עשירית האיפה חלק א קסו

ואפי' היכא דא"צ לחזור משום עיקר האילן כגון דנטע לסייג ולקורות חוזר משום ההרכבה, ובגמ' מחלק ג"כ בין הרכבת היתר, ובין הרכבת איסור ואין חוזר רק בהיתר וה"ד היתר כפשוטו משני אילנות ממין אחד שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין, אבל הרכבת איסור מין בשאינו מינו, ופירש"י כמו גבי גזלן על איסור אינו חוזר אף כאן על איסור אינו חוזר, וילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה וממילא אינו חוזר, אבל ילדה בילדה כמו דאמרינן דנטעה לסייג ולקורות אינו חייב משום ראשונה ולא נבטלה, וטעם הדבר דגבי זקינה לאו בת אמלוכי הוא לחזור ולהיות ילדה ולא שייך על זה שום מחשבה אבל נטע לסייג או מימלך לקיומה חייבת בערלה, הילכך ילדה דקא מרכיב בגוה לאכילה חייבת בערלה, ואע"ג דלא אמליך אקמייתא הא מיהא לאכלה הוא ומהני מחשבה דעיקר דידה נמי אי הוה חשיב עלי' הוה מהני מחשבה, ואע"ג דבשעת נטיעה לאו להכי נטעה מידי דהוי אעלו מאליהן חייבין בערלה, (רש"י שם)

[רמז] כרם של שני שותפין און חוזרין עליו מעורכי המלחמה, אבל ה' אחין ומת אחד מהן במלחמה בלי בנים כולן חוזרין, ומפרש בגמ' הטעם התם כל חד וחד קרינא בי' אשתו, הא כל חד וחד לא קרינין בי' כרמו דהתם כל אחד יוכל לייבם אשת אחיו אבל בשני שותפין שאין לך בה גפן שאין לשנים חלק בה, אבל בית של שני שותפין חוזר ולא למדין מכרם ופי' בכ"מ מטעם דיש לכל אחד מקום מיוחד להשתמש בו שפיר קרינן ביתו, אבל הנוטע ה' אילני סרק וד' אילני מאכל או שגזל כרם אין חוזר וכן כתב בב"ש

[רסח] אחד המארס את הבתולה, ואחד המארס את האלמנה וכן אם נפלה לו יבמה אפי' ה' אחין ומת אחד מהם כולן חוזרין ואף דמצוה בגדול לייבם, מ"מ אם קידם הקטן זכה ולא דמי לאילונית דאסורה לכל (שיורי קרבן), המחזיר גרושתו והמארס אשה האסורה לו כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחליצה לכ"ה ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין אינו חוזר, ומסופק במשל"מ כמו שמצינו דמחזיר גרושתו אין חוזר נראה דה"ה גבי בית דאם מכרו וחזר ולקחו דאינו חוזר ואפשר דשאני וצ"ע דאשה דכתיב בה חדשה למעוטי מחזיר גרושתו אבל בבית ליכא למעוטי, הנושא אילונית דאין מצוה לישב עמה מבואר בירושלמי דאינו חוזר, קידש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חודש ושלם הזמן במלחמה חוזר, ופי' בכ"מ דכיון דאמר מעכשיו איגלאי מילתא דקודם בואו במלחמה אירס אשה, אבל אם לא אמר מעכשיו הו"ל כאילו עכשיו אירסה ולא כל הימנו שיאמר שהוא במלחמה שיארוס אשה לפטור עצמי, ולא דמי למת אחיו במלחמה דהתם לא עשה מעשה לפטור עצמו עכ"ל, אלמנה לכ"ג דאינו חוזר מעורכי המלחמה נ"ל דקאי על משיח מלחמה דמוזהר ג"כ על האלמנה דאלו כ"ג ממש בלי ספק אינו יוצא למלחמה כנ"ל

[רמט] ואלו שאין יוצאין לעורכי המלחמה כל עיקר ואין מטריחין אותו לשום דבר בעולם הבונה בית וחננו, והנושא ארוסתו, או שייבם, ומי שחילל כרמו אין יוצא עד תום שנה שנא' נקי יהי' לביתו שנה אחת ושמח את אשתו, מפי הקבלה למדו שיהי' נקי לביתו בין לבית שקנה ובין לאשה שנשא ובין לכרם שהתחיל לאכול פריו וכל השנה כולו אין מספיק מים ומזון ולא מתקן את הדרך ולא שומר בחומה ולא נותן למסי העיר ולא יעבור עליו לשום דבר שנא' לא יצא ולא יעבור לעבור בשני לאוין לא לצרכי העיר, ולא לצרכי גדוד

[רנ] הרמב"ם השמיט הדין דאילונית דאין חוזר בשבילה ותמה במשל"מ, ומתרץ בשירי קרבן כיון שאסור ליקח אילונית דבשאין לו בנים מיירי וא"כ איכא איסור דרבנן וכיון דהרמב"ם פסק שגם חלוצה לכ"ה שאינו חוזר אע"ג דאין אסורה אלא מדרבנן ממילא שמעינן דה"ה אילונית, ובהגהת רעק"א בשם הריטב"א וכן במנ"ח דכתב חליצה לכ"ה כיון דיש לו רמז בקרא חמיר איסורא וחושבין תמיד כדאורייתא, מ"מ למדנו דאפי' שאם אין באשתו אלא איסורא דרבנן חמור כדאורייתא לענין חזרה

[רנא] עלו מאליהן חייבין בערלה, ובספרא אי' ונטעתם פרט לעולה מאליו וקשיא אהדדי, ותירץ הרמב"ם דמתני' מיירי ברה"י לכן חייב והספרא ברה"ר, ובב"ש תירץ דאידי ואידי ברה"י או ברה"ר והמשנה מיירי במקום ישוב והברייתא בחורשין

[רנב] כרם שצריך שיהי' לו דוקא שתיים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, פירש"י דמאי דאמרינן ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותה מדרבנן דמתחזי כבת שתא והרואה שאוכלין אומר פירות ערלה מותרין, אבל כולה כרם קלא אית לה ואתיא כמ"ד שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת אלא בכרם שלם, ובב"ש פי' דאתיא ככ"ע ונקט שתים כנגד שתים לרבותא דסד"א כיון דכרם שלם הוא מיחזי ככרם וכש"כ בנטיעה אחת וכן פסקו הרמב"ם והטור דערלה נוהגת אפי' בגרעין אחד או יחור אחד מן האילן עכ"ל, ונראה דלהלכה בודאי כיוון בב"ש, אבל רש"י נ"ל דדקדק מדאמרינן והנ"מ דאם כדבריו מאי הנ"מ כך צ"ל אפי' שתים כנגד שתים דמיחזי ככרם מ"מ ליכא קלא וצ"ע

[רנג] המבריך אילן בירק קיי"ל כרבנן דאסור

[רנד] ילדה הפחותה מטפח אינה מקדשת את הזרעים והנ"מ שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב. ופירש"י דאינו מקדש את הזרעים משום כלאי כרם דקנבוס ולוף אסרה תורה ושאר זרעים מדרבנן הוא ובכרם כהאי לא גזור רבנן על שאר זרעים, אבל כרם גדול שהוא שיפלת הקומה הואיל וחשיבא גזר עלי' עכ"ל, וב"ש כתב שלא חילקו הפוסקים בדין זה בין קנבוס ובין שאר זרעים ואפשר לומר שדין זה בכלל שעורים שהיא הללממ"ס עכ"ל

[רנה] מת תופס ד' אמות לק"ש שאסור לקרות משום לועג לרש חרף עושהו (דף מ"ג)

[רנו] חורגתו הגדולה בין האחין מותרת לאחין ולא אמרינן שיטעו שאח נשא אחותו דקלא אית לי' למלתא וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש

[רנז] מת תופס ד' אמות לטומאה דחכמים גזרו שיהא המת מטמא סביביו כל הנכנס