל שעות לא פסלי עכ"ל, וע"ז השיב במנ"ח דאדרבא שעות בקדשים הוא קולא כגון כבש שנולד בער"פ בשעה ב' אחר חצות דאי אמרינן שנה ויום אחד תיכף בכניסת ליל ער"פ עברה שנתה ופסול לק"פ, אבל אי בעינן מעל"ע לשעות לא שלמה לו שנתו עד ב' שעות אחר חצות, ועל הרמב"ם קשה בהיפוך למה החמיר כאן יותר בעגלה מבקדשים דיהא חמור מקדשים בקדשים פוסל עד שתי שעות