עשירית האיפה חלק א קסז

בד' אמותיו כד שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב לו והוא סבור שלא האהיל ויש לחוש שמא יפשוט ידו ויאהיל ולאו אדעתי', וכי גזור רבנן ד' אמות במת המוטל למעלה אצל גג המערה וכדומה אבל אם יש היכר כל מקום שעומד בתורה טהור דכיון דמערה חלוקה הימנו ומחיצותי' ניכרות לא גזור רבנן במתים שבתוכה שיתפסו ד' אמות סביבותי', ומפרש בב"ש קבר של בנין במחיצות מסוימת די בהרחקת ד' טפחים, אבל שאינו מסוים במחיצות גבוהות י' טפחים צריך הכהן להתרחק ממנו ד' אמות עכ"ל

[רנח] למדה תורה ד"א שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה משום שכתיב בתורה אשר בנה אשר נטע אשר אירס וכן פירש שלמה ג"כ הכן קודם ואח"כ תשא אשה ובקללה הוא היפך מקודם אשה ואח"כ כרם ואח"כ בית

[רנט] פירש"י דבכל חייבי לאוין דכהונה אין עבירה בקדושין אלא עד שיבעול שיביא זרעו או את האשה לידי חילול, ובממזרת ונתינה ג"כ אין עבירה בקדושין דכתיב בי' לא יקח אלא לא יבוא ולא תתחתן, אבל אלמנה כתיב בה לא יקח וקיחה היינו קדושין עכ"ל רש"י כאן, ומשמע לכאורה דוקא באלמנה לכ"ג יש לאו דלא יקח אבל דכ"ה לא, אבל בקדושין פירש"י דלאו דוקא באלמנה לכ"ג אלא ה"ה כ"ה בגרושה זונה וחללה דהא גמרינן מהדדי, אבל הרמב"ם ז"ל סבר דוקא בכ"ג באלמנה אבל בכ"ה לא כתיב לא יקח ואע"פ שגמירי מהדדי בגז"ש דזונה זונה מ"מ לא אתיא גז"ש אלא להיות זרעו חולין אבל למלקי לא, אבל בשאר איסורי כהונה פשוט שכ"ג אינו עובר על ל"ת בקדושין שלא יהא כ"ה חמור מכ"ג, וכיון דבכ"ג אם קידש גרושה ולא בעל אינו לוקה דלא יקח משום לא יחלל כ"ה לא כש"כ שאינו לוקה אבל אסור בל"ת

סליק פרק ח'

פרק

תשיעי

[רס] שני פרשיות של עגלה ערופה האמורות בתורה נאמרין ע"י שנים, היינו ע"י ב"ד הגדול, והם הזקנים האומרים ידינו לא שפכו וע"י הכהנים אשר אומרים כפר לעמך ישראל, ונאמרים דוקא בלשון הקודש, ולמדנו משני פעמים עניה, כתיב הכא וענו ואמרו ולהלן הוא אומר אצל הלוים בהר עיבל ג"כ וענו וגו' מה עניה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלה"ק ולוים גופייהו למדין משני פעמים קול בלוים כתיב קול ובמשה כתיב יענני בקול מפי הגבורה ודאי בלה"ק

[רסא] וכמה זקנים מב"ד הגדול שבירושלים יוצאין למדידת עגלה הערופה חמשה, שנא' זקניך שנים ושופטיך שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עוד אחד, והכי קיי"ל ת"ק ס"ל דסגי בשלשה ור' יהודה בחמשה כדאמרן, והרע"ב סתם הלכה כת"ק ובסנהדרין (פ"ג מ"ג) תנן בלשון פלוגתא דר"ש ור' יהודה ופסקו הרמב"ם והרע"ב שם דהלכה כר' יהודה, ועוד קשה דהתם גופיה בסמיכת זקנים לא פסק כר' יהודה ועי' בכ"מ ובב"ש ובתוי"ט דהרמב"ם סותר עצמו בענין סמיכת זקנים דשניהם דין אחד להם, וכתבו שכן מבואר בירושלמי שאמר רבי נראין דברי ר"ש בסמיכה, ודברי ר' יהודא בעריפה, וכן נמשך בעל ליקו"ה אחרי הב"ש והתוי"ט, וכתב בש"ק דברי תימה הם שהרי מסיק בירושלמי דלא קאמר נראין דברי ר"ש אלא במאי דלא דרש ויצאו אבל דלהוי הלכתא כוותי' לא קאמר עיי"ש, ולמדנו שם שצריך דוקא מב"ד הגדול שבירושלים משני פעמים זקני כתיב הכא זקניך וכתיב התם זקני העדה, אף דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו הכי כתיב ויצאו ולא שילוחן, מ"מ שלוחי ב"ד ג"כ באין מקודם לציין את המקום כדלקמן

