עשירית האיפה חלק א קסג

אף כאן אני אומר כל מה שלמעלה כן למטה בביהמ"ק ג"כ כסאו של הש"י ואצלו יתברך שהוא חונה שם בביהמ"ק שנקרא כסא, ומלכות בית דוד אצלו וא"ש, והנה בתוס' מספקים בזבחים אם הוא מן התורה דאסור לישב או מהלכה לממ"ס או מדרבנן, ואני אומר שמשנה מפורשת היא מלך בו"ד אין יושבין על כסאו ומורד במלכות חייב מיתה כש"כ על כסא כבודו כנ"ל ברור הרי בודאי מן התורה וא"ש

[רלב] מצות הקהל שהמלך קורא בה במשנה תורה תנן מוצאי יו"ט הראשון של חג הסוכות בשמיני במוצאי שביעית זמנה, ומד"ת ביום הראשון של חג הסוכות חיובא, ופירש"י ומיהא ביו"ט לא שאין תיקון הבימה דוחה לא את השבת ולא יו"ט ומאתמול נמי לא עבדי' ליה דדחיק לי' עזרה לכן עושין אותו בראשון של חוה"מ, ואם חל ראשון של חוה"מ בשבת דוחין מפני הבימה כדאמרן, ובמס' תמיד איתא שאסור לעשות אכסדראות בעזרה וקשה איך עושין בימה של עץ, ותירץ הראב"ד דדוקא אצל מזבח אסור, ועוד לשעתה הי' ולא קבוע, ובירושלמי עוד הטעם מפני התקיעות שתוקעין בו ביום כדלקמן, וברש"י וברע"ב (מגילה דף ח) משום דמחויבין כל העם להביא את טפם ובשבת א"א וביו"ט לא שייך משום הטף, דהוצאה לצורך הותרה משום מתוך ואין לך מצוה גדולה מזו דודאי מותר, מיהו הקשה בטו"א למ"ל משום הוצאה דתיפוק משום בימה וחצוצרת של תקיעה והא בירושלים קודם שנפרצו בה פרצות הי' אפשר להביא, ובהג"ה שם מיישב די"ל מפני הטף שהי' עם אמם חוץ לירושלים בתוך התחום, ומיהו מה דאי' במגילה בהקהל מאחרין ולא מקדימין משום דאכתי לא מטי זמן חיובא וכתבו התוס' דזמנו לאו ביום הראשון של חג אלא בראשון של חוה"מ, והקשה בטו"א למה בשבת לא מקדמינן הא אח"כ מאחרת לי' ומ"ל מקדימין ומ"ל מאחרינן אלא ודאי אתחלתא דמועד דעד חצי מועד מיקרי אתחלתא עכ"ל, ובקרית ספר משמע דמוצא י"ט דוקא דבבוא כל ישראל לראות משמע יום ראשון ולא יום ב' וג' עכ"ל, וכתב עוד דמדאורייתא הקהל דוחה שבת עכ"ל, ואיני יודע מאי דחיית שבת יש בקריאה והבימה והחצוצרות והתחינות בודאי מדרבנן נינהו, ואפשר דס"ל דחצוצרות דאורייתא כדכתיב בהקהל הקהל תריעו, ואפי' אי נימא כך מ"מ עיקר איסור התקיעה דחצוצרות לא הוי אלא מדרבנן שמא יתקן כלי שיר וצ"ע, וכתב במנ"ח דהשמיטה הסמוך ליובל הי' קורין ביובל בחג הסוכות, ולפ"ז אח"כ עברו ח' שנים היינו שנת היובל וז' שני השמיטה כפי מה דקיי"ל שנת היובל אינו חשוב לשמיטה, וצריך ז' שנים לשמיטה חדשה עכ"ל

[רלג] מי הם המחויבים בהקהל ? אנשים ונשים וטף ואפי' הערל שמתו אחיו מחמת מילה, אבל הטמא פטור שנא' בבוא כל ישראל לראות וזה אינו ראוי לביאה, והטומטום והאנדרוגינוס חייבין, ועבדים אף דהשוו תמיד לנשים מ"מ פטורים, ולא אמרינן ערל כטמא בכ"מ דהיינו דוקא לקרבן ולתרומה אבל היכא דליכא קרבן לא הוי כטמא, ואיסור ביאה לערל אינו אלא מדרבנן דלחלל עבודה צריך קרא, (קרית ספר) וטמא דפטור הלא לכאורה יכול ליכנס מן התורה לעזרת נשים, וכתב במנ"ח כיון שאסור לבוא שמה מדרבנן העמידו דבריהם במקום עשה, ומחוסר כיפורים פטור מראי' דצריך שיהא ראוי לבוא למחנה שכינה אבל בעזרת נשים יכול לבוא וחייב, והטף באים לתת שכר למביאיהם כי הן פטורין מכל המצות, ועזרת נשים פירש"י היא היתה חול כשאר הר הבית שלא נתקדש אלא מן החומה ולפנים ואפי' חלל שער נקנור העולה מעזרת נשים לעזרת ישראל לא נתקדש עכ"ל, אבל מ"מ אסיר מדרבנן

[רלד] הרמב"ם כתב מ"ע להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שביעית בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ולחזקן בדת אמת, ולא נתפרש על מי מוטל להקהיל את העם אם על הסנהדרין או על המלך או על העם ששומעין, מיהו מ"ש בגמ' דנשים מחויבין בהקהל משמע שעל כל ישראל המ"ע היא, ולא נתפרש ג"כ שעל המלך דוקא מוטל או על ראש השופטים וכדומה וצ"ע ועי' במנ"ח

[רלה] כיצד סדר הקריאה ? תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים ומביאין בימה גדולה של עץ ומעמידין אותה בעזרת נשים והמלך יושב עלי' כדי שישמעו קריאתו, וכל ישראל העולים לחג מתקבצים סביביו וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכ"ג, וכ"ג נותנו למלך כדי להדרו ברוב עם, ומהיכן הוא קורא מתחלת ספר אלה הדברים עד סוף פ' שמע ישראל, ומדלג לוהי' אם שמוע וגומר אותה פרשה ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד דברי הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק ע"כ

[רלו] מדינא המלך יושב בעת קריאה אבל אם ירצה למחול על כבודו ולעמוד מותר ושבחוהו חכמים. אף דמלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, ומתרץ בגמ' מצוה שאני, ופי' בתוס' דשני מיני מצות יש מצוה שהוא משום כבוד התורה שהוא כבוד השכינה, וכן דחולץ או מייבם כדי לקיים מצות מלך עולמים ומראה בעצמו אימת שכינה עליו יכול למחול, אבל מצוה כדי לחלוק כבוד לבו"ד כגון לכלה ולת"ח אסור לו למחול, אבל הב"ש פליג ע"ז וכתב דעשה דכבוד התורה עדיף מכבוד מלך, וכן איתא בפירוש בהוריות חכם קודם למלך ומתרץ בענין אחר כיון דצריך לעמוד מפני התורה הוא עשה מפורש בתורה לכן יוכל לותר על כבודו עיי"ש

[רלז] ברכות שכ"ג מברך אותן, היינו ח' ברכות אחר הקריאה וברכה אחת קודם הקריאה ג"כ המלך מברך אותן אלא שנותן של רגלים תחת מחילת עון, ופירש"י שמסיים מקדש ישראל והזמנים, והרמב"ם כתב שמברך אתה בחרתנו

[רלח] בגמ' מבואר עון חנופה וענשו (א) לאדם שיש לו חנופה מביא אף לעולם ואין תפלתו נשמעת (ב) אפי' עוברין שבמעי אמן מקללין אותו (ג) ונופל בגיהנם (ד) והמחניף לחבירו סופו שנופל בידו (ה) וכל עדה שיש בה חנופה מאוסה