עשירית האיפה חלק א קסה

אבל מזה ששייר עוד הרבה דברים שמשמש לכ"ג צ"ל ע"כ כתירוץ הראשון, ובתוס' מנחות מפרשים דהממונה על תמיד הוא הממונה על הפייסות, וכתב בעבוד ישראל וז"ל וצ"ל דס"ל לתוס' דתרי ממונים היו חד הסגן דאמרן והב' הוא הממונה על הפייסות ורש"י פי' בסנהדרין למה הסגן ממונה שאם יארע בו פסול בכ"ג אז עובד, אבל כ"ז שלא יארע בו פסול אין הסגן עובד שים עבודה שבעולם וכן פי' מוהרי"ב ומהר"ם ניגרין וכ"כ הרא"ש בתשובה (סוף כלל י"ג) ובסנהדרין תירצו התוס' דודאי ממונה הי' לדברים שמינוהו אחיו הכהנים אבל מן התורה אין לו שם מינוי ושררה יותר על אחיו הכהנים אלא כעין אמרכל וגזבר וכן הכא בסוטה ג"כ תירצו זאת, ואף דוקא שני כ"ג אין ממנים אבל שני סגנים ממנים, וא"כ יוכל להיות שהי' סגן אחר על יו"כ מ"מ נ"ל דליכא אחר אלא הוא של כל השנה והוא שמתקינין לכהן גדול אחר תחתיו על יו"כ, ולכאורה קשה למה צריך אותו להתמנות מחדש על יו"כ לכן נ"ל לפרש דבשביל זה מתקינין לו כהן אחר כלומר פירושו דודאי סגן חדש אינו צריך דיש לו כל השנה כולה, אכן מפני שדינו של כ"ג הוא למנותו ע"פ ב"ד של ע"א דאל"ה פסול לעבודת יו"כ וכ"ה בעבודת יו"כ זר הוא וחייב מיתה ואיך יכנוס, אלא ודאי זאת הוא הכנתו להיות כ"ג, עפ"י ע"א סנהדרין, ונראה דאם הסגן נכנס ביו"כ משום טומאת כ"ג והוא הי' משמש בח' בגדים אחר יו"כ אסור לו לעבוד משום הורדה למדרגה פחות כנ"ל, וכ"ז ביארתי בספרי דקה מן הדקה עיי"ש

[רמג] שני פעמים מדבר משיח מלחמה אל העם, אחת בספר בעת שיוצאין קודם שיערכו מלחמה אומר להם כל הפרשה מי שנטע כרם ולא חיללו וגו' שישמעו דבריו, ופעם שני בעורכי מלחמה אומר עוד הפעם אל תיראו ואל תחפזו, לשון הרמב"ם וקשה דלקמן ברמב"ם איתא עוד הפעם שמשיח מלחמה מדבר מי האיש אשר בנה בית חדש ונטע כרם, וקשה הלא כבר אמר וכבר חזרו דכבר באו עד הספר ושמעו וחזרו, אבל רש"י פי' דבספר אמר מי אשר נטע ובנה וחזרו ובשעת עריכת המלחמה הי' אומר אל ירך לבבכם, והכריע בלח"מ כדעת רש"י, ומשיח מלחמה הי' עומד במקום גבוה מאוד שישמעו כל העם ובלשון הקודש הי' אומר מן ויגש עד ודברו, וכהן אחר משמיע, משם עד ויספר, כהן מדבר, ושוטר משמיע, ומויספו שוטר מדבר, ושוטר משמיע, והשוטר מדבר בכל לשון, הרי היו שני שטרים ושני כהנים ושני פעמים מדבר המשיח ובשני לשונות, מאחר שחוזרין מן מערכי המלחמה מתקנין את המערכות ופוקרים שרי צבאות בראש העם, לשון רש"י מעמידין זקופין מלפניהם בראשם של צד המלחמה בנ"א גבורים מזומנין לכך שאם יפיל אחד מן אנשי המלחמה יעמידוהו ויזקפוהו וג"כ מלאחריהם ויגברו את אנשי הצבא, אבל להרמב"ם מעמידין מאחור כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים וכשילין של ברזל בידיהם הרוצה לחזור מן המלחמה הרשות ביד לחתוך את שוקו שתחלת נפילה ניסה ע"כ