[רסב] מדכתיב ומדדו נראה שצריך שיהא שנים לכל הפחות אשר ימדדו או שצריך שכל החמשה ימדדו וצל"ע, ואם נמצא קרוב לעיר אי' בגמ' דמ"מ צריך לקיים מצות מדידה, והראב"ד כתב שאין צריך למדוד. ותמה בש"ק, והמשל"מ תירץ דעיקר המדידה לעיר הקרובה מספקא לן אי צריך למדוד את כולם כלומר כל הערים אשר סביבותי' ומה שנמצא בעליל הי' מודדין לעיר הקרובה, אבל לשאר הערים אין חיוב למדוד דברי לנו שאין צריך למדוד את כל הערים אלא מן הקרובה עיי"ש, והסנהדרין אחר המדידה הולכין להן, וזה שלא כדברי הב"ש שכתב דאפי' בעליל צריך למדוד לכל הערים לעשות פומבי שיתודע מי הוא הרוצח. וברמב"ם אי' אחר המדידה קוברין את הנהרג במקומו, והקשה במרה"פ שהוא נגד התוספתא שמביא בירושלמי וכך תניא התם שלוחי ב"ד יוצאין ומלקטין סימניו כדי שיוכלו להתיר אשתו וקוברין אותו במקומו כדין מת מצוה שקנה מקומו ומציינין על קברו כדי שיצאו ב"ד מלשכת הגזית וימודו הרי דקודם המדידה קברו אותו והניח בצ"ע, והנה כל א"י מהלך מ' יום כמש"נ בתורה במרגלים אפי' אם נאמר דירושלים באמצע ג"כ מהלך כ' יום ואיך יוכל להיות שהמת יהא מושלך כ' יום בגלוי וצ"ע אלא ע"כ כפירוש המרה"פ

[רסג] נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים לא הי' עורפין, נודע מי הכהו ג"כ לא היו עורפין, נמצאו שני חללים זה ע"ג זה להרמב"ם מודדין אותו מן העליון, ולהראב"ד ספיקא דדינא, ולהרמב"ם צף אינו אלא ע"ג מים ומין במינו לא נקרא טמון, ובמנ"ח פי' כיון דספק כפרה לחומרא לכן פסק כן הרמב"ם, ובירושלמי ראוהו מפרכס כאן ובא ומצאו מת במקום אחר מודדין ממקום שנמצא, נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עכו"ם לא היו עורפין מפני שהוא הי' ממציא עצמו למיתה ע"י עכו"ם, [רסד] נמצא קרוב לירושלים אין מביאין, וטעם הדבר דכתיב לרשתה וירושלים לא נתחלק לשבטים והכי קיי"ל, ואף דקיי"ל ג"כ דאין יסוד למזרחית דרומית לפי שלא הי' בחלקו של טורף, אבל שאר ירושלים והמקדש הי' בחלקו של בנימין ונמצא ההלכות סותרות זו את זו, ותירצו בתוס' די"ל דהכי גמירי שלא לעשות יסור לקרן הזה כדכתיב הכל בכתב מיד ד' השכיל ע"כ, ואף חוץ מטעם דלא נתחלקה לשבטים נ"כ לא היו צריכין להביא בירושלים