עשירית האיפה חלק א קסב

זמן רב בלא עבודה מתחלת שילוח השעיר עד הגיעו למקומו, א"נ משום חולשא דכ"ג עכ"ל, ונ"ל דלאו דוקא עומד בשעה שהסגן נותן לו הס"ת אלא בודאי מרחוק תיכף שהביאו הס"ת לעזרת נשים, אלא עיקר הרבותא ללמוד שבעזרת נשים הי' קורא כדאמרן, ומה שקורא בתורה אחרי מות, ואך בעשור שבפ' אמור דמותר לדלג בתורה בענין אחד כשהוא קרוב בכדי שלא יפסוק המתורגמין, אבל אם קודם שיגלול הס"ת עד מקום הדילוג מפסיק המתורגמן הפסוק שקורא אסיר לדלג ולגלול שנמצא ציבור יושבים ומצפים ואין זה כבוד הציבור, ומה שאנו אין קורין ביוה"כ פ' אך בעשור לחודש נ"ל כיון שאינו מענין עבודה אפי' ביוה"כ גופא אינו מן התורה לכן לא קפדינן ע"ז, ובשני ימים הראשונים של סוכות קורין זו הפרשה שני פעמים, ונ"ל אחת לפרעון דנו"כ, ואחת משום יו"ט של חג הסוכות, ובעשור של חומש הפקודים קורא על פה ואמר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן שלא להוציא לעז על ס"ת כשרואין אותו קור בעל פה יהיו סבורים שס"ת חסר פרשה אחת כן פי' הרע"ב, ובגמ' פריך נגלול ונקרי ומתרצינן דאינו כבוד הציבור להמתין ואחריני לא יכול למיתי מפני פגמו של ראשון, ומשום ברכה שאינה צריכה, ואף דבשבת חנוכה מוציאין ג' ספרי תורות ומתרץ תלתא גברי לתלתא ספרי ליכא פגמא חד גברא בתרי ספרי איכא פגמא. ובירושלמי מפרש לפי שזה סדר היום לכן מותר לגלול ס"ת מפ' אחרי מות עד אך בעשור, אבל בעשור שבחומש הפקודים אינו מעיקר הקריאה לכן התירו לכ"ג לקרות ע"פ, ואף שדברים שבכתב אסור לאמרן ע"פ, ולכן מותר תמיד לומר תהלים על פה משום דאומר רק שבח והודי' אבל לחובה לא כ"פ הריטב"א והתוס' ישנים וכ"כ הרבינו יונה בברכות

[רכט] בענין מנין הברכות שכ"ג מברך על קריאת התורה איתא במשנה שמונה ברכות אבל בפרטן אתה מוצא ט', ופי' במאירי שמונה ברכות לאחרי' ואינו מברך שלפני' כלל או שמא ברכת התורה שלפני' ולאחרי' הוא מונה אותם כאחד, והא שמתחיל למנותם הראשונה על התורה כונתו שלפני' ושל אחרי' מנויות כאחד עכ"ל, אבל התוי"ט כתב וז"ל על התורה שתי ברכות הן כמו בבית הכנסת, וכן פי' הרמב"ם בפי' המשניות ביומא ובסוטה וכן הרע"ב ביומא פי' ועל ישראל ועל שאר התפלה חדא ברכה היא, אבל (בפ"ז דסוטה) מפרש הרע"ב שמונה ברכות אחר הקריאה כפירש"י והוא שיטת הירושלמי ובחיבורו כתב ג"כ כשיטת הירושלמי כ"כ התוי"ט שכתב (בספ"ג) מעבודת יוה"כ דהני שמונה כולן לאחריהן שכתב ומוסיף לאחריהם ז' ברכות חוץ מברכה אחרונה של ס"ת, נמצא שבאמת מברך ט' ברכות, וסדר הברכות מפורשין בירושלמי (א) ברכת התורה שלפני' (ב) ברכת התורה שלאחרי' כמו בבהכנ"ס (ג) רצה כמו שאנו אומרים רצה ד' א' בעמך ישראל ותן לנו לב טהור לעבדך בלב שלם וחותם ברוך הבוחר בעבודת עמו ישראל באהבה. (ד) מודים שאנו אומרים בשמ"ע וחותם הטוב שמך ולך נאה להודות, (ה) סלח לנו עונותינו ביוה"כ הזה וחותם מוחל לעונות עמו ישראל (ו) על המקדש שיעמוד על מכונו וחותם ברוך השוכן בציון (ז) שיושע ד' את ישראל, (ח) על הכהנים שירצה עבודתם ויתקבלו מעשיהם ברצון וחותם ברוך מקדש הכהנים (ט) מפו' בגמ' שלנו תפלה תחנה ובקשה דרך כלל שיושע ד' את ישראל וכולל דברים שישראל צריכין להושע לפי הזמן וחותם שומע תפלה ע"כ