[רמד] הכהן המשיח הזהיר ד' דברים, אל ירך לבבכם, אל תיראו, ואל תחפזו, ואל תערצו מפניהם, ופי' הרמב"ן דהנה הכהן העובד השם יזהירם ביראתו ויבטיחם, והשוטרים מזהירים על ג' דברים על בית חדש, ועל הכרם בלא חילל, ועל האשה שלא לקחה, השוטרים ידברו על נוהג שבעולם. ומפני כי ג' דברים אלו לבו עליהם ביתו וכרמו, ואשתו אולי ינוסו ובשביל זה ימס את לבב אחיו, ומנאו הרמב"ן בשם בה"ג בל"ת מיוחדת היינו אל ימס. והירא והרך הלבב קיי"ל כרע"ק כמשמעו שאין יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה, ולא כר"י הגלילי דמשום עבירות הוא ירא, ומבואר בירושלמי ופסקה הרמב"ם שצריכין להביא ראי' לאמת כדבריהם על הבית. וכרם, ואשה לפני שרי הצבא, ואפי' לריה"ג דס"ל הירא מעבירות שעשה ג"כ צריכה ראי', אבל על רכות הלב א"צ להביא ראי' דנראה בי תיכף אם הוא באמת רך הלבב, והנשארים במלחמה כתב הרמב"ם וז"ל ישען על מקוה ישראל וידע שהוא עושה מלחמה על יחוד השם וידע שכל דמי ישראל תלוין בצוארו ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו ה"ז כמי ששפך דמי הכל שנא' ולא ימס וגו' וכל הנלחם בלא פחד ותהא כונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עילם ויזכה לחיי עוה"ב שנא' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ד' אלקיך כי מלחמת ד' אדוני נלחם עכ"ל

[רמה] על איזה בית חוזר ? בין שבנה ולקח וירש וניתן לו במתנה, ואפי' בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות, אבל לא בית שער אכסדרה ומרפסת, אבל אם הוסיף עליו דימוס אחת חוזר, ודוקא שיש לו ד' אמות ואי לא לא נקרא בית, וכן אם גזל בית ג"כ אינו חוזר ואם עשה תשובה ויהב דמי חוזר, ודלא כריה"ג דס"ל דאפי' שילם דמיו כיין דמעיקרא בתורת גזילה אתי לידי', לא דלא קיי"ל כן, בנה בית והשכירו לאחרים והקדים לו שכרו ה"ו כמו שחנכו, נתן לו שכרו לאחר י"ב חודש ה"ז כמי שלא חנכו, ופי' בלח"מ כלומר אף שהשכירו ליב"ח ועברו שכבר עבר השנה מ"מ כיון שהשכר לא קיבל אלא לאחר יב"ח לא חשבינן החניכה אלא מעת קבלת השכר ולא מעת השכירות, בנה בית ונתן בו חפציו ונעל בפניהם אם הי' צריך לבטל על שמירתן ה"ז כמו שחנכו והתחיל לישב בה, ואם אין צריך לישב ולשומרן ה"ז כמי שלא חנכו, ור' יהודה ס"ל דאף הבונה בית על מכונו שסתרו ובנאו במדת הראשונה אינו חוזר ולא חידש להוסיף עליו ואף אצלו אינו חדש וגרע מהלוקח והיורש, ופסק הרמב"ם דלא כר"י אבל המשל"מ פסק כוותי', נפל הבית וחזר ובנאו ג"כ אינו חוזר, בנה בית בחו"ל ג"כ אינו חוזר מפני שבא"י מצוה לחנכו. אבל בחו"ל אין מצוה לחנכו וה"ה כרם, ומנה למידין שחינוך של בית חדש בחו"ל אם עשה סעודה אינו של מצוה, (ב"ש)

[רמו] אחד הנוטע כרם, ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל ואפי' מה' מינים, אחד הנוטע ואחד המרכיב ואחד המבריך ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שנתן לו במתנה, כרם פירש"י דוקא שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, והרמב"ם לא חילק