[רל] מכאן ואילך כל אחד מביא ס"ת מתוך ביתו וקורא בו וכ"כ למה ? להראות חזותו לרבים, ופירש"י וז"ל לאחר שגמר כ"ג לקרוא הפרשה בברכותי' כל אחד מן הצבור מביא ס"ת לעזרה קסבר אין עירוב והוצאה ליו"כ, א"נ ירושלים דלתותי' נעולות בלילה ומערבין את כולה כן פירש"י בסוטה, אבל ביומא פירש"י ומערב יוה"כ הביאו לשם, וצ"ע שסותר עצמו, ובמאירי כתב וז"ל ודבר זה יש מפרשים אותו לדעת האומר שאין עירוב והוצאה ליוה"כ ואין צורך לכך שירושלים דלתותי' נעולות בלילה ושמא הי' מערבין את כולה בעירוב אחד או שמא שמערב יו"כ היו מביאין אותן לבית הכנסת עכ"ל, מיהא לפמ"ש בעירובין דלאחר שנפרצו בה פרצות לא היו יכולין לערבי את כולה, ובע"כ צריך הי' להביאם שם מעיו"כ, ואיכא למימר דרש"י ביומא מילתא דפסיקתא נקט שתמיד אפי' לאחר שנפרצו בה פרצות היו מביאין מערב יוהכ"פ, הא מקודם יכולין היו לערב את כולה כנ"ל, והס"ת אף שהי' קורין בה מ"מ משמע מדאמר דכל כך למה כלומר לקרות בה הלא הי' יכול לקרוא בביתו אלא עיקרו של דבר להראות חזותו לרבים, ופירש"י להראות נוי של ס"ת ותפארת בעלי' שטרח להתנאות במצות שנאמר זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות נאות ס"ת נאה, בלבלר נאה, ואומן נאה עכ"ל ביומא, ובסוטה לא מפרש תפארת בעלי' אלא של הס"ת בעצמה, ואין הפי' דכל אחד רצה להתפאר בזה דודאי מגונה הוא מי שחפץ להתגאות בפני בני אדם אפי' במצות, אלא פירושו דמפרסמין עושי מצות ולמדם לעשות המצות בלב שלם וביד נדיבה כמצוה עלינו זה אלי ואנוהו

[רלא] אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, ובזה נראה לפרש הכתוב וישב שלמה על כסא ד', והקשה במדרש רבה אפשר לומר כן, כתיב שביבין דנור ואיך אפשר לבו"ד לישב על כסא ד' וכדיסד הפייטן כסא של אש ומרכבה של אש והנה המדרש מתרץ התם אכן הרבה פירושים לתורה, ונ"ל לפרש דביהמ"ק נקרא בשם כסא הכבוד כדכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו וגו' וכן אי' ברבה בא שהתפלל אברהם אע"ה ואמר בזה"ל אי אתה נותן לי מקום הכסא שהוא הר הבית אין אתה נותן לי כלום וכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי זה בית המקדש וכתיב לא זכר הדום רגלו ביום אפו, וזה הפי' וישב שלמה על כסא ד' כלומר שהותר לו ליישב בעזרה שהוא כסא ד', ומלך בו"ד אין יושבין על כסאו רק הש"י חלק מכבודו למלכות בית דוד שישבו על כסאו וכן איתא בחגיגה (דף י"ד) כתוב אחד אומר כרסי' שביבין די נור, וכתוב אחד אומר עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב, ופי' שם רע"ק אחד לו ואחד לדוד, ופירש"י וז"ל שני כסאות נתקנו לישב עליהן, הרי דשני כסאות ביחד אחד לשכינתו יתעלה דלו המלוכה וחלק מכבודו ונתן רשות למלך דוד לישב אצלו